גינדי תפצה דיירים בגין רשלנות בבנייה ב-83'

השלום בראשל"צ חייב את חברת בנייני מ.י. גינדי, שבבעלות האחים משה ויגאל גינדי, לשלם פיצוי בסך למעלה מ-750 אלף שקל לדיירי חמישה מבנים בעיר, בגין עלות שיקומם לאחר שהוכרזו כמבנים מסוכנים. מהנדס הקונסטרוקציה של הפרויקט, מיכאל קרפטי, חויב לשלם כ-250 אלף שקל.

מדובר בתביעת 217 דיירים בבניינים משותפים ברחובות רמז והקישון בראשל"צ, שנבנו לפני כ-30 שנה, ומחוברים ביניהם בקומת הקרקע ב"פלטה" רחבה המשמשת כתקרה לחניות הבניינים ולחנויות מסחריות. במשך הזמן התקרה וחלק מהעמודים שמחזיקים אותה נפגעו, וב-2003 הכריז ראש העיר על הבניינים כמבנה מסוכן וחייב את הדיירים לשקמו.

באמצעות עו"ד אלדר אדטו טענו הדיירים, כי עלות התיקון הסתכמה ב-2.4 מיליון שקל. הם תבעו מהיזם (גינדי) ומהמהנדס את העלות.

מומחה מטעם בית המשפט קבע שהיה כשל, הן בתכנון הפלטה והן בביצועה (לא כוסתה בכיסוי בטון), וכי האחריות לכך מתחלקת בין היזם גינדי (75%), שלא מינה מפקח הנדסי לביצוע השלד למרות ש"מדובר בפרויקט מורכב", לבין המהנדס קרפטי (25%). כן קבע שלדיירים יש אשם תורם בשיעור כ-15% מעלות השיקום, בשל אחריותם ל"מצב פיזי ותחזוקתי ירוד וניכר, שלא בוצעו בו עבודות תחזוקה במשך תקופה ארוכה, אם בכלל".

נטל הפיקוח

השופטת ד"ר איריס סורוקר דחתה את טענת הנתבעים, שיוצגו ע"י עוה"ד שמואל גלינקא וחיים מאיר, לפיה התביעה התיישנה משום שהדיירים גילו את ליקויי הרטיבות כבר ב-83', סמוך לאיכלוס. "אין מדובר באותו נזק. הנזקים שהיו קיימים בשנים 83' ו-89' אינם דומים לנזק שנחשף ב-2003", שהיה "נזק מבני שהעמיד את הפלטה בסכנת בטיחותית". היא קבעה כי מירוץ ההתיישנות החל ב-2003, עם הכרזת ראש העיר על הסכנה הבטיחותית.

כן קבעה שגינדי אחראית למרות שקבלן משנה בנה עבורה את הפלטה, וזאת לאור חובת הזהירות של קבלן ראשי כלפי הצרכן הסופי. "על הקבלן הראשי מוטל הנטל לפקח ולוודא כי עבודתו של קבלן המשנה נעשית בהתאם לתוכניות הבניה ולכללי הבטיחות המקובלים", מה שלא נעשה כאן.

השופטת פסקה ששיעור חלקם של הדיירים בעלויות השיקום יהיה 30% בשל אשם תורם. גינדי וקרפטי חויבו גם בהוצאות המשפט ובכ-200 אלף שקל שכ"ט עו"ד. (ת.א. 1338/04).