סכיזו-פאניקה

את מה שנעשה לאפי בירנבוים אי אפשר אפילו לכנות חוסר כבוד לבנאדם. זה היה זובור מהמעלה הראשונה. פיטורים מבישים שנמשכו חמישה ימים של מועדון קטן שאיבד טוטאלית את הכיוון. פאניקה. אובדן דרך. אובדן עשתונות. טלנובלה. תבחרו מה שאתם רוצים. עכשיו זו הבעיה של פיני ; טל וולק על הימים המשוגעים של מכבי ת"א

זובור. קצת קשה יהיה לדבר במונחים של אובדן דרך. כי כשאין דרך אין מה לאבד. אבל בואו נלך על אובדן הכבוד והבושה של המועדון הקטן. הזובור שעבר בירנבוים בימים האחרונים מההנהלה שלא מכבר מינתה אותו, הוא אמנם מפתיע בממדים שלו. זובור כזה טרם נראה כאן. אלו היו פיטורים מכוערים שנמשכו חמישה ימים, במהלכם איבד המועדון הקטן את טיפת הכבוד שספק אם עוד נשארה בו. אבל יותר מהכל הזובור הזה הוא בסך הכל נקודת ציון נוספת במקום אליו הגיעה מכבי ת"א.

העמידה של שמעון מזרחי מול מצלמות הטלוויזיה רגע אחרי הניצחון על גבעת שמואל ביום ראשון, כשהוא אומר שהקבוצה נמצאת בקשר הדוק עם פיני גרשון ועל כך שמחר אי אפשר לדעת מי יהיה בעמדת המאמן, היא הרגע המגדיר של השפל. מכאן יהיה כבר קשה לרדת. אבל מי יודע. תנו לזמן לעשות את שלו.

חורבן. חמישה משחקי יורוליג וחמישה משחקי ליגה. זה כל מה שניתן לאפי כדי להשיב את הכבוד האבוד ואת ההרס והחורבן של השנה שעברה. שנבנה על ההרס והחורבן של השנים שלפני כן. נתוני הפתיחה שלו היו חסרי סיכוי, בעיקר בגלל העובדה שלמרות ההזנחה והטלטלות שעבר המועדון הזה בשנים האחרונות, במקביל לפערים התקציביים שנפתחו מהקבוצות באירופה וההתנהלות הנכונה של היריבות בארץ, הוא עדיין נדרש להביא תוצאות מהיום הראשון שלו. מי שחושב שמאמן כדורסל, טוב ככל שיהיה, יכול לתקן חורבן כל כך גדול של מערכת בעשרה משחקים, לא מדבר על ספורט אלא יותר על קוסמות.

אפי כמובן לא מאמן פחות טוב ויכולות האימון שלו לא מוטלות בספק גם עכשיו. בדיוק כפי שקטש לא מאמן פחות טוב אחרי הכישלון במכבי. אפי (וגם קטש) הוא בסך הכל קורבן של מערכת כפייתית שסילקה אותו אחרי 10 משחקים.

מיתוסים. אי אפשר לדעת מהו התאריך המדויק בו הוחדר למועדון הפגם הגנטי הזה של ניצחון בכל מחיר והסתערות על כל התארים. אפשר להניח שזרעיו נטמנו אי שם בסוף שנות השבעים עם הניצחון ההוא בבלגרד והפיכתה של מכבי לקבוצה של המדינה.

רק שאלו היו ימים אחרים. זו כבר מזמן לא הקבוצה של המדינה, חצי מאוהדי מכבי לא יודעים איפה נמצאת וירטון ומיהי מובילג'ירג'י, ואותו גן פגום אחראי לכך שהקבוצה האהודה במדינה היא גם הקבוצה השנואה במדינה.

אלא שלכפייתיות לנצח בכל מחיר הצטרפה בשנים האחרונות כפייתיות מסוג אחר. פגם גנטי חדש שנולד והפך את המקום לסביבת עבודה בלתי נסבלת, ואת העובדים בו (השחקנים והמאמנים) לכאלו שלא יכולים לממש 60% מהפוטנציאל. לכישלון יש משמעות נוספת מפחידה אפילו יותר: מה יהיה גורל המועדון מבחינה כלכלית במידה של כישלון קולוסאלי? לא מכבר תיאר לי גורם במועדון (רק גורם, לא גורם בכיר) את המשמעויות הכלכליות של אי העפלה לטופ-16 כ"שואה כלכלית". כספים מטלוויזיה שיאבדו ובעיות עם ספונסרים בשנים הבאות והתחייבויות כספיות מפה ועד הודעה חדשה. שום מילה על אובדן תואר או הפסדים ספורטיביים.

הבעיה באותו פגם גנטי חדש שמצטרף לפגם הגנטי הישן, היא העובדה ששניהם מונעים כל אפשרות לתחילתו של תהליך הבראה אמיתי. ליצירת דרך אמיתית שהמועדון הזה יילך בו. ליציר תשתית עבודה סבירה. או מקום עבודה שלא יאכל את שחקניו ומאמניו.

הפגמים הגנטיים הביאו לכך שהקבוצה חייבת להצליח מהיום הראשון שלה. טווח הזמן שניתן לקליטת שחקנים חדשים ומאמנים במערכת הוא אפס. אפס זמן לטעויות. אפס סובלנות כלפי שחקנים שצריכים להיות משוקמים מפציעה, אפס סובלנות לשחקנים שנמצאים בתקופה קצת פחות טובה. אפס התנהלות.

אם למישהו ממקבלי ההחלטות במכבי היתה דרך ברורה, מעבר לניצחון או הפסד, הוא כנראה היה מבין שהעובדה שמעמידים את התקציב הגבוה בתולדות המועדון שנה אחרי שנה לא מבטיחה כלום. מלאכת הבנייה וההריסה שנעשית במועדון הקטן מדי שנה היא בדיוק הסיבה לתקציב המנופח אליו הגיעו לאחרונה. אם מישהו מהמנהלים היה מסתכל לרגע על ספרי החשבונות בשנים האחרונות, הוא היה יכול להגיע לחשבון אחד פשוט: את כמות התארים שמכבי איבדה בשלוש השנים האחרונות, היא גם יכלה לאבד עם שליש מהתקציב.

המנהלים. כל המנהלים והבעלים במכבי הם אנשי עסקים מוצלחים ומצליחים. את זה אף אחד לא ייקח מהם. השאלה היא מה קורה לאותם אנשי ניהול כשהם מתיישבים לנהל את עסקיה של קבוצת כדורסל. הנטייה הברורה לחשוב היא בהקשר ההפוך דווקא. איך היו נראים עסקיהם הפרטיים של מזרחי, פדרמן וכץ אם היו מנהלים אותם כפי שהם מנהלים את מכבי.

ולא רק הם. אפילו אנשים שמתפקדים בחיי היום-יום שלהם כבנקאים בכירים, אבל לעת ערב פושטים את חליפת הבנק ועולים על המדים שקיבלו כנציגי הבעלים. אותם אנשים שעסוקים כל היום בהדלפות לתקשורת, בהתהוותה וביצירתה של הפאניקה, והפכו בתפקידם החדש לגורם מפריע, חסר תועלת וחסר לויאליות, בתוך המערכת.

פיני. יש רצון במכבי לחזור לימים יפים שהיו עם פיני גרשון לפני שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים באופן סופי. במובן מסוים אפשר לראות בסופו של דבר במינוי של גרשון - לא בדרך כמובן - צדדים אופטימיים וחיוביים מאוד. אולי זהו הרגע בו החלו הבעלים להפנים שאין בכוחם לתפקד עוד כסמכות מקצועית-ניהולית וכי עליהם להוריד עד כמה שניתן את העול המקצועי מהגב. הבאתו של גרשון פותרת להם לא מעט סימני שאלה: את סימני השאלה המקצועיים, סימני שאלה של ניסיון, סימני שאלה של סמכות.

אלא שבכל זאת נותר סימן שאלה אחד גדול סביב גרשון. הוא זכה להפוך לגדול מאמני מכבי בין היתר בזכות העובדה שקיבל לידיו מקבץ שחקנים שאף מאמן לא יקבל כאן בדור הקרוב. עכשיו הוא יצטרך להפיק את אותם קסמים עם קבוצה ושחקנים הרבה פחות טובים. אם הוא יצליח גם בזה, הוא יסיר מעליו גם את הספק הקטן הזה. אם זה יצליח, ההנהלה תקבל את כל הקרדיט על המהלך המבריק שבהחזרתו ועל ההתחייבות הכספית העצומה שמתלווה למהלך הזה.

אם זה לא יעבוד, ויתברר שמלאי הקסמים אזל בקיץ 2005, אז יילכו לבא בתור ברשימה שהולכת ומתקצרת לה.

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט

צרו איתנו קשר *5988