הפליק-פלאק החיובי של נתניהו

מה בדיוק עבר במוחו של ירום אריאב, מנכ"ל האוצר, כשאמר רק לפני זמן קצר שישראל עברה את הגל הראשון של המשבר בשלום ואפילו באופן מעורר השתאות?

ומה בדיוק עבר במוחו של שוקי אורן, החשב הכללי באוצר, שאמר רק לפני שבוע שרשת הביטחון תהיה הר-ס-נית למשק?

איך צריך להתייחס לאמירות של בכירי האוצר על רקע שרשרת התוכניות שגיבשה תוך שבוע? האם זו הדחקה? בדיחה משעשעת? ציניקניות חסרת תקנה? אופטימיות חסרת גבולות? דמיון מפותח?

מבחינת האוצר עדיין עדיף לא לעשות כלום

להערכתנו, זו אף לא אחת מהאופציות הללו. צמרת האוצר משוכנעת עד עתה שצריך היה לשבת בחיבוק ידיים, ורק הלחץ הציבורי, פוליטיקאים תאבי בחירות ואינטרסנטנים מהסקטור הפרטי, כפו עליהם את ההתערבות המיותרת. זה ממש לא משנה אם האמריקנים שופכים כמויות עצומות של כסף ממסוקים כדי לנסות ולכבות את השריפה, כדי לנסות ולהרגיע את הפאניקה וכדי לנסות, לפחות, למנוע מהכלכלה לגלוש למיתון קשה וארוך.

זה ממש לא משנה אם האמריקנים הזניחו את ספרי הקודש הכלכליים ואת התיאוריות הקפיטליסטיות הקלאסיות, כדי לרכך את המכה. האמריקנים יורים בכל תותחי הכסף כדי לנסות ולהכריע את הקרב. מזרימים כסף למוסדות פיננסיים ולשוקי הון, רוכשים מניות בנקים, מזרימים ישירות הלוואות לעסקים, רוכשים אג"ח משכנתאיות, מצילים תאגידים כמו סיטיגרופ ותומכים בשוק ההלוואות הצרכניות. תוכנית אחר תוכנית צצות כפטריות אחרי הגשם; מתוך הכרה שאי אפשר לשבת בצד ולאפשר לכוחות השוק לטחון את השווקים עד אבק.

ומה אצלנו? מה, יש בכלל משבר? ואם יש משברון, אין צורך להתערב בכלל. תנו לשווקים לתקן את ההפרזות, תנו לשווקים להוציא את כל הכאב, מתוך תפיסה שרק כאב גדול יוביל לשיקום יותר "נכון" ו"טהור". תנו לשווקים לנקות בעצמם את הלכלוך מכל הספקולציות הפראיות, הרדיפה אחרי הימורים וכל ההתנהגות שנובעת מהשילוב המוחץ של הרבה-הרבה-הרבה-מאוד כסף זול ומעט מדי שכל ישר. תנו לשווקים ליישם את העיקרון הילדותי והטיפשי של שכר ועונש. מי שהתנהג בצורה מופקרת, שיקבל בראש.

יתאזרו נא האזרחים בסבלנות

את המונוליטיות המחשבתית הזו היטיב פעם להגדיר פרופ' פול קרוגמן, חתן פרס נובל. קרוגמן אמר, פחות או יותר, שהכלכלנים הרשמיים אינם מסוגלים להפנות את גבם לדור שלם של כלכלנים הלומדים כרגע באוניברסיטאות וגדלים על ברכי גינוי כל הרע שבפיקוח והתערבות ממשלתית על תנועות ההון.

וזה בדיוק, על רגל אחת, הבעיה באדישות של בכירי האוצר. הקיבעון המחשבתי שמציב את השווקים מעל הכול, מעל ערכים חברתיים ומעל כל היגיון. האובססיה הזו לתקציבים מאוזנים, אינפלציה מאופסת ואי-התערבות ממשלתית.

ומה לגבי הקורבנות החפים מפשע בעקבות האובססיה הזו? מה קורה לאזרחים שהפכו בני ערובה לגלי הפאניקה וההלם של השווקים? ובכן, האזרחים נדרשים להתאזר בסבלנות, עד שהשווקים יטהרו את עצמם. הם נדרשים להמשיך לעבוד קשה (אם לא פוטרו) ולהתאזר בסבלנות עד שמחזור ההתכווצות יירגע תוך שנה-שנתיים.

האזרחים האלה הם הנענשים האמיתיים (החוסכים, למשל, בקופות הגמל שמתקרבים לגיל פרישה) מההרס שאותו הם לא יצרו. העיקרון של שכר ועונש הרי אף פעם לא עובד על האשמים האמיתיים, מנהלי הקופות והקרנות, שהתעשרו בגאות בעשרות מיליונים וממשיכים להידבק לכיסאם ולחלק עצות לממשלה. אל דאגה, הם לא ייענשו, וגם אם ייפרדו מהג'וב, יישאר להם מספיק הון כדי לשבת על שפת הים ולצפצף על מה שכותבים עליהם.

התפיסה הזו, של כוחות השוק מעל הכל, מקדשת באופן בלתי מוגבל את התנועות בשווקים, אבל מייחסת קדושה מאוד מוגבלת לערכים חברתיים ולכל אלה שנקלעו בטעות למהומות הפיננסיות.

תעמולת האוצר

החבורה במשרד האוצר גיבשה לעצמה בשנים האחרונות דרך מחשבה אחת, והגרוע מכל, היא מצווה עלינו להתיישר עם עמדות אלה, או לשתוק. כל החוצפנים וחסרי הדעת שמעזים לכתוב משהו אחר, עוברים מיד דיסקרטיזציה ומכונים "משת"פים" של הבנקאים או בעלי ההון, מריונטות ש"מתודרכים" על ידם.

זה מגוחך. לו ידע הציבור איך בכירי האוצר מתדרכים עיתונאים, לועסים להם לתוך הפה נתונים וטבלאות שבאים לשרת את האג'נדה שלהם, הוא היה משתומם. משרד האוצר הפך לאחת ממכונת התעמולה המשומנות ביותר בישראל.

צאו וראו כיצד מגן המשרד בלהט על תוצאות ועדת בכר. פקידיו כמו רוכנים על ספרי הקודש של הוועדה ואינם מסוגלים לספוג שום ביקורת, אפילו קלה, על האופן שבו הופרדו נכסי הבנקים והועברו בחופזה לחברות הביטוח ולבתי ההשקעות ואיך על האופן שבו פגע הדבר בצרכן שאותו הם קיוו לשרת.

האם שמתם לב שטבלאות האוצר שנשלחות לעיתונאים לא כוללות את העמודה על דמי הניהול שהתנפחו בעקבות ועדת בכר? האם זה מקרי, או שזה פשוט לא משרת את שטיפת המוח של האוצר?

גמישותו האינסופית של בנימין הפרגמטיסט

למזלנו, דווקא נתניהו, הכוהן הגדול של הקפיטליזם והכלכלה החופשית שלו, הרבה יותר פרגמטי מחבורת הפקידים שעשויה לעבוד תחתיו. דווקא נתניהו היה הראשון שתמך ברשת ביטחון רחבה ככל האפשר כבר לפני מספר שבועות.

בזמנו חשבנו שהפליק-פלאק של נתניהו קצת מוזר, ואולי הוא נובע מהבחירות הקרבות. אבל היום אנחנו חושבים שזה לא כל כך משנה. יש כאן לפחות רעננות מחשבתית נכונה שלא דבקה בעיניים עיוורות בספרי הקודש של הכלכלה. *

eli@globes.co.il