עם הפנים אחורה

פיני. בנסיבות אחרות, השארתו של אפי בתפקיד לא היתה נחשבת אולי כסיכון. זה מה יש, ועם היש הזה היה יודע אפי להסתדר בסופו של דבר. אולי. אבל כל עוד פיני גרשון פנוי, הנסיבות נטו לרעת אפי. יותר משזקוקה מכבי לפיני, זקוק פיני למכבי. זולת העונה ההיא בגליל, הקבוצה איתה מיקסם גרשון את הכישורים שלו היא מכבי. ההבדל הוא שההצלחה שלו במכבי נמתחה לאורך כמה עונות. גרשון ומכבי מתאימים זה לזה, ומשלימים זה את זה. כל עוד מכבי היא שמעון מזרחי, גרשון הוא מכבי (הרבה יותר משרף) ובינתיים מכבי היא עדיין גם מזרחי.

גרשון הוא מאמן של שמחת חיים. חלק משמחת החיים הזאת היא גם פסטיבל תשומת הלב, הכסף לעבוד עם שחקנים ותחושת בית תרבותי ומנטאלי. גרשון הוא ישראלי, לא יווני. לכן מה שעבד במכבי, לא בהכרח יכול היה לעבוד באולימפיאקוס. בזה גם הבדל המהותי בין גרשון לבלאט. בלאט אוניברסלי. באישיותו הוא קצת אמריקני, קצת יהודי, קצת ישראלי וקצת אירופי. גרשון, בגילו, צריך את מכבי כדי להמריא מחדש את הקריירה שלו.

השוואות. על ד'יאור פישר אמרו שהוא כמו נייט האפמן. למה? כי נכון לנקודת הזמן בו מכבי החתימה אותם, שניהם היו שחקנים אלמונים מקבוצות יחסית אלמוניות. על נתוני גוף וכדורסל, יכולת, המאמנים שקלטו אותם והשחקנים שהקיפו אותם - לא דובר. מספיקה האלמוניות כדי לבסס תיאוריה על ההברקה שבהחתמה. על קאמניגס אמרו לפני שנה שהוא מקדונלד. לא רק מכבי תקועה בשנים הגדולות ההן, הפרשנים והעיתונאים תקועים שם יותר ממנה. הדיון הרציני תקוע באותם העומקים.

השוואה היא סוגיה מרכזית בהחתמה של גרשון. הרציונל מאחוריה אומר שמה שהיה אז, הוא שיהיה עכשיו. אנשים נוטים לחשוב שהנה גרשון חזר, אפשר לחזור מייד לשנים הגדולות. רק ששני דברים דומים יהיו בין שתי הקדנציות של גרשון במכבי: שתי ההחתמות היו בנובמבר ובשתי הפעמים בהן החליף גרשון מאמן בעיצומה של עונה, לא יגרור הדבר אחריו הצלחה באירופה. העובדה הזכורה מכולן מהעונה בה החליף גרשון את חרוש, היה "חרפת זאגרב", מכבי ניסתה בכוח להפסיד מעל 20 הפרש כדי לא לפגוש בשלב הבא את קינדר בולוניה. מכבי שיחקה הפוך, ובשלב מסוים אפילו ניסתה לקלוע סל עצמי. בסוף נגמר 18.

העונה האירופית ההיא של מכבי נראתה בהתאם. גרשון לא בנה את הסגל ההוא, והוא החתים אז את בנואה כדי למזער נזקים. אותו הדבר הוא עושה היום. אם מכבי תגמור בטופ-16, היא יכולה לראות את העונה האירופית שלה כסבירה בהתחשב באסופת השחקנים שהתקבצה שם. טלאי על טלאי, בלי מחשבה יתרה.

אי אפשר לקחת מגרשון את המחשבה הרבה שמושקעת אצלו בבניית סגלים. גרשון מאמן עם עבר מוכח, הווה מוגבל הודות לירושה שקיבל, ועתיד שאין להסיק עליו כמעט כלום זולת הציפיות ההרסניות עליהן הוא נבנה.

מציאות. ההשוואה הרלוונטית היחידה בין שתי הקדנציות של גרשון היא הליגה הישראלית. שילוב של חטא ההיבריס משנות גביעי אירופה עם התפרקות ערכית וברדק ניהולי שמייצרים פדרמן וכץ, מעוורים את עיני מכבי מלראות כבר שלוש שנים שהזירה האמיתית של הקבוצה היא הליגה.

גם בשנים הגדולות שלה, הקפידו גרשון ומזרחי להדגיש שמכבי היא קודם כל מי שמחויבת לזכות באליפות ארצה. זאת לא היתה אמירה מהפה אל החוץ, זאת היתה תפיסה צודקת. קבוצה צריכה קודם כל לשמור על הבית לפני שהיא יוצאת להרפתקאות בחוץ. כל אימפריה נפלה ברגע בו התחילו אצלה בעיות מבית. אבל אירופה, והשואו ביז, ובוקס בעשרות אלפי דולרים בהיכל ספורט שהפך לקניון אקססוריס - כל אלה קסמו לכץ ופדרמן, בלי להבין שמכבי היא קודם כל אלופת ארצה בדיוק כמו שמכבי היא קודם כל מזרחי. לטוב ולרע.

קפיצת דרך גדולה עשתה הליגה הישראלית מנובמבר 1998. אז לא היתה למכבי תחרות. היום כבר יש. את שינוי המציאות הזה כדאי שיפנימו במכבי. גם אם המינוי של גרשון יוכיח את עצמו החל מהעונה הבאה באירופה, הא לא מבטיח דבר על ההתנהלות העתידית שלו. גרשון יעזוב את מכבי בתוך שנים אחדות, הקבוצה והליגה יישארו. השאלה מה יסיקו במכבי מאותה תקופה גרועה שהביאה לכאן את גרשון בפעם השנייה. האם כל ההתנהלות המקצועית מתרכזת כולה לרגע אחד של בכי ופחד, וכל מה שמועדון כדורסל גדול שנבנה בשנים ושרד חילופי מאמנים יידע להגיד זה מלה אחת: "גרשון"?