הגמד שלא סופר את הענק

הרבה סקאלות יש כשבאים לבחון את הכדורגל. אבל לא משנה באיזו נבחר, בכולן TSG הופנהיים 1899 ובאיירן מינכן נמצאות בשני הצדדים המנוגדים. מצד אחד הענקית באיירן שסגלה משובץ בכוכבי-על בינלאומיים. מצד שני הגמדה מהופנהיים, ששחקניה הפכו בינלאומיים, אם כבר, רק אחרי שהצטיינו השנה בבונדסליגה. אצל הופנהיים ממוצע גיל השחקנים הוא 24.2 שנה, הכי צעיר בליגה. שווי הסגל גם הוא קריטי: שוויו אצל הופנהיים, לפי אתר transftermarkt.de, הוא 46 מיליון אירו, אצל באיירן שוויו 254 מיליון אירו.

אבל לא מדובר רק בכסף. באיירן, שידעה תקופות זהב לפני עליית הנאצים והחל משנות השבעים, כולל אליפויות אירופה ואינספור גביעים ואליפויות גרמניים, פשוט לא סופרת את הופנהיים, שלפני עשר שנים היתה בליגה השביעית, ומעולם לא השתייכה לארבע הליגות הבכירות לפני שבא דיטמאר הופ, הפטרון. רק בשנה שעברה הוסיף המועדון לשמו את שנת היווסדו, 1899, כדי ליצור מראית עין לפחות של מסורת. באסיפה הכללית של באיירן, כשהופנהיים בפסגה, סנט בה קארל היינץ רומיניגה: "1899? באמת? איפה הם הסתתרו יותר ממאה שנה?"

אבל הנה, השתיים ייפגשו הערב (שישי). באיירן, השנייה בטבלת הבונדסליגה, מול הופנהיים הראשונה שמובילה עליה בפער של 3 נקודות.

גם הכדורגל של שתי הקבוצות שונה לחלוטין. ולהיפך מהצפוי. הקבוצה "הקטנה" מהופנהיים לא משתמשת בכלי הנשק של הקטנים: לחימה בלתי מתפשרת והגנה הדוקה. זו לא ארסנל על שלל כוכביה האינדיבידואליסטים, אלא משחק קבוצתי וכיפי של צעירים מרחבי העולם שעברו אינטגרציה מזורזת. "אינטגרציה זה לא רק לעזור למישהו לתרגם דברים", אמר לי רלף רנגניק, מאמן הופנהיים, אחר הניצחון על בילפלד בשבת. "הסוד שלנו הוא בצוות המסייע הגדול. אנשים שתפקידם לעזור ביומיום, לשאול איפה יש בעיות, לפתור אותן - זה מפנה את הראש לכדורגל ויוצר אחווה מתוך הכרת תודה. החבר'ה הצעירים עושים הכל ביחד".

ואיך הוא מצליח תמיד למצוא מחליפים לכוכבי הקבוצה? "קודם כל, כל השחקנים שנמצאים פה מצוינים. דבר שני, אני אומר להם בדיוק מה הם צריכים לעשות. ודבר שלישי, הם בתוך קבוצה מתפקדת, והם פשוט נכנסים במהירות לראש". על המגרש זה מתורגם להבנה כמעט עיוורת, לתנועה מתמדת וסיוע הדדי. תמיד מתפנה מישהו לקבל כדור והתוצאה היא משחק מהיר ומרהיב ששוטף קדימה. בדיוק הכדורגל שיורגן קלינסמן ניסה להנחיל בבאיירן.

"זה כל כך לא באיירן"

קלינסמן היה אופציית העתיד של הנהלת באיירן. מישהו שיביא את הכדורגל המודרני, את שיטות האימון המתקדמות, את התלהבות הנעורים שלו. כמו שעשה בנבחרת גרמניה. ואי אפשר לומר שקלינסמן לא ניסה. הוא השקיע 15 מיליון אירו ב"מרכז הישגיות" שכולל לאונג' עם חללי שינה, כדורגל שולחני ו-xBox עבור השחקנים.

במקום מסעדת המועדון הוותיקה, מתנוסס המרכז החדיש, שפסלי בודהה דואגים בו "לניתוב אנרגיות חיוביות", כדברי קלינסמן. "כל יום אני רוצה לשפר כל שחקן שלי", הוא המוטו של המאמן. לצורך זה גם מונו עשרה מומחים לצוות המטפל, שהוכפל מאז נכנס קלינסמן לבאיירן. "זה מהמם ויוקרתי, וזה כל כך לא באיירן. הכל מתקדם, מתוחכם וסודי", סיפר לי עיתונאי של "אבנדצייטונג" ממינכן, והתלונן: "פתאום אין לנו גישה, האימונים סגורים, אי אפשר לדבר עם אנשים".

אבל תקופת הניסויים והמהפכות קצת הסתיימה, כי לא הביאה תוצאות. הנחיתה המכאיבה של באיירן, ובעיקר התבוסה הביתית 5-2 לוורדר ברמן הכריחה את קלינסמן להביא תוצאות. לכן הוא חזר מיד ל-4-4-2 המשמים עם שני קשרים דפנסיביים מבית מדרשו של אוטמר היצפלד, אותו החליף. באיירן חוזרת לנצח, והמקום השני הוא רק תמונה זמנית.

פתאום, משחק העונה, או "משחק כל המשחקים" כמו שאולי הנס מהנהלת באיירן קורא לו, הוא משחק בין שתי קצוות הסקאלה. בין הקבוצה של המאמן האינטלקטואלי והטקטי רנגניק ובין אוסף הכוכבים האקלקטי של המוטיבטור קלינסמן. באיירן עוקצים את הופנהיים. כך נודע פתאום על העניין של הבווארים בסייאד סליחוביץ', הקשר הבוסני-גרמני של הופנהיים. ואולי הנס ממשיך: "היכולת מהמחצית השניה מול לברקוזן (0-2) תספיק גם מול הופנהיים. בטוח. משחקים לא מוכרעים על ידי טקטיקה, אלא על ידי שחקנים עדיפים. כמובן שהשחקנים שלנו טובים מאלה בהופנהיים". מה שבאמת מכאיב לעולה החדשה זו האמירה "בהופנהיים עובדים בצורה מקצועית. ומשלמים יותר ממה שהם מספרים". הופ מופתע: "חשבתי שאנחנו ביחסים טובים, כנראה טעיתי. בהזדמנות אשאל אותו מאיפה המידע המוטעה שלו". וגם רנגניק הוסיף אתמול שמן למדורה: "מה שריברי עלה בסכום העברה ומשכורות, מספיק לנו לשנתיים-שלוש לכל הסגל".

בכל מקרה, הופ בטוח כי "בסיום הסיבוב הראשון תעמוד הופנהיים בראש". מה שברור הוא שבבאיירן לוקחים את הסינדרלה ברצינות, אחרת לא היו טורחים במסכת העקיצות השמורה ליריבות הקשות באמת.