ממציא הדבק הביולוגי של אומריקס תובע ממנה 3.4 מיליון שקל ואופציות

פרופ' אוריאל מרטינוביץ טוען כי מאז חתימת ההסכם עמו לפיתוח הדבק הביולוגי החל הליך הדרגתי של נישול זכויותיו כממציא - החל מאי-מתן תמורה ראויה בידו וכלה בגריעת שמו כממציא

פרופ' אוריאל מרטינוביץ, מנהל המרכז הארצי לחולי המופיליה בבית-החולים תל-השומר ומנהל המכון לקרישת דם, תובע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב כ-3.43 מיליון שקל מחברת אומריקס , יצרנית הדבק הביולוגי, ומהמייסד והמנכ"ל שלה, רוברט טאוב, בטענה כי נישלו את זכויותיו בפטנט שהמציא - הדבק הביולוגי.

בחודש שעבר נמכרה אומריקס לקונצרן ג'ונסון אנד ג'ונסון תמורת 438 מיליון דולר. היא נוסדה ב-1994 על-ידי רוברט טאוב, שגם משמש כיו"ר וכמנכ"ל החברה.

מרטינוביץ טוען, באמצעות עוה"ד אלי זהר ורקפת פלד ממשרד מ. זליגמן ושות', כי הוא פיתח את תכשיר הדבק הביולוגי אך נותר ללא זכויות בפטנט שהמציא, וללא קבלת מלוא התמורה הכספית בגין המצאתו ובגין עשרות אלפי שעות שהשקיע במשך 10 שנים בתהליך הפיתוח.

הדבק הביולוגי הינו תכשיר ייחודי הפועל לזירוז קרישת דם, ובכך מפחית משמעותית דימומים שמקורם בניתוח או פציעה. לטענת מרטינוביץ', מאז חתימת ההסכם לפיתוח הדבק הביולוגי החל הליך הדרגתי של נישול זכויותיו כממציא - החל מאי-מתן תמורה ראויה בידו וכלה בגריעת שמו כממציא.

בתביעה נטען כי אומריקס הפרה הסכמים בהם התחייבה להעביר למרטינוביץ כ-1.4 מיליון דולר תמורת העברת זכויותיו בהמצאה לידיה. לדבריו, החברה לא איפשרה לו לממש אופציה לרכישת 20 אלף ממניות אומריקס בשווי של 6 דולר למניה, כפי שהובטח לו (יצויין כי החברה נמכרה לג'ונסון אנד ג'ונסון לפי שווי של 25 דולר למניה).

מרטינוביץ' טוען כי קיבל על-פי ההסכם רק 750 אלף דולר, אך החברה מסרבת לשלם את יתרת הסכום (650 אלף דולר) ואת האופציות לרכישת המניות. לטענתו, החברה גם הפרה את הסכם הייעוץ, שלפיו הוא אמור לקבל מידי חודש 2,000 דולר תמורת היותו זמין למתן ייעוץ, ובסך-הכל החברה חייבת לו בגין כך 156 אלף דולר.

לטענת מרטינוביץ', טאוב נהג לומר לו השכם וערב כי "אם הוא ירוויח גם אתה תרוויח", וכי הוא ידאג לכך "באופן אישי" - אך בסופו של דבר ניער את חוצנו ממנו.

מרטינוביץ' תובע את הסכומים שהחברה חייבת לו לטענתו, וכן דורש לחייבה למכור לו 20 אלף מניות במחיר של 6 דולר למניה. טרם הוגש כתב הגנה.

יצויין כי בלא מעט מקרים בשנים האחרונות תבעו יזמים חברה מספר ימים לאחר מכירתה, בטענה כי נושלו מזכויותיהם. מקרים דומים היו לאחר מכירת קולבר, רימון מדיקל ועוד. (ת.א. 2312/08).