ישחקו השחקנים הזרים לפנינו

85.2% משחקניה של אינטר הם זרים, והמועדון האיטלקי ממש לא לבד בתחום הזה. אצל למעלה מ-40 קבוצות באירופה שיעור השחקנים הזרים בסגל עולה על 60%, ואפילו הליגה הבלגית הפכה לאחת הליגות הזרות בעולם. שחקנים מקומיים? בקושי יש דבר כזה

בסוף מאי נערך בסידני שבאוסטרליה הקונגרס השנתי של פיפ"א. נשיא התאחדות הכדורגל העולמית, ספ בלאטר, העלה לדיון את רעיון ה-"6+5", שמשמעותו: בתחילת כל משחק חייבת כל קבוצה לעלות בהרכב הפותח שלה לפחות שישה שחקנים מקומיים. הרעיון הגיע בעקבות הנתונים שנאספו בליגות הכדורגל בעולם, לפיהן התברר כי הליגות המקומיות איבדו כמעט כל משמעות - אצל למעלה מ-40 קבוצות כדורגל ברחבי אירופה, כמות השחקנים הזרים בסגל עולה מעל 60%. בלאטר ציין כי אם יש משהו שיכול להחזיר את הגלגל אחורה מבחינת הציביון המקומי של הליגות, הרי שזהו חוק ה-"6+5".

אלא שהחוק נתקל בהתנגדות עזה מצד נשיא אופ"א מישל פלאטיני, מצד האיחוד האירופי ובעיקר מצד הקבוצות הגדולות והעשירות של היבשת, שחלקן יצטרכו לשחרר מספר דו-ספרתי של שחקנים זרים מהסגלים שלהן במצב כזה.

עד כמה גדולה "מגיפת" השחקנים הזרים בכדורגל האירופאי? מבדיקה של הליגות הבכירות של אירופה עולה כי אצל 14 קבוצות שיעור הזרים בסגל עולה על 70%. בשש ליגות אירופיות שיעור הזרים בכלל קבוצות הליגה עומד על מעל 50%. ארסן ונגר, שהנחיל את המורשת שלו בארסנל ב-12 השנים האחרונות, עושה זאת כיום עם הקבוצה "הזרה ביותר בעולם" - 91.7% זרים.

על מנת לקבל פרופורציות מתאימות לתופעה, כדאי לבחון את מצבה של האל סיטי, קבוצה אנגלית קטנה שהקיץ עלתה לראשונה בתולדותיה לפרמיירליג. התקציב שלה מצומק, והיא נאלצה לקחת הלוואה (כנגד ההכנסות שתקבל בסוף העונה מזכויות שידור) על מנת לממן רכש בסכום זעום יחסית של 10 מיליון אירו. מקבוצה כזאת בוודאי אפשר לצפות שתסתמך על שחקני בית וקאדר מקומי. אז כנראה שהפיתוי של הפרמיירליג הוא גדול מדי גם עבור האל סיטי הקטנה.

59.1% משחקני הפרמיירליג הם זרים, המובילה באירופה בתחום זה. ואפילו האל הקטנה נמצאת חזק בתמונה, עם לא פחות מ-10 שחקנים זרים, שמגיעים גם ממדינות כדורגל בכירות (ברזיל, הולנד, צרפת, יוון) וגם ממקומות מעט יותר אקזוטיים (ג'מאייקה, גינאה, גאבון וטרינידד).

מהפכת הזרים תפסה תאוצה בסוף שנות ה-90', כאשר אחד מספיחיו של חוק בוסמן קבע כי שחקנים שנולדו במדינות האיחוד האירופאי, לא ייחשבו לזרים באף אחת ממדינות האיחוד. מכאן הדרך להשתלטות השחקנים הזרים על הליגות האירופאיות היתה קצרה, אך ככל שעוברות השנים, היא תופסת יותר ויותר תאוצה. וכך אוהדים של קבוצה כמו אינטר (85.2% זרים בסגל) כבר משפשפים את העיניים כשהם רואים שחקן מקומי עולה בהרכב. בניצחון של הנראזורי אתמול (שבת) על סיינה 1-2, האיטלקי היחידי שפתח ב-11 הוא מריו באלוטלי בן ה-18.

נתון מעניין ששווה להזכיר הוא שגם ליגות ללא עוצמה כלכלית, דוגמת פורטוגל (53.7% זרים), בלגיה (51.9%), יוון (51.2%) ושווייץ (47.4%) מתבססות באופן משמעותי על רכש מחו"ל. נתון אולי שמסביר את הנהירה של הישראלים בשנים האחרונות לבלגיה, אפשר לראות בשתי הקבוצות "הישראליות" - לוקרן של עומר גולן היה הקבוצה הרביעית הכי זרה בעולם עם 80% שחקנים זרים, וגנט בשורותיה שיחק גילי ורמוט מהפועל תל אביב, מדורגת במקום השמיני בעולם בטבלת הזרים עם 73.9% זרים בסגל.

אגב, שתיים מהקבוצות הגדולות בעולם - ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד - מראות שאפשר גם אחרת. יונייטד אפילו לא בין 20 "המועדונים הזרים" בעולם, בארסה אפילו נכנסת לרשימת ה-40.

אחוזי השחקנים הזרים בליגות האירופאיות

אנגליה 59.1%, פורטוגל 53.7%, בלגיה 51.9%, גרמניה 51.7%, יוון 51.2%, רוסיה50.2%, שווייץ 47.7%, סקוטלנד 42.4%, איטליה 40.6%, טורקיה 39%, ספרד 37.2%, הולנד 36.7%, נורבגיה 36.3%, אוקראינה 36%, אוסטריה 34.8%

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט