המחוזי: רמי שביט לא ישלם מע"מ על תשלום לנושי המשביר

בפברואר 2003 אישר ביהמ"ש את העסקה, לפיה רכשה קבוצת שביט את פעילות המשביר הישן. בספטמבר 2006 הודיע המפרק למשביר החדש כי המשביר הישן מבקשת לממש את האופציה שהוקנתה לה ולדרוש את השלמת התשלומים ששילם המשביר החדש לקופת הנושים בגין רכישת פעילותו לסכום המוסכם של 24 מיליון שקל בצירוף מע"מ. ואולם, המשביר החדש סירבה לשלם את המע"מ, בטענה כי הסכום המוסכם כולל מע"מ.

המפרק טען כי בדיון בביהמ"ש בעניין אישור הצעת הרכישה הוצג שאם תמומש האופציה יתקבל בקופת הנושים סך של 24 מיליון שקל, וכיוון שהמע"מ על הסכום יועבר לרשות המע"מ, הרי שאי חיוב המשביר החדש בתשלום המע"מ יפחית את סכום האופציה בפועל ל-20 מיליון שקל. עוד טען המפרק כי הנסיבות הטרום-חוזיות והתכלית המסחרית של העסקה מצביעים על כך שיש להוסיף מע"מ לסכום האופציה. מאידך טענה המשביר החדש כי לא היה סיכום כי יתווסף מע"מ לסכום האופציה, והלכה פסוקה היא שסכום המע"מ הוא חלק מהתמורה החוזית, כל עוד לא נאמר אחרת בחוזה.

נשיא בית המשפט, אורי גורן, דחה את בקשת המפרק וקבע כי התנהלות הצדדים בישיבת ההתמחרות מרמזת על כך שבאותה עת הם סברו כי הסכומים המוצעים על-ידי קבוצת שביט כוללים מע"מ.

לדבריו, אין מחלוקת על כך שבעסקת הרכישה של המשביר הישן לא נזכר עניין המע"מ, וכי קמה חזקה, לפיה המחיר שנקבע כולל מע"מ. הוא ציין כי חזקה זו ניתנת לסתירה באמצעות הנסיבות, אך קבע כי חזקה זו לא נסתרה במקרה הנדון. (פש"ר 2022/03).