ה-DN-01 של הונדה-זן נדיר

ה-DN-01 של הונדה הוא לא ממש אופנוע ובוודאי לא קטנוע אלא יצור מזן חדש, דו-גלגלי אוטומטי מפואר למנהלים, שרוצים לעקוף את הפקקים בלי תדמית של שליח פיצה

ראיתי את התופעה כבר עשרות פעמים והיא עדיין מצליחה להרתיח אותי: בחורינו המצוינים ממשטרת התנועה עומדים בתחילתו של פקק ענק ולא מעלים על דעתם לעשות משהו כדי לצמצם אותו; אם זו מכונית תקועה הם לא יזיזו אצבע כדי לדחוף אותה הצידה. אם זו תאונה הם אפילו לא ידמיינו את עצמם מטאטאים את שברי הזכוכית כדי לפתוח עוד נתיב, שלא לדבר על הנחת "פילונים" כדי לשלב נתיבים. לכוון תנועה זאת הרי משימה בזויה בהשוואה לאצילות, שיש בעמידה בראש פקק ענק עם הבעה רבת חשיבות תוך כדי שיחה בסלולארי.

הפעם, אמרתי לעצמי בפאתי ירושלים בעודי מתבונן באלפי המכוניות, שהיו תקועות עוד לפני שער הגיא, אני נשאר אדיש. מה איכפת לי? אני על הונדהDN-01, אופנוע אוטומטי, שעל פניו תוכנן בדיוק לסיטואציה כזאת - גם מתנהל בקלות בנסיעה בינעירונית, גם לא דורש התעסקות בהילוכים בהתפתלויות בתוך הפקק - ומצידי, שעשרות אלפי המסכנים בקופסאות הפח שמסביב יעבירו את הזמן במחשבה האם הם רוצים עוד קדנציה של השרים הרלוונטים.

הונדה

שער הגיא הוא כמו סוג של מנעול אוויר. מאחורייך האוויר החמים של תל אביב, לפנייך הקיפאון של ירושלים. אני קצת נרעד ממכת הקור אבל מתחת לציוד מספיק חם כדי שלא אקנא במסכנים, שמחוברים לגלגל"צ בניסיון לשמוע האם יריב ושירי תזמנו שעה וחצי או שעתיים. הפיתולים מגיעים ואני משחק קצת עם אופציית הטיפטרוניק החביבה, סתם כדי לראות כמה מהר היא מורידה/מעלה הילוכים, ולא כי באמת צריך את זה בקצב של פקק. עם הצעצוע הזה הסיבוב של שורש מגיע תוך כמה דקות, ואיתו ראש הפקק, השוטר והסלולארי. אדישות? מבט אחד על האיש והניידת ולחץ הדם שלי זינק לאזור ה-200. והאמינו לי, שהעובדה שרגל שמאל חופשית מהילוכים יוצרת פיתוי לא קטן.

מתאים בול לישראל

במבט ראשון בחניה נדמה שה-DN-01 נתפר במיוחד עבור השוק הישראלי. אלו לא רק הפקקים הבלתי נגמרים, שבהם הילוכים אוטומטיים הם תוספת מבורכת, אלא גם העיצוב יוצא הדופן, שכולל פרופיל דמוי כריש מחודד וכוחני, וחזית ייחודית, שבזכות מבנה הפנס הקדמי יוצרת מעין פרצוף "רובוטריקי" זועם ושש אלי קרב. רוב הצופים סברו כי מדובר באחד העיצובים היותר מוצלחים, שנראו לאחרונה על שני גלגלים. לעומתם, מיעוט קטן סירב להתלהב וקשת התיאורים כללה הגדרות כמו 'ביזאר', ו-'הוא הפוך'. אישית, אני שייך לקבוצה הראשונה ולטעמי ייחודו של ה-DN אינו באלמנט ספציפי כזה או אחר, אלא בתחושת החללית והעתידנית, שהוא מצליח לשוות.

הונדה

ולמה כל זה מתאים לישראל? כי לא מה משנה מה, תחשבו על העיצוב, תשומת הלב על הכביש מובטחת ואי אפשר להתווכח על העובדה, שזה עניין שיכול לשמח רבים מאופנועני ארצנו. וכשאני אומר תשומת לב מובטחת אני מתכוון לכמות הערות, פניות ושאלות, שלא נתקלתי בכמותה עם שום כלי אחר - לא על שניים, לא על שלושה ולא על ארבעה. הפרופיל הציבורי גבוה עד כדי מבוכה. ביום האחרון של המבחן, למשל, שלח לי מכר לינק לפורומים של אתר האופנועים (המשובח) "פול גז" ודרש במפגיע שאכנס. נכנסתי ומצאתי דיון שכותרתו "האם רוכבים מבוגרים הם סנובים?", שאני הכוכב הראשי שלו. את הדיון פתח איזה ינוקא בן עשרים ורבע, שפגש אותי ברמזור, שאל איך ה-DN ונענה במילה אחת: "נוסע". להודעה שלו הגיבו לא פחות מחמישים רוכבים בטווח הגילאים שבין 16 ל-70 שקיימו דיון עתיר אמוציות בנושא. אתם מבינים? הוא לא שמע כלום מארבעת המשפטים שאמרתי (שלא לדבר על העובדה שדיבר במקביל בסלולארי) אבל אני יצאתי סנוב, וזה עוד ניחא, אבל קשיש? אני אפילו לא מרגיש את משבר גיל הארבעים כפי, שמוכיחה העובדה שעדיין לא קניתי GS1200 (למרות שמדי פעם אני משתעשע ברעיון). כל הסיפור הזה בא בעצם כדי לומר שאם אתם קונים DN תתאזרו בהרבה סבלנות. וגם תלמדו לדבר בקול רם.

לא תמצאו אצל אף אחד אחר

בישיבה הראשונה על ה-DN מתגלה תנוחת "CUSTOM" נינוחה. לוח השעונים נאה וממוקם הרחק מקדימה ועמוק מתחת למגן הרוח. בתנוחה הזאת, ובגובה שלי, אי אפשר לראות את החלק העליון של הלוח, שבו ממוקם מד הסל"ד. מה עוד? האופנוע, ואת זה לא רואים בתמונות, גם נמוך להפתיע (69 ס"מ בלבד גובה המושב), ארוך (1.6 מטרים) וכבד (260 ק"ג). בתמונות גם לא רואים את המתגים הייחודיים שממוקמים על הכידון וכמותם אין לשום אופנוע אחר בעולם. הכוונה היא למתגי התפעול של תיבת ההילוכים האוטומטית, הדובדבן בקצפת של ה-DN.

מדובר בשלושה לחצנים, שמבצעים יחדיו את מה שעושה ידית ההילוכים בכל מכונית אוטומטית - העברה מהילוך סרק ל-D (צר לי לבשר, אבל אין הילוך "P" למרות שבלם-יד דווקא יש), ותפעול ידני של התיבה על פי בחירת הרוכב, מעין "טיפטרוניק".

הלחצנים מחוברים לתיבה חדשנית של הונדה, שהיא החידוש הגדול של ה-DN. כדי להבין את אופי פעולתה כדאי להצטייד בתואר בהנדסה, אך למי שאין סבלנות נאמר בגדול ובהפשטה יתרה, שהמנוע בעצם יוצר לחץ הידראולי, שבתורו מניע משאבה, שהופכת את התנועה לסיבובית. שינוי יחס העברה מתבצע באמצעות שינוי זווית של מעין דיסקית, שמחברת את הגיר לגלגלים. כל העסק הזה מנוהל ומבוקר על ידי מחשב.

מה עוד? אה כן, המנוע. זהו דווקא מנוע מוכר למדי של הונדה - שני צילינדרים בתצורת V עם נפח של 680 סמ"ק והספק צנוע של 62 כוחות סוס. הונדה כמובן מסוגלת להוציא יותר מהנפח הזה כך, שההנחה המתבקשת היא, שבמקרה הזה ההספק נגזר דווקא מהיכולות של התיבה לעמוד בעומסים.

הונדה

והנה סוף סוף אנחנו מגיעים לכביש. קשה לתאר בדיוק את התחושה, שמספקת התיבה, כי היא באמת לא דומה לשום דבר, שמוכר מרכב דו-גלגלים. זה לא "ואריאטור" נוסח קטנוע אוטומטי, כי תיבת ההילוכים מעניקה לרוכב - באמצעות התפעול הידני - הרבה יותר שליטה על טווח הפעולה של המנוע. זהו יתרון שבא לידי ביטוי בכל פעם, שנדרש כוח "מרוכז" - בהאצות, בפניות, בהאטות. הדבר הכי דומה לו מבחינת מסירת הכוח יהיה הגיר הרציף, שיש במכוניות, שכולל גם אופציית העברה ידנית. מה עוד אפשר לומר על תיבת ההילוכים? שבמצב הרגיל שלה היא משעממת כמו פקיד בנק שוויצרי, שבמצב ספורטיבי אפשר לחיות איתה בכיף ושהמצב הידני בהחלט מספק את הסחורה המובטחת.

קצת קשה לי לחוות דעה נחרצת על המנוע שכן ה- DN הגיע למבחן עם 600 קילומטר בלבד על השעון, ועם מנוע שעדיין לא "נפתח". גם במצב הזה לא חסר לו כוח, אולם הוא לא בדיוק היה שופע; משיחות עם בעלי הונדה עולה, שהשיניים האמיתיות של המנוע נחשפות רק אחרי משהו כמו 5000 קילומטר. אני משוכנע שאותו הדבר יקרה גם כאן.

קצת במפתיע לאור המשקל העצמי, הכלי מתמודד היטב עם נסיעות עירוניות. בזכות המושב הנמוך וזווית צידוד טובה לא קשה ל-DN להשתחל ולהידחף. זה לא קטנוע אבל הוא בהחלט עושה זאת טוב ככל שאפשר לבקש מאופנוע אמיתי. גם השיכוך מצוין ומצליח להעלים את הכבישים העירוניים המצולקים. מחוץ לעיר התמונה קצת יותר מורכבת. עד 100-110 קמ"ש הרכיבה נעימה מאוד: המנוע מזמזם בנחת, הכיסא נוח להפליא והשיכוך במיטבו. רכיבה יותר מהירה, לעומת זאת, הרבה פחות מענגת. מגן הרוח הנמוך לא מספק הרבה הגנה מפני רוח ובשילוב עם תנוחת הקאסטום הרכיבה הופכת להיות סוג של מאבק, שבסיומו אתה מוותר ונשאר על 110.

הונדה

לא אופנוע, לא קטנוע

אי אפשר להשוות את ה-DN לשום כלי אחר, שנמכר כרגע בישראל. זה לא בדיוק אופנוע כי התיבה שלו בכל זאת מנטרלת חלק מהשליטה. זה גם לא בדיוק קטנוע, כי התחושה - בישיבה, באחיזה הגבוה משמעותית וביכולת לשלוט במנוע במצב הידני - היא הרבה יותר "אופנועית". מה הוא כן? נסו לדמיין קאסטום אוטומאטי ורגוע, נוח להפליא, קל לרכיבה ובעל נוכחות כביש בלתי נתפשת. בקיצור, חיה דו גלגלית מסוג חדש, שצריך להתרגל אליה. מי שהתרגלו לצרוך את הסל"דים שלהם ישירות לווריד כנראה לא יתלהבו ממנה, אבל לרוכבים, שעוברים ממכונית או מקטנוע, זה יכול להיות פתרון קוסם בהחלט.

וכאן אנחנו מגיעים לשורה הכי תחתונה ועליה כתוב 144 אלף שקל, סכום שבעולם הדו גלגלי הוא כמעט שערורייה. ברור, שהונדה רוצה להחזיר לעצמה את ההשקעה בפיתוח, אבל בכסף הזה אפשר לקנות קטנוע משובח לנסיעות עירוניות, טורינג נאה לבין-עירוניות וגם לבטח את שניהם לשנתיים-שלוש. ובכסף הזה ה-DN כנראה גם יישאר חיה נדירה.

צרו איתנו קשר *5988