שנתם של הפרידמנים: "גלובס" מסכם את אירועי שנת המשפט החולפת

פרידמן נגד כל העולם, ולהיפך

פרידמן-ביניש: ההתגוששות בין שר המשפטים, דניאל פרידמן, לנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, שהעסיקה ב-2007 את מערכת המשפט יותר מדברים אחרים - ולא הוסיפה לה כבוד - לא גוועה גם ב-2008. להיפך, אם ב-2007 ניתן היה להבחין בקו עמום שמפריד בין הפן האישי של המחלוקות לפן המקצועי, השנה הכפפות הוסרו וההתגוששות נראתה "מחתרתית" וחסרת גבולות. אם ב-2007 עוד ניתן היה לטפול את האשמה בריבוי ה"רפורמות" של פרידמן או בדרך ההגשה האגרסיבית שלו, ב-2008 כבר לא היה ברור מי אשם במה, ואם ביניש ופרידמן זוכרים ממה הכול התחיל.

המאבק על היוקרה האישית, וגם המקצועית - הגם שזה לא נראה כך מזמן - הגיע לשיא חדש במושב המרכזי של כנס לשכת עורכי הדין בחודש מאי השנה באילת (מאוחר יותר התעצם על רקע דיוני הוועדה למינוי שופטים. ראו בהמשך). השר פרידמן נאם נאום רווי ציניות, עוקצנות ודמגוגיה, שאפיינו את רוב הדוברים במושב הסוער, ותקף ללא רחם את בג"ץ ואת משפטיזציית היתר בישראל.

ביניש, שהייתה הדוברת המאופקת יותר מבין הדוברים, רק רמזה בעדינות מה היא חושבת על פרידמן ועל הרפורמות שלו, ואמרה: "במקום לחזק את הזרוע השיפוטית החלשה מבין זרועות השלטון, יש מקרבנו המחפשים דרך לצמצם את כוחה". משפטנים בכירים אחרים שקפצו למים הסוערים כדי להגן על ביניש, ועל מה שהיא מייצגת, היו פחות מאופקים. "זו ביקורת של אויב, ביקורת עוינת ומזלזלת", אמר פרופ' מרדכי קרמניצר, שתקף את פרידמן בחריפות. במהלך השנה, הצטרפו ונוספו משפטנים בכירים לאחד המחנות, פרידמן או ביניש, והוסיפו עוד שמן למדורה.

ברק-פרידמן: גם הנשיא לשעבר של ביהמ"ש העליון, השופט אהרן ברק, נשבר השנה ותקף את פרידמן. בין היתר, האשים אותו בכך שהוא מתנהל באופן "כוחני וברוטלי" ו"מהלך אימים על השופטים". אלא שבמקרה שלו, הסערה הציבורית לא החזיקה מעמד אפילו שבוע.

מזוז-פרידמן: שר המשפטים התעמת גם עם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. תחילה נאבק מזוז נגד ההחלטה להקים ועדת בדיקה ממשלתית להתנהלות גורמי אכיפת החוק במשפטו של שר המשפטים לשעבר, חיים רמון - פרשה שזכתה לכינוי "פרשת האזנות הסתר". היועץ המשפטי טען כי "השר פרידמן מנהל מסע נקם נגד מערכת אכיפת החוק בגלל הרשעת רמון". בהתחשב בכך שמזוז אינו יצרן כותרות, זוהי הצהרה חריפה עבורו. המאבק השני בין השניים נולד על רקע הצעת פרידמן לפצל את סמכויות היועמ"ש ולהעביר את הפליליות שבהן לתובע הכללי. השר דיבר על פיצול, מזוז קרא לזה ריסוק.

המינויים

הוועדה לאי-מינוי שופטים

הדיונים של הוועדה למינוי שופטים שימשו השנה זירת התגוששות נוספת עבור ביניש ופרידמן, שעשו שרירים והתבצרו בעמדותיהם עד שהיה ברור - הרבה לפני שהוועדה התכנסה ברוב הדר - כי כל ישיבה שלה תסתיים ללא מינויים. במהלך השנה, השניים לא הצליחו להסכים על שום דבר כמעט, לרבות לא על מינויים חדשים, ודיוני הוועדה נדחו ונדחו.

בספטמבר השנה עלו הערכות, כי פרידמן לא יישאר שר המשפטים בממשלה חדשה, נטולת אולמרט, והיה ברור שביניש תרצה לדחות את הקץ, גם במחיר של אי-מינוי שופטים בכלל. וכך היה: בישיבת הוועדה לבחירת שופטים שהתקיימה בספטמבר טענו שלושת שופטי העליון בוועדה - דורית ביניש, אדמונד לוי ואילה פרוקצ'יה - שאין למנות שופטים בתקופה של ממשלת-מעבר. זאת, בניגוד לעמדת שאר חבריה והיועץ המשפטי, מזוז. בינתיים הוחלט על פיזור הכנסת, וביניש הודיעה ששופטי העליון סבורים שאין למנות כעת אפילו שופטים לשלום ולמחוזי.

בתגובה שיגר פרידמן לביניש מכתב חריף ופרובוקטיבי, שבו האשים אותה במוסר כפול, משום שהיא עצמה והשופט יעקב טירקל מונו בתקופת ממשלת-מעבר. על-כך השיבה ביניש בלקוניות: "צר לי על סגנונו הבלתי ראוי של מכתבך. איני רואה לשנות מעמדתי המשפטית". כנראה, הריחה ביניש את סוף העימות עימו, ולא ראתה צורך להמשיך להתנצח.

וכך, בכל הקשור למינוי שופטים שנת 2008 הסתכמה בשיתוק. למרות העומס האדיר שמוטל על בתי המשפט ושוועתם של השופטים התשושים בערכאות השונות להקלה, פרידמן וביניש לא השכילו לשים את המחלוקות ביניהם בצד, ולמלא את השורות בשופטים נוספים.

ההנחה היא, כי מיד אחרי שמערכת המשפט תיפרד בטקס חגיגי משר המשפטים, ותודה לו על תקופת כהונתו הקצרה והסוערת, ייפרץ הסכר והמינויים יציפו אותנו כבעבר. 2009 צפויה להיות שנה מסעירה מבחינת מינויי שופטים. כמות אדירה של תקנים שלא אוישו ב-2008 - לעליון, למחוזי ולשלום - ממתינה לשופטים שיעטו גלימה ויסתערו על ערימות התיקים החוסמות היום את לשכות השופטים.

נוסף לכך, בעקבות "חוק הקדנציות" של פרידמן, שנכנס אשתקד לתוקף, והגביל את כהונת נשיאי בתי המשפט וסגניהם לשבע שנים, יתפנו בבתי המשפט כיסאות שצריך לאיישם. במארס 2009 יסיימו את תפקידם ארבעה נשיאי בתי משפט בארץ, ונשיא נוסף יסיים את תפקידו מספר חודשים מאוחר יותר: נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, אורי גורן, ונשיא המחוזי בבאר-שבע, יהושע פלפל, הגיעו לגיל פרישה (70) ויצאו לפנסיה, וארבעה נשיאים אחרים יקודמו לבית המשפט המחוזי או יפרשו - עדנה בקנשטיין, נשיאת בית משפט השלום בת"א; יהודה פרגו, נשיא בית משפט השלום במחוז מרכז; אמנון כהן, נשיא בית משפט השלום בירושלים, ותאופיק כתילי, נשיא בית משפט השלום בנצרת.

יו"ר רשות ניירות-ערך חדש: פרופ' גושן

יושב-ראש רשות ניירות-ערך הוא אחד התפקידים המשפיעים שיש בשוק ההון. המשבר העולמי, שפגע בעוצמה חזקה בשוק ההון, הפך את התפקיד הזה למשמעותי עוד יותר. כולם מפנים את מבטם בציפייה דרוכה לראות כיצד מתמודד מי שעומד בראשות רשות ניירות-ערך, פרופ' זוהר גושן, עם אירוע כלכלי חריף שלא נראה כמותו זה 100 שנה.

בראשית 2008 נבחר פרופסור גושן, שכמעט מונה לשופט בביהמ"ש עליון, להחליף את משה טרי כיו"ר רשות ניירות ערך, ומיהר לשדר צפירת הרגעה לשוק: "כל יו"ר הוסיף שורת לבנים למוסד. אין לי כוונה להעיף את כל הבניין ולבנותו מחדש". הרבה תוכניות היו לגושן, בהן, הקמת בית-משפט כלכלי, קידום אמצעי אכיפה אלטרנטיביים לכלי הפלילי, הטמעת ממשל תאגידי בחברות ועוד. אך המציאות שהתדפקה על דלתו הוכיחה שלא יהיה פשוט ליישם אותן.

גושן בקושי הספיק להתמקם על הכיסא במשרדי הרשות, ואז הגיע המשבר הפיננסי העולמי והעיף לו את הבניין. גם פיזור הממשלה לא סייע לו בקידום התוכניות. למרות זאת, נראה שהוא מתמודד בכבוד עם האתגר שטרף לו את הקלפים.

מנהל רשות מיסים חדש: יהודה נסרדישי

בינואר 2007 התפוצצה "פרשת רשות המיסים", שהותירה את הרשות שותתת דם וללא ראש לתקופה ממושכת. מנהל רשות המיסים דאז, ג'קי מצא, נעצר בחשד לקבלת שוחד והפרת אמונים. לממלא-מקום זמני, לשלושה חודשים, מונה מנכ"ל האוצר לשעבר, יוסי בכר. האיש שעמד לצד מצא לפני שנעצר ולצד בכר שמילא את מקומו, היה יהודה נסרדישי, אז המשנה למנהל רשות המיסים, אלמוני לציבור הרחב, אך בעל ותק של יותר מ-40 שנה ברשות.

באפריל 2007 מונה נסרדישי, בלית ברירה כמעט, למנהל רשות המיסים במינוי זמני במקום בכר. כשהוקמה ועדת איתור בראשות ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר, לבחירת מועמד מתאים למנהל הרשות, הגיש מועמדות לתפקיד. מקורבים לוועדת האיתור אמרו בזמנו, כי הוועדה לא התייחסה לנסרדישי כמועמד מומלץ. טענו שהוא לא כריזמטי, לא מסוגל לקבל החלטות, שהוא ינוהל על-ידי אחרים, אם יהיה מנהל הרשות. אך ב-25 במאי השנה היה נסרדישי זה ש"צחק אחרון", כשמונה למנהל הקבוע של רשות המיסים.

נציב חדש לתלונות הציבור על שופטים: השופט גולדברג

באוקטובר השנה החליף מבקר המדינה לשעבר, שופט בית המשפט העליון בדימוס, אליעזר גולדברג (77), את השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן בתפקידה כנציבת תלונות הציבור על השופטים.

עם הקמת הנציבות ב-2003, מונתה שטרסברג-כהן כנציבה הראשונה, מיד עם פרישתה מכס בית המשפט העליון. במהלך כהונתה כתבה ארבעה דו"חות שנתיים, ואת הדו"ח החצי-שנתי ל-2008, המסכם את הקדנציה שלה. מאז הדו"ח הראשון שכתבה, נרשמה כל שנה ירידה מתונה במספר ובשיעור התלונות המוצדקות שתועדו, מה שלימד כי רוב השופטים חששו מהנציבה. זאת, על אף שסנקציות חמורות לא הוטלו על השופטים שכיכבו בדוחותיה.

המהלכים הברנז'איים

המיזוג:

אם שנת 2006 אופיינה במגה-מיזוגים בין משרדי עו"ד, בעיקר כדי לגדול מבחינה מספרית, ו-2007 אופיינה במיזוגים בין משרדים גדולים ובינוניים למשרדי נישה במטרה לחזק תחומי עיסוק חלשים או לא קיימים במשרד הממזג, שנת 2008 סימנה האטה בתחום המיזוגים ועצירה בצמיחה.

במחצית הראשונה של 2008, תהליך הצמיחה של משרדי עורכי-דין, שתפס תאוצה ב-2007 משופעת העסקאות, עדיין לא הושפע מהתחזיות ומהאיתותים הראשונים של המיתון העולמי, שהחלו בארה"ב. אמנם לא נרשמו מיזוגים מיוחדים, אך בתחילת השנה עדיין נרשמה מגמת צמיחה הדרגתית במשרדים, בדרך-כלל צמיחה פנימית שנבעה מקידום עורכי-דין שכירים למעגל השותפות או קליטת מתמחים כעורכי-דין מן המניין. ככל שנקפו החודשים, והתברר עומק המשבר, הפכה המגמה הזו למהוססת יותר, ובחודשיים-שלושה האחרונים נעצרה כמעט לחלוטין.

סוף שנת 2008 סימן את "קץ כל המגמות", ואולי אף את היפוכן. במקום צמיחה, משרדים מצויים בהידרדרות, ובמקום מיזוגים של שגשוג והתעצמות, כמו אלה שאפיינו את המשרדים הגדולים במשק בשנים האחרונות, בולטים בשוק מיזוגים בין משרדים קטנים לבינוניים הנובעים מהרצון לשרוד ולשמור על הקיים בתקופת המשבר.

הפירוק

באפריל 2008, פחות משנה לאחר שחגגו את מיזוג הפירמות בקול תרועה רמה, בוטל המיזוג שיצר את המשרד השלישי בגודלו בארץ: ראשי משרד עוה"ד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, ומשרד ברקמן, וקסלר, בלום, הודיעו על ביטול המיזוג וחזרה לפעילות במתכונת המקורית כמשרדים נפרדים. הסיבה המוצהרת: "הבדלי גישה באשר לתפיסה הארגונית-ניהולית בין המשרדים".

שני המשרדים התמזגו במאי 2007, והפכו למשרד עוה"ד גרוס, קלינהנדלר, חודק, ברקמן, המונה 106 עורכי-דין. תוך מספר חודשים צמח המשרד, עד שהעסיק 122 עורכי-דין. המיזוג אמור היה לייצר תהליך השלמה עבור שני המשרדים: גרוס מתמחה בתחומי שוק ההון, מיזוגים ורכישות (M&A), מיסוי, טכנולוגיה, היי-טק ופעילות בינלאומית, ומשרד ברקמן מתמחה בעיקר בתחומי ליטיגציה ונדל"ן.

לאחר שהתחככו לזמן קצר עם כוכבי הביג-4 בשוק עריכת-הדין, הפירוק ממשרד ברקמן הצניח את משרד גרוס בחזרה אל מחוץ לצמרת, למקום החמישי או השישי בדירוגים על-פי גודל.

הפיטורים

בלי להתכוון לכך, מסמל משרד עוה"ד גולדבפרב את הסנונית הראשונה לפיטורים במשרדי עוה"ד הגדולים, בעקבות המשבר הכלכלי. משרד גולדפרב, המעסיק כ-140 עורכי-דין ומדורג במקום השני בקרב משרדי עוה"ד בארץ, פיטר בחודש האחרון 12 עורכי-דין, כ-8.5% מכלל עורכי-הדין במשרד.

סבב הפיטורים במשרד, בראשות עוה"ד יודי לוי ועודד ערן, החל בנובמבר, בשעה שראשי המשרד התראיינו לתקשורת ושידרו "עסקים כרגיל". אחד המפוטרים אמר ל"גלובס": "בנובמבר התפרסמה כתבה שבה אומר עו"ד לוי, שלא מרגישים את המשבר במשרד, ובאותו יום פיטרו שני עורכי-דין בתואנה שהמשבר פוגע בכולם. זה דבר אבסורדי. זה היה פשוט לעג, לירוק לאנשים בפרצוף".

למרות החשיפה, בגולדפרב העדיפו שלא לחשוף את מצבם האמיתי ומסרו, כי "השינויים בכוח-האדם בפירמה נערכים על-פי הצרכים המשתנים ובהתאם ליכולות המקצועיות של העובדים".

משרד גולדפרב אינו היחיד שמפטר, אלא שהוא לא הצליח להעלים זאת מתחת לרדאר. היום ברור, שכל המשרדים - מי יותר ומי פחות - נפגעים מהמשבר. אם במהלך השנה דיברו במשרדים על קיצוץ "בשומן", והפחתת בונוסים, ימי כיף ומותרות ככל שהמיתון יעמיק, בסוף השנה כבר נשמעה יריית הפתיחה לתחילת "עונת הפיטורים". *