אז מי אמר שארגנטינאים לא יכולים להצליח באנגליה?

המזל של חבייאר מסצ'ראנו השתנה לגמרי בשנתיים האחרונות. התחנה הראשונה של הארגנטיני בפרמיירליג היתה ווסטהאם יונייטד, אליה הגיע ב-2006. אז כבר ספרו אותו כאחד מהקשרים הצעירים הטובים בעולם אחרי שהרשים במונדיאל באותו בקיץ. אבל כשפגשתי אותו קצת אחרי שחתם בווסטהאם, זה היה אחרי שהתברר שהוא מתקשה לבטא את הכישורים ההגנתיים שלו בקבוצה. כששאלתי אותו מה הוא יכול לעשות בעניין, הוא סיפר לי על קבוצת פרמיירליג שעשויה להתאים לטקטיקה שאותה הוא מבין כל כך טוב. הטקטיקה של "מספר 5" כי שהיא מכונה אצלו בארגנטינה - הקשר האחורי הקלאסי.

"כשקבוצה משחקת עם שני קשרים, אחד חייב להגן יותר מהשני, והשני צריך לספק את האיזון", הוא אמר לי בזמנו. "אם הם יכולים להחליף ביניהם את התפקידים במהלך המשחק, זה כמובן הכי טוב. אני חושב שליברפול היא הקבוצה שעושה את זה הכי טוב. צ'אבי אלונסו וסטיבן ג'רארד, את מבינה? כשאחד מקדימה, השני יכול להגן".

בווסטהאם הוא זכה להכיר בעיקר את קבוצת המילואים, ומיעט לקבל דקות בקבוצה הראשונה. נראה היה אז שהמעבר שלו לכדורגל האנגלי נועד לכישלון. ואז הקלישאות על הבדלי התרבות והקושי של הדרום אמריקנים להשתלב באנגליה התחילו להישמע. אבל כל זה השתנה כשבינואר 2007, הקריירה של מסצ'ראנו חזרה למסלול עם המעבר לאותה ליברפול שעליה דיבר בהערצה.

מסצ'ראנו הוא עכשיו חלק אינטגרלי מליברפול, ובחודש שעבר הוא גם מונה לקפטן נבחרת ארגנטינה על ידי המאמן החדש שלה, דייגו מראדונה. האם הוא ציפה לפני שנתיים שליברפול יהיה המועדון שבו ישתנה לו המזל? "לא!", הוא צוחק. "לא דמיינתי לרגע שזה המקום שאליו אגיע בסופו של דבר". כשהוא ממשיך לדבר על כך ש"אפשר להגיד שהסתגלתי גם לחיים כאן וגם לכדורגל כאן", אז כנראה שאפשר לפרק סופית את הסטיגמה לפיה כדורגלנים דרום אמריקנים לא יכולים להצליח בפרמיירליג.

אני ודייגו

אבל לא רק בקבוצה שלו השתנה המזל של מסצ'ראנו. אחרי שורה של תוצאות מאכזבות עם נבחרת ארגנטינה, הפסד ביתי לצ'ילה במוקדמות הגביע העולמי הובילו את המאמן אלפיו "קוקו" באסילה להתפטר. "היינו מאוד מופתעים באותו זמן כי לא חשבנו לרגע שקוקו יתפטר", אומר מסצ'ראנו. "אבל כנראה שדברים לא עבדו בדרך שהוא רצה, או בדרך שאנחנו השחקנים רצינו. אבל זו לא אשמת המנג'ר. המשחק נגד צ'ילה היה הקש האחרון אני חושב. היינו בהלם מהתוצאה במשחק ההוא".

ההפתעות לא הסתיימו שם. ההמשך היה עם מינויו של מראדונה לתפקיד המאמן, מי שבקושי היה לו ניסיון אימון כלשהו. אחת הפעולות הראשונות של מראדונה היה כשהעניק למסצ'ראנו אך סרט הקפטן במשחק הידידות מול סקוטלנד בגלזגו, אותו ניצחה ארגנטינה 1-0. "ההגעה של דייגו היתה מרגשת ובו בזמן מפתיעה מאוד", אומר מסצ'ראנו עם חיוך מיוחד, סימן ששמור לארנשים בארגנטינה כשהם מדברים על מראדונה. "למרבה המזל ניצחנו את המשחק נגד סקוטלנד".

ואיך הוא מרגיש עם העובדה שהוא מונה לקפטן, על חשבונו של החאבייר השני של ארגנטינה, זאנטי, שהיה קפטן אינטר במשך 14 שנים ונחשב לאחד מהקפטנים הכי מוערכים בארגנטינה? "אני חושב שההפתעה הגדולה יותר היא הגיל שלי, אני רק בן 24. אני לא יודע מהן הסיבות שדייגו בחר בי. אלו עניינים של מנג'ר. הוא אמר לי כמה מהסיבות האלו, ואני לא הולך לחזור על מה שהוא אמר".

נכון לעכשיו, הפוקוס הוא על ליברפול כי אין משימות לאומיות עד פברואר, אז תשחק ארגנטינה נגד צרפת במשחק ידידות. "אנחנו כרגע מובילים את הטבלה ושם זה המקום שבו אנחנו רוצים להישאר", הוא אומר. "זה לא יהיה קל, אבל יש לנו סיכוי טוב. כבר הרבה שנים שליברפול רוצה להתמודד על תואר האליפות, ואנחנו עכשיו בעמדה טובה לעשות את זה".

האם הוא מרגיש שזה הישג גדול עבורו, בייחוד בהשוואה לבלגאן שהיה לו עם ווסטהאם בתחילת דרכו באנגליה? "למנג'ר הספרדי שלי (רפא בניטז) יש חלק גדול במה שקורה לי", הוא מסביר ומתכוון בכלל ליכולת התקשורת. "הוא עוזר לי ולשחקנים הלטיניים האחרים. קשה לנו לבטא את עצמנו, אפילו עם מתורגמן. בליברפול, למרות שאנחנו מנסים לדבר אנגלית באימונים, קשה מאוד לספרדים לדבר באנגלית".

למרות שלמד אנגלית מספיק טובה כדי שיוכל להתראיין אחרי משחקים באנגלית, אבל מציין: "אני עדיין מגלה שהחיים מחוץ למגרש מאוד קשים לי. אני מרגיש שקשה לי מאוד לחיות מחוץ למדינה שלי והרחק מהאנשים שאני אוהב".

אבל על המגרש אין ספק שהוא מצא את עצמו. הוא "מספר 5" אמיתי, שהאנשים במולדתו יכולים להיות גאים בו. "אני חושב שבליברפול המנג'ר יודע טוב מאוד מה אני יכול לתת לו ומה הוא יכול לצפות ממני, והשחקנים שלי בקבוצה עוזרים לי מאוד. חשוב להבין שלמרות השינויים בסגנון, אני תמיד אהיה קשר הגנתי. התפקיד שלי תמיד יהיה האותו הדבר, וכך תמיד אעשה כשאעלה על המגרש".

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט