במיטה עם מקס ארנסט

שאלת הקשר בין עיצוב פונקציונלי לאמנות טהורה הופכת לשברירית במיוחד בתערוכה חדשה

כאשר אמן מעצב חפצים האם מעשה ידיו שייך לתחום העיצוב או שמא לתחום האמנות שהפכה לעיצוב או עיצוב שהפך לאמנות? ואולי זו בכלל שאלת האכסניה: אם זה חפץ שימושי בבית זה כנראה עיצוב, אם זה מוצג במוזיאון זו אמנות? נדמה ששאלות אלה לא הטרידו את האספן אפרים אילין, כאשר בא לידידיו האמנים בבקשות "משונות", שיעצבו עבורו רהיטים, כלי בית וחפצים שונים.

אילין, 96, מאבות התעשייה והמסחר בארץ, וחלוץ תעשיית הרכב שנבטה כאן לזמן קצרצר, היה פעיל בתחום הביטחון ובעל עסקים חובקי עולם. הוא היה אספן ושוחר אמנות נלהב, ורקם קשרים אישיים וקרובים עם אמנים חשובים. בתחילת שנות ה-70, עמד בראש חברת ההשקעות באמנות "מודרקו" ונחשב לבעל השפעה בשוק האמנות האירופי והאמריקני.

גישתו של אילין לאמנות הייתה יוצאת דופן. בשנים שבהן הלכה האמנות לכיוונים מופשטים יותר ויותר ואילו העיצוב קנה לו מעמד של ענף קריאייטיבי עצמאי, ביקש אילין דווקא לרתום את כישרונם של האמנים לפריטים שימושיים מחיי היומיום, ולשלב בין השניים. היה זה האמן הסוריאליסטי מקס ארנסט שהתלהב מהרעיון ועיצב לפי עצתו של אילין מיטה - אובייקט הקשור ליצירתו האמנותית ולתכנים שהעסיקו אותו: שינה, חלום, תשוקה וארוטיות. "מיטת הכלוב" הראשונה של ארנסט הגיעה לביתו של סגן נשיא ארצות-הברית נלסון רוקפלר. מיטה אחרת נקנתה על-ידי אילין והוצבה בביתו שבפריז.

בימים אלה מוצגת המיטה, יחד עם אוסף החפצים שתרמו אפרים אילין ורעייתו צפירה, בתערוכה קטנה ויפה במוזיאון ת"א לאמנות. לצד המיטה והפרגוד המשלים את חדר השינה בחרה האוצרת, שרה ריימן שור, להציג עבודות ציור של ארנסט מאוסף המוזיאון. אלה מספקות לתצוגה נקודות התייחסות ורקע, ומאפשרות לתהות על מקומו של הרהיט בין יתר היצירות של האמן.

לאחר הזמנת המיטה פנה אילין לאמן בשם ארמאן, שעיצב לבקשתו מערכת סכו"ם מוזהבת, בהשראת המוטיב המוכר והמזוהה ביותר ביצירתו - הכינור. צורת התיבה וסלסולי התווים של הכינור הפכו לאלמנטים דקורטיביים בסט הכלים הפיסולי. לצד הסכו"ם נראית מזוזה שעיצב ארמאן כמתנה למוזיאון וכן את פסלו המוצב בגן הפסלים - ולעמוד, שוב, על הקשר בין החפצים לבין יצירות האמנות. עוד בתערוכה שני פסלי-מנורות מלאי קסם, שיצרו מכריו של אילין, האחים אלברטו ודייגו ג'קומטי.

האמן הישראלי מנשה קדישמן עיצב בהזמנתו של אילין שולחן אוכל גדול ושולחן הגשה קטן, שצורתם וחומריותם מזכירים את פסליו המינימליסטיים של קדישמן מסוף שנות ה-60 ומתחילת שנות ה-70. לצד אלה, מוצגים בתערוכה שטיחי קיר ממפעל שהקים אילין באותן שנים, ובו נארגו שטיחים על-פי ציורים של מרדכי ארדון, יעקב אגם ואמנים בינלאומיים.

קשה לחשוב על ארוחה של ממש בכלי זהב של ארמאן לצד שולחן של קדישמן, או על שינה מתוקה במיטתו של מקס ארנסט. אבל גם אם מדובר באספנות אקסצנטרית משהו, שאלת הקשר בין עיצוב פונקציונלי לאמנות טהורה מאבדת משהו מעוקצה כאשר רואים את הפריטים החינניים, המקסימים ומלאי שאר רוח.