הלוחמת בבנקים

כניסתה של רונית קן לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים היתה מביכה. נושאי השובל ומכתירי הכתר, אהוד אולמרט ורענן דינור, אז שר התמ"ת ומנכ"לו, מוערכים במקומותינו, מאז ואולי לתמיד, כפרופסורים לשטיקים וטריקים, לעקמומיות מינויים באמצעות ועדות איתור. השניים סידרו לה ג'וב טוב, אבל לא הוסיפו לה כבוד.

חשבנו שבתפקיד המתנגש בבכירי הכסף והעסקים, הם שמו איזושהי "ברבי" שקטה ועדינה, שתעשה ולא-תעשה מה שרומזים לה, מה שנוח לאינטרסנטים כאלה ואחרים.

מאז עברו שלוש שנים. הגברת הלוחשת התבררה כנמרה לוחמת. לא עושה חשבון לגדולים וחזקים. וזו בהחלט לא תכונה מובנת מאליה אצל רגולטור. בוודאי לא כשמדובר בבנקים ובבנקאים - שיא השיאים הישראלי של עוצמה, נגישות, כוח כלכלי, עסקי, אישי ופוליטי.

"אנחנו לא יכולים להעסיק אותך"

אגדה ישראלית עתיקה, מהעשור האחרון של המילניום הקודם, מספרת על רגולטור בכיר שהעז לעמוד מול הבנקים. בניגוד לכל הציפיות, על אפם ועל חמתם של בכירי המאכערים היקרים והפוליטיקאים המתבטלים בפניהם, הוא העביר, בפעם הראשונה מאז קום המדינה, הוראות שקיצצו משהו ממוטת השליטה של הבנקים, שאז היתה ברמה כפולה מזו של היום.

עבר זמן, הנ"ל נפרד מהממשלה, הצטנן, יצא לשוק, קיבל הצעות, סגר על ניהול תאגיד כלכלי ותפר כמה חליפות. אחרי כמה ימים הגיעה שיחת טלפון מגומגמת ונבוכה: "אנחנו לא יכולים להעסיק אותך, מנהל הבנק שלנו אומר שאתה לא מתאים... שם לך רגל.. אתה בטח יודע למה..." האמת, כולם תמיד יידעו מאיפה הדג נושם: יש כאלה שנכנעים מראש ויש כאלה שעושים מה שצריך, תוך עמידה בלחצים בלתי אפשריים ובלי לעשות חשבון לימים המבורכים של "עושה לביתי".

קן לא עושה חשבון. לא נכנעת. רשימה ארוכה של אוליגרכים, בכירים יותר ופחות, שקן התנגשה בהם בשנים הללו, היא הוכחה לכך. מצד שני, היא גם לא עושה חשבון לטענה -עלבון שהיא חלשה, שאינה מגישה מספיק תביעות פליליות שיהפכו אותה לגיבורת-על. אחרי שלמדה שרמת הענישה לעברייני קרטל והגבלים עסקיים היא עלובה, מבישה ולא מרתיעה, הלכה קן לכיוון האזרחי. במקום עונשי עבודות-שירות ששופטים מטילים אחרי שנים של התדיינות, אתם תשלמו הרבה כסף. סכום שידגדג לכם על אמת.

בחרה בדרך המכה

כך הגענו לפרשת הבנקאים, שהשבוע, אחרי ארבע שנים וחצי של חקירה, שכללה מיליוני מסמכים, לחצים, "שכנועים", עלבונות, חוות דעת מלומדות - הגיעה לאחד משיאיה.

רונית קן יכלה למרוח את החקירה הזו עוד שנה שנתיים. זה רגיל אצלנו. מי שלא רוצה להחליט, מכיר את הדרך להתמשכות השנים, במטרה להעביר את ההכרעה לזה שיבוא אחרי. רונית קן קיבלה את התיק מקודמה דרור שטרום ובהחלט יכלה להמשיך, לחקור, לשמוע, לשוחח ולעשות כותרות עוד זמן. אבל היא בחרה להכות. חזק. אחרי שבדקה והשתכנעה שמצויות בידיה ראיות לכאורה לכך שדרגים בכירים בתחום העמלות בחמשת הבנקים הגדולים של ישראל העבירו ביניהם מידע נרחב לגבי העמלות והכוונות העתידיות של כל בנק בעניין זה, היא החליטה לפעול. להוציא "קביעה אזרחית" נגד הבנקים.

הדבר הכי קשה בזה (אל דאגה, אף אחד מהבנקאים לא יצטרך לשלם ולו שקל מכיסו) הוא העובדה שקביעה אזרחית כזו מהווה "ראיה לכאורה" בהליך אחר. למשל בתובענות ייצוגיות, שכמה כאלה כבר הוגשו נגד הבנקים. אז הם ביקשו להפעיל עליהם סעיף משפטי אחר: "צו מוסכם". כלומר הסדר בהסכמה תוך התוויית דרכי התנהגות עתידיות. היא הסכימה, אבל הטילה עליהם עונש, סוג של כופר, בסך 290 מיליון שקל. שהם בעצם 580 מיליון שקל, שכן קנס כזה איננו מוכר כהוצאה לצורכי מס.

הבנקאים ושלל יועציהם: משפטנים, כלכלנים, מומחי הגבלים, מינהל עסקים, רואי חשבון, תקשורת, יחצ"נות, לובי ועוד - לא ידעו מאיפה באה להם החוצפה הזו. השבוע סימנו מטרה חדשה על לוח החיצים: רונית קן.

stella-k@globes.co.il