כבוד הנשיא לשעבר

כדי שלכולם יהיה ברור הצהיר רמון קלדרון, הנשיא הפורש של ריאל מדריד: "השקעתי את נפשי וגופי במועדון ואני עוזב עם פחות בריאות וכסף משנכנסתי. אני עוזב בידיים ומצפון נקיים. אני מקווה שבתמורה לראשי, יגיע השלום החברתי במדריד". כנראה שלא, אבל אולי תהיה הפוגה קצרה מסקנדלים למועדון המפואר אך החבוט.

הקש ששבר את גב הגמל היתה הפרשה שחשף ה"מארקה", בה התגלה שבאסיפת התקציב המכריעה לקלדרון בדצמבר, הצביעו אנשים שלא זכאים לכך והעניקו לו רוב זעום. קלדרון ניסה להסב מעליו את האשמה ופיטר את האחראי על חברי המועדון (ה"סוסיוס") ועוד עובד זוטר, אך האצבע הופנתה אליו ישירות. הזוטר, מריאנו "נאנין" רודריגז, הודה שההוראות להכניס פנימה אוהדים שאינם "קומפרומיסריוס", כלומר אלקטורים של חברי המועדון, "באו מהנשיא".

ביום רביעי עוד הודיע קלדרון שהוא מתכוון להילחם, שההנהלה מאחוריו, שהוא "נשבע בכבודו" שאינו קשור לפרשה ושהתפטרות היא "פחדנות". לחץ מסיבי של חברי הנהלת המועדון ושל בני משפחה שאף הם מעורבים בסקנדל האחרון שינה את דעתו. קלדרון הניח את המפתחות אחרי שנתיים וחצי בלבד בתפקיד, והחל מצהרי יום שישי האחרון, הנשיא הזמני בברנבאו עד לבחירות מוקדמות בסיום העונה הוא ויסנטה בולודה, סגנו ואיש סודו עד היום.

אחרי הקדנציה של קודמו בתפקיד, פלורנטינו פרז, שהתאפיינה בתקופת "הגלאקטיקוס", בהבראה כלכלית ומחיקת חוב של 271 מיליון אירו, אבל גם באפס תארים בשלוש שנים, נבחר קלדרון כדי לשנות סדרי עדיפויות. ניסיונות הרפורמה שלו היו קלושים. נסיעותיו התכופות לפגישות עם גדולי עולם, הסקנדלים עימם ניסה לבסס את כוחו ערערו את האמונה בשינוי ונתנו תחושה חובבנית. אבל מה שהפיל את קלדרון לבסוף היה הפער המתרחב מהקהל והאוהדים, למרות שתי אליפויות בשתי שנות כהונתו.

סיבה אחת לכך היו הכישלונות המחפירים בהבאת שחקנים למרות הוצאות של 240 מיליון אירו, והפגיעה בכבוד המועדון הרואה עצמו כגדול בעולם. כשנבחר הבטיח להביא את קאקה, ססק פברגאס ואת אריאן רובן לריאל. רק רובן הגיע, וגם הוא בשנה איחור. בקיץ פילג את האוהדים סביב סיפור כריסטיאנו רונאלדו, לאלו שתמכו במהלך ואלו שהתנגדו לו. בסוף הקיץ, זעמו התומכים על שקלדרון נכשל טוטאלית והביא כלימה על המועדון, המתנגדים רתחו על שהאסטרטגיה השאירה את ריאל ללא חיזוק כלל. אפילו ויאריאל הרשתה לעצמה להגיד לא לקלדרון, שרצה את סנטי קאזורלה כפיתרון חירום של הרגע האחרון. כשהוצג קלאס יאן הונטלאר בדצמבר שר הקהל "איפה רונאלדו?"

שלא לדבר על הפארסה בהחתמת שני שחקנים שאחד מהם לא ישחק בליגת האלופות. אבל אלו לא רק ההחתמות: הפוליטיקה הפנימית של קלדרון והאופוזיציה שלו, יצרה אינטרס כלכלי שהרחיק ממנו את העיתון "מארקה" ומאות אלפי קוראיו. אוהדי פרז נלחמו בו, כמו גם מועמדים אחרים לנשיאות, וקלדרון נותר לבסוף רק עם "הראוליסטה", אוהדי ראול המסורים. אך כשאלו גילו שבגד באמונם ובעקרונות המועדון החשובים להם כל כך גם הם הפנו לו עורף. בשמחה גלויה לאיד נעץ ה"מארקה" את המסמר האחרון בארון, ואלפי אוהדים הריעו בתקשורת, כשהעיתון מפרסם קריקטורה ובה מבקש קלדרון: "נאנין, טובה אחרונה, אני צריך 80 אלף צופים מזויפים לברנבאו בראשון".

למה הם צריכים את זה?

הנשיא הבא ייאלץ להתמודד עם משימות כמעט בלתי אפשריות. הדרישות הן מחמירות: על המועמד להיות סוסיו עשר שנים לפחות, ולהפקיד ערבות בנקאית בסך 40 מיליון אירו לפני כניסתו לתפקיד. הוא יצטרך לשכנע שבאפשרותו להביא למועדון את הכוכבים הגדולים ביותר, שהוא יביא הצלחה ספורטיבית וגם כדורגל מהנה, ובו בזמן יגדיל את כוחה של ריאל וישפר את מצבה הפיננסי. זהו החיסרון של שיטת בעלות חברי המועדון בריאל. בין המתמודדים: שוב פלורנטינו פרז, חואן ויאלונגה המפוקפק, אזנאר, נשיא ספרד לשעבר, וקארלוס סאינז, נהג הראלי הפופולארי. למה להם? כסף וכוח.

פרז, שהיה קבלן גדול לפני שנבחר, הגדיל את הונו בשש השנים בהן היה הנשיא פי עשרים והפך לאיל הון בינלאומי. תפקיד נשיא המועדון הוא כרטיס כניסה למועדון האקסקלוסיבי של האליטה הספרדית. הקשרים שנוצרים עם השלטון ושועי החברה מאפשרים קפיצת מדרגה, גישה למכרזים ופרויקטים חשובים שאינם פתוחים ושותפות במיזמים עם גדולי התעשיינים ואנשי העסקים.

וגם במישור הבינלאומי נשיא ריאל הוא שם דבר. קלדרון, למשל, חבר בוועדות חשובות של פיפ"א ואופ"א, ויש לו קשרים חובקי עולם. משרד עורכי הדין שהוא עומד בראשו הפך מפורסם, ואין ספק שזהו שיקול בקבלת תיקים יוקרתיים.

בסופו של דבר, קרוב לוודאי שהאפיזודה תיטיב עם קלדרון. רק הליגה הספרדית מלאת אי-הסדרים תמשיך בשלה. בוולנסיה המסדרונות בוערים, וגם נשיא אתלטיקו מדריד כבר מרגיש את החום בפתח משרדו. ופיתרון באופק אין.

30 חודשי קדנציה: סקנדלים נבחרים

יולי 2006: קלדרון הוא המועמד הזוכה, אחרי שקיבל קצת יותר מעשרה אחוז של הקולות במערכת בחירות מלוכלכת ועצבנית, במהלכה בוטלה ההצבעה בדואר בלחץ קלדרון.

ינואר 2007: קלדרון מוקלט על ידי עיתונאי כשהוא מעליב ומזלזל בכוכבי ריאל, החמורה בשורה ארוכה של פליטות פה עגומות. הוא מתנצל בפני הסגל כולו.

פברואר 2007: בית משפט קובע שתהליך הבחירות במועדון, ובייחוד הבחירה בדואר, אינו תקף. תוצאת הבחירות נותרת על כנה בדרישה לביצוע רפורמה.

יוני 2007: המאמן שקלדרון הבטיח בעת היבחרו כי יביא אותו אישית מאיטליה, פאביו קאפלו, פוטר אחרי שבעונתו הראשונה הביא לריאל אליפות אחרי שלוש שנים שחונות.

מארס 2008: עיתונאי חושף שקלדרון מחלק מינויים ל"סוסיוס" בתמורה לבחירה בנציגיו להנהלה. קלדרון מזמין את ניקולס קייג' לארוחת ערב, למשחק מול רומא ואחריו לחדר ההלבשה בו הוא מעניק לשחקן חולצה חתומה על ידי השחקנים - רק כדי לגלות אחר כך שמדובר בכפיל איטלקי.

מאי 2008: שוב, נכשל קלדרון באסיפה בשינוי תקנון הבחירה הפסול בריאל. הוא מוסר נתונים מנוגדים על העסקה עם חברת התקשורת מדיהפרו, משתלח במתנגדיו ומכנה אותם ביריונים ופשע מאורגן.

אוגוסט 2008: קלדרון נכשל בסיום סאגת כריסטיאנו רונאלדו, נאלץ למכור את רוביניו, לא מביא מחליף, ושב ריקם מוולנסיה ומוויאריאל בלי דויד ווייה וסאנטי קאזורלה המבוקשים.

אוקטובר 2008: קלדרון מואשם שוב על ידי אותו עיתונאי, חוזה אנטוניו אבייאן, בניצול כרטיסי אשראי של המועדון לטובות הנאה אישיות, בקבלת כספים תמורת תאי עסקים והשכרת האצטדיון, ועל ידי מספר גורמים בהונאת רשויות המס.

דצמבר 2008: בחודש עמוס משהו, רוכש קלדרון את הונטלאר אך נתקל בבוז האוהדים, רוכש את דיארה רק כדי לגלות שאחד הנרכשים לא ישחק בליגת האלופות, מעביר בקושי את התקציב על רקע קריאות להתפטר, מאבד את מאמן העתודה "מיצ'ל" הפופולרי שטוען כי קלדרון לא מתעניין בצעירים, מפטר את שוסטר הכושל סוף סוף וממנה את חואנדה ראמוס שפוטר בטוטנהאם.

ינואר 2009: ה"מארקה" חושף עשרה שמות של מקורבים לסביבתו של קלדרון שהוכנסו לאסיפה שדנה בתקציב והצביעו עבור קלדרון, חשדות לאי סדרים בהחתמת ואן ניסטלרוי וקנבארו, ונכשל בעירעור מול אופ"א באשר לשיתוף הרכש.

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט