התקבלה ייצוגית נגד מגדל, הראל ומנורה: לא יידעו חיילים שהביטוח המשלים שלהם מוגבל

בית המשפט דחה את התביעה נגדן בעילות של הטעיה וניצול מצוקה, לאחר שקבע כי אי-הגילוי האמור אינו נחשב להטעיית המבוטחים, ולפיכך לא חויבו החברות בפיצוי המבוטחים.

עם זאת, השופט מגן אלטוביה קיבל את הבקשה לסעד הצהרתי, וחייב את חברות הביטוח לכלול בפוליסת הביטוח פיסקה בולטת המפנה את תשומת-לב המבוטח כי השימוש בפוליסה כפוף בעת השירות הצבאי להוראות הצבא, המשתנות מפעם לפעם.

כמו כן חייב את החברות להתחיל ולשגר בתוך 3 חודשים למבוטחים בני 17.5 העומדים להתגייס, הודעת הבהרה לפיה השימוש בפוליסה כפוף בעת השירות הצבאי להוראות ולהנחיות הצבא, כך שהם רשאים לבטל את ההתקשרות. באשר למבוטחים שהם חיילי מילואים - קבע כי יש להסתפק בהפנייתם להוראות הדין הצבאי טרם ההתקשרות עימם בהסכם הביטוח.

"ריק מתוכן"

התובעים טענו, באמצעות עוה"ד בן-ציון רזניק, ניר רשף ודריה גולדין, כי חברות הביטוח הטעו את החיילים כשמכרו להם ביטוח בריאות "ריק מתוכן" ונטול ערך מוסף, שכמעט לא ניתן להשתמש בו. זאת, משום שפקודות מטכ"ל מערימות קשיים משמעותיים על החיילים המבקשים לקבל שירותים רפואיים אזרחיים, ובנוסף מחריגות הפוליסות אירועים ביטוחיים הנובעים מהשרות הצבאי.

חברות הביטוח, שיוצגו על-ידי עוה"ד ברק טל, צבי אגמון וד"ר גיל אוריון, מנו את הערך המוסף של הביטוח המשלים עבור חיילים, וציינו כי המפקח על הביטוח קבע כי "לא מצאנו מניעה לעריכת ביטוח פרטי למבוטח בתקופת שירותו הצבאי, כל עוד ניתן ערך מוסף למבוטח".

גילוי יזום

השופט מגן אלטוביה קבע כי יש להבחין בין חובת הגילוי היזום ובין איסור ההטעיה. הוא היה מוכן להניח כי "קיים עדיין ערך מסוים לביטוח הרפואי המשלים", אולם לדבריו "ברור כי היכולת לממש את הכיסוי הביטוחי, פוחתת במידה נכרת ואופן מימוש הכיסוי הופך סבוך יותר, בעת שהמבוטח בשירות צבאי".

לכן לדעתו, אין לראות בהיעדר הפנייה לפקודות מטכ"ל בנושא קבלת שירותי רפואה אזרחיים על-ידי המשרתים בצבא משום הטעיה, אולם ניתן לראות בכך כהפרת עיקרון הגילוי היזום, הנובע מעיקרון תום-הלב. לכן נדחתה תביעת התובעים לחייב את החברות להשיב את סכומי הפרמיה או הפרמיה היחסית, אך התקבל הסעד החלופי שדרשו - סעד הצהרתי.

בשל חשיבותה הציבורית של התביעה חויבו מגדל ושילוח לשלם גמול בסך 78 אלף שקל לתובע הייצוגי נגדן. מנורה לא חויבה בכך, בשל חוסר תום-לב של התובע נגדה (רכש את הפוליסה עבור בתו, למרות שידע על המגבלה). כל אחת מ-3 החברות חויבה בשכר-טרחת עורך דין בסך 80 אלף שקל ובהוצאות משפט בסך 3,000 שקל. (ת.א. 2396/04).