ד"ר דרייזין יעיד בפני ועדת החקירה: "אין למשק המים תוכנית אסטרטגית כבר למעלה מ-30 שנה"

[הרשמה לניוזלטר סביבה]

ועדת החקירה הממלכתית לניהול משק המים, בראשות השופט בדימוס, פרופ' דן ביין, ושני חבריה, פרופ' יורם אבנימלך ופרופ' יואב כסלו, תגבה מחר (ד') עדויות, והפעם, תחקור את ראשי משק המים ואחראים על מערך התכנון לטווח ארוך.

היועץ משפטי של חברת מקורות, עו"ד חגי עינת, מאשים בנייר העמדה ששלח לוועדה, לקראת עדותו של המנכ"ל, עידו רוזוליו, כי "הגבלתה של מקורות מלבצע פרויקטים בתחומים שונים במשק המים פוגעת באינטרס הלאומי לפיתוח מהיר של משק מים אינטגרטיבי, יעיל, איכותי, בטוח וכלכלי".

עוד טוענת מקורות ש"מצאי הקולחים בישראל הינו כ-500 מלמ"ק בשנה, וצפוי לגדול לכ-700 מלמ"ק עד שנת 2020 - כיום, מנוצלים פחות מ-400 מלמ"ק. אין חולק כי ניתן לנצל בטווח הקצר עוד כ-80 מלמ"ק של מי קולחים, אשר מרביתם זורמים בנחלים וגורמים לנזק סביבתי חמור". לדבריהם, בידי מקורות היכולת והניסיון בטיפול במי הקולחים, אך הממשלה אינה מאפשרת לה להקים מפעלי קולחים. "המדיניות הקיימת מביאה לבזבוז משאבי המדינה, לירידה באיכות מי הקולחים ולהאטה בקצב הפיתוח שלהם, וזאת בשים לב, להעדר תוכנית אב לניצול מי הקולחים".

מקורות פירטה בנייר העמדה מספר כשלים נקודתיים, אותם היא מבקשת לבחון: ראשית, לדברי החברה, מדיניות האוצר הביאה לפגיעה ממשית בקצב הקמת מפעלי הקולחים - עובדה המשפיעה ישירות על כמות מי הקולחים הזמינה לחקלאים, וכפועל יוצא מכך, לצריכה מוגברת של מים שפירים על ידם ובנוסף, לאיכות ירודה של מי קולחים ומט"שים .

כשל נוסף, לטענתה, הוא ש"לנוכח הפריסה הדמוגרפית בישראל, אין חפיפה בין אתרי הקולחים, למקומות בהם נזקקים להם. מרבית האוכלוסייה מתגוררת במרכז הארץ, ואילו מרבית השטחים החקלאיים הם בצפון ובדרום המדינה".

מפעל השפ"דן מתוכנן לקלוט ולטפל בשפכים בכמות של 150 מלמ"ש. לטענת ראשי מקורות, ניתן להגביר את ניצול הקולחים בשפד"ן באמצעות מספר פעולות - הכנת תוכנית אב למפעל לפחות עד 2035, הקמת מפעל החדרה נוסף, צמצום המים השפירים למפעל, ע"י שחרור צווארי בקבוק במערכת ההולכה, והקמה מיידית של מתקן חלוץ לטיפול בקולחים באמצעות ממברנות, אשר יביא לצמצום הזרמת העודפים לים.

בנוסף, נאסר על מקורות, מלבד הקמת מתקן ההתפלה באשדוד, להשתתף בהקמת מתקני התפלה אחרים, למרות שלטענתם, בידיה היכולת, הידע והניסיון, המאפשרים להקים את המתקנים בפרק הזמן הקצר ביותר.

במקורות אומרים שקיים צורך דחוף בהסדרת הרגולציה ויישום מודל חדש למקורות, שיתבסס על עקרון העלות והבטחת איתנות פיננסית של החברה. "תעריפי המים צריכים להיקבע, כך שיכסו את העלות של החברה ללא צורך התקציב ממשלתי, שמירה על עצמאות החברה". כן, היא מאשימה ש"חוק המים מיושן ולא מהווה אלטרנטיבה שקולה ואטרקטיבית להקמת מערכות באמצעותו". מקורות מבקשת מוועדת החקירה "התערבות מערכתית לביסוס מעמד מערכת המים כמערכת חיונית, שתעמוד בבסיסה של כל תוכנית סטאטוטורית, כפי שזוכות מערכות גדולות כמו משק החשמל והתקשורת".

לבסוף, מקורות טוענת כי במשק המים מעורבות מספר רב של רשויות, כאשר אין חלוקת תפקידים ברורה ביניהן, דבר המביא לכפילות, חוסר יעילות ועומס ביורוקרטי.

זילות באחריות להקמת מתקן התפלה במועד הדרוש

ד"ר יוסף דרייזין, ממקימי אגף התכנון בנציבות המים ולשעבר ראש מנהלת ההתפלה, וכיום יועץ חיצוני ברשות המים, טוען בנייר העמדה: "בנציבות המים, וברשות המים בעקבותיה, עוסקים באופן טבעי לחלוטין בבעיות השעה. תכנון אסטרטגי לטווח ארוך נתפס כהכרח עקרוני, אך לא פרקטי. אין למשק המים תוכנית אסטרטגית כבר למעלה מ-30 שנה. יש לשקול ולדון באפשרות מתן אוטונומיה יתר לפעילות הכרוכה בקידום התכנון ארוך הטווח, בנפרד מהפעילות השוטפת".

בנושא ההתפלה מציע דרייזין לשפר את ניהול ענייני המדינה בנושאים אלו, במסגרת מנהלת אחת שתוקם ברשות המים. לדבריו, חלוקת התפקידים כיום בין הגורמים הממשלתיים גורמת לזילות באחריות להקמת מתקן במועד הדרוש. "תוכנית הפיתוח של משק המים אינה יכולה להישען על פעולות אכיפה לצמצום הצריכה. עליה להתאים לתחזית לפיה, ברמת העלויות הביקוש למים הינו קשיח".