בעין המצלמה

אתרי שיתוף קובצי הווידיאו נחשבים לאחד מפלאי העולם המקוון. בתוך שלוש שנים הפכו האתרים הללו לנקודת מפגש בין יצר ההנצחה העצמית לבין יצר הסקרנות (ויש מי שיגיד המציצנות) של חלק לא מבוטל מהמין האנושי ומדי חודש מועלים אליהם מיליוני קטעי וידיאו חדשים. הסטטיסטיקה מגלה, שאתר YouTube בלבד צורך כעת ביום אחד רוחב פס אינטרנטי, שווה ערך לכל רוחב הפס שנצרך בשנת 2000 כולה.

מנגד, טוענים המקטרגים, אף אחד עוד לא הצליח לתרגם את הפוטנציאל של האתרים הללו לכסף או להצמיד להם מודל הכנסות רציני. אבל הטענה הזו אינה מדויקת. הטרנד החדש מפרנס כיום לא מעט שחקנים בשוק מוצרי הצריכה האלקטרוניים ובראשם יצרני מצלמות הווידיאו האישיות. המצלמות הללו רשמו בשנה האחרונה צמיחה מרשימה במכירות, ואם לשפוט על-פי הבציר האחרון של הדגמים, שהוכרזו החודש בעולם, הטכנולוגיה שלהן מתקדמת בקצב מהיר לא פחות.

סטילס מקצועי

אחד המאפיינים הבולטים בגל החדש של מצלמות הווידיאו הוא ראשיתו של עידן שני מכשירים במחיר אחד, כלומר ביצועים של מצלמת סטילס אמיתית לצד ביצועי מצלמת וידיאו. עד לשנה שעברה, היעד הזה היה בחזקת שאיפה בלבד. מצלמות הווידיאו יכלו אמנם לצלם תמונות סטילס אולם באיכות שהתקשתה להתחרות אפילו במצלמת סטילס של 200 דולר. מצלמות הווידיאו מבציר 2009 מביאות לשוק לראשונה חיישני תמונה מדור חדש, שמייתרים רכישת שני מכשירים.

סמסונג, סניו ופנסוניק השיקו החודש מצלמות וידיאו עם חיישני CMOS בעלי רזולוציית סטילס טבעית של 8-9 מגה פיקסל - די והותר לתמונות רציניות. מצלמת הדגל החדשה של פנסוניק, HF-S10, מסוגלת גם לצלם רצף מהיר מאוד של תמונות סטילס לצורך הנצחת אירועים, שמתרחשים במהירות, וכל זאת במקביל לצילום וידיאו מתמשך באיכות HD מלאה.

דגם ה-HMX-R10 החדש של סמסונג מסוגל לצלם תמונות סטילס ברזולוציה טבעית של 9 מגה פיקסל תוך כדי שימוש בזום אופטי מהיר של X5 לצורך התמקדות מהירה בעצמים עם מרחק משתנה כמו במצלמות סטילס איכותיות.

מגדילה לעשות סוני בדגם הדגל החדש שלה, שמצויד בחיישן תמונה, שיכול לצלם תמונות סטילס ברזולוציה טבעית של 12 מגה פיקסל ללא צורך בשיפור באמצעות תוכנה, שבא על חשבון האיכות. סוני מציידת את הדגם החדש שלה גם בחיישן GPS, שמובנה במצלמת הווידיאו ויכול להטביע על תמונות הסטילס את המיקום שבהן הן צולמו, ובמעבד, שמאפשר התמקדות בפנים ובחיוכים של עשרות אובייקטים בפריים אחד.

בהיבט העסקי זו תופעה מוזרה, מכיוון שרוב השמות הגדולים של ענף מצלמות הווידיאו פעילים מאוד גם בשוק מצלמות הסטילס. מנגד, אפשר לראות בכך תגובת נגד ליכולות צילום הווידיאו המשופרות של מצלמות הסטילס מהדור האחרון. כנראה שבעידן של מיתון גם קניבליזם הוא לגיטימי - ובלבד שימריץ מכירות.

101 שעות צילום

מצלמות הווידיאו, שנחשפו החודש מבשרות גם על קפיצת מדרגה נוספת בכל הנוגע לאחסון סרטי הווידיאו. רק לפני כשנתיים כאשר החלו להופיע מצלמות וידיאו באיכות HD היו מי שהעריכו כי איכות ההסרטה שלהן מתקרבת למבוי טכנולוגי סתום בשל היעדר היכולת לאחסן את הקבצים הענקיים, שנדרשים באיכויות הסרטה של HD. השנה נשבר מחסום האחסון סופית ומצלמות הדור החדש, שכמעט כולן תומכות ב-HD מלא (1,080 פיקסלים בקצב של 60 פריימים לשנייה), מאפשרות לשמור שעות רבות של סרטים באיכות הגבוהה ביותר.

שתי טכנולוגיות זיכרון מתחרות צלחו השנה את מחסום הנפח של ה-HD המלא במצלמות הווידיאו. הוותיקה יותר היא טכנולוגיית הצילום על דיסק קשיח (HDD), שעדיין מציעה יחס גבוה מאוד של נפח למחיר. סוני למשל, הציגה את הדגם XR520V הקומפקטי, שמצויד בדיסק קשיח מובנה בנפח של לא פחות מ-240 ג'יגה בייט - נפח גדול פי שניים מהשיא של השנה שעברה. הנפח הזה מקנה למצלמה יכולת להקליט עד 101 שעות באיכות HD רגילה ולמעלה מ-6 שעות באיכות HD הגבוהה ביותר, בשילוב עם פס קול היקפי.

מנגד, טכנולוגיית זיכרונות הפלאש, הצעירה יותר, סוגרת את הפער במהירות בזכות ירידה אגרסיבית במחירים ועלייה מהירה לא פחות בנפחים. חלק מהדגמים החדשים של פנסוניק, למשל, כוללים השנה טכנולוגיה המכונה זיכרון כפול, שמאפשרת לבחור בין הקלטה על רכיב פלאש מובנה בנפח 32 ג'יגה לבין הקלטה על זיכרון פלאש נשלף, שיכול להגיע לנפח דומה. עם נפח זמין כולל של 64 ג'יגה מסוגלת המצלמה להקליט כ-5 שעות של סרט באיכות ה-HD הגבוהה ביותר.

חברת JVC הלכה על פיתרון פשוט יותר. אין למצלמה החדשה שלה זיכרון פלאש מובנה אבל יש לה שני חריצים לכרטיסי זיכרון, שכל אחד מהם יכול להכיל נפח של עד 32 ג'יגה בייט. אם לוקחים בחשבון, שמחיר כרטיס SD של 32 ג'יגה ירד לאחרונה לסביבות ה-110 דולר באמזון, ושכרטיסים בנפח 64 ג'יגה כבר נמצאים בדרך, נראה שהדיסק הקשיח לא יחזיק בעמדת ההובלה עוד הרבה זמן.

וידיאו לאינטרנט

לצד דגמי הדגל החדשים, שמציעים כיום לחובבנים ביצועי וידיאו שעמדו עד לא מכבר רק לרשות צוותי טלוויזיה וצלמי סרטים מקצועיים, מציעים היצרנים השנה דגמים שתוכננו מראש לחובבי שיתוף הקבצים באינטרנט. חברת Pure Digital הוכיחה לפני שנתיים את הפוטנציאל המסחרי של פלח השוק עם מצלמת הפליפ MINO הזולה שלה (157 דולר). היא הציעה צילום באיכות HD, ותאימות ל-YouTube והצליחה לכבוש 20% משוק מצלמות הווידיאו בארה"ב.

החודש הצטרפה גם סוני הממוסדת לשוק החדש הזה עם סדרה אינטרנטית אופנתית וזולה (180-200 דולר) וכדי להסיר ספק לגבי ייעודה טרחה לכנותה Webbie. המצלמה מסריטה בקובצי MP4, שמתאימים להעלאה לרשת, ואפילו מצלמת תמונות של 5 מגה פיקסל.

המצלמות מהזן החדש מתאימות את עצמן למציאות המקוונת גם באגף התוכנה. בדגמים החדשים של JVC אפשר למצוא אפשרות לסריקה אוטומטית חכמה של כל החומר המצולם שאגור בזיכרון ויצירה אוטומטית של תקצירים בני כמה שניות בנוסח "בקרוב" לטובת מפיקי האינטרנט והאלבומים הביתיים. האם יש עוד מקום להתקדם מעבר לכאן? התשובה נמצאת כנראה ברשת.