הנה מגיע עידן ההקרבות

המתנחלים בגדה המערבית יכולים לצפות לעננים שחורים בשמיהם עד סוף השנה, ואולי כבר בתוך חודשים ספורים. הרכיבים של קוקטייל מר מאוד מבחינתם כבר מוכנים או יהיו מוכנים עוד מעט לבחישה שאי אפשר למנעה: היומרות הדיפלומטיות הגרנדיוזיות של הממשל החדש בארה"ב, מיעוט קלפי המיקוח של הממשלה החדשה שתקום בקרוב בישראל והצלחת חמאס לשרוד במקבילית הכוחות במזה"ת, למרות מאמצי "עופרת יצוקה" לעקור אותו משם.

צפירת ההרגעה של הנשיא פרס, שלא צריך להיכנס לפניקה מביקורו של השליח מיצ'ל בישראל, ישימה לגבי הקו הירוק, לא לגבי השטחים ומתנחליהם מחוצה לו.

מי שמטיל ספק, מוזמן לעיין בנוסח הראיון שהעניק הנשיא אובמה לערוץ החדשות הערבי "אל ערביה". הוא מדגיש שם, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, את מחויבות ארה"ב לישראל, אבל הוא גם אומר, בהתבטאות ראשונה מסוגה: "אני מאמין שיש ישראלים שמכירים בכך שחשוב להשיג שלום. הם יהיו מוכנים לעשות הקרבות אם הזמן יהיה מתאים ואם יהיה שותף אמין בצד האחר".

ברק אובמה מבקש לראות עצמו כנשיא כלכלי, ואין ספק שהמאבקים שצפויים לו בזירת הכלכלה הלאומית יתבעו את רוב זמנו ומרצו, לפחות בטווח הקרוב. אבל ההון הפוליטי האדיר שנצבר באמתחתו, יחד עם נטיית לב טבעית ומובנת להפוך את הממשל השחור הראשון בארה"ב למופת לדורות הבאים, ידחפו את הנשיא החדש לתקן לא רק את חצרו האחורית אלא גם את חצר המזה"ת, להצליח היכן שקודמיו נכשלו. זה לא רק פרס נובל לשלום בעוד חמש או עשר שנים. אובמה מוכיח בהצהרותיו ובהתנהלותו שהוא רוצה לעשות היסטוריה מעבר להיותו השחור הראשון בלשכה הסגלגלה. לא כל נשיא היה כזה, ובוודאי לא הנשיא הקודם.

הילארי קלינטון, המבצעת, תהיה הגורם המכפיל: אשה חזקה, דעתנית, עם הון פוליטי לא קטן משלה ועם רצון עז משלה להטביע חותם כלשהו בהיסטוריה לאחר שהנשיאות נלקחה ממנה. יש לה מנדט מפורש מהבית הלבן לעשות כל מה שביכולתה כדי לעשות היסטוריה במזה"ת..

מי שסבור שהאג'נדה של ארה"ב פקוקה בבנקים כושלים, באבטלה נוסקת ובעיקולי בתים מכדי להתמקד בסכסוך הישראלי פלשתיני, לא קורא נכונה את המפה. מתנחלים ותומכיהם שמחפשים תקדימים וניחומים בתמיכה האמריקנית ב"עופרת יצוקה" צפוי לאכזבה.

הממשל הקודם, כמו הממשל הנוכחי, אכן הביע הבנה למניעי המבצע. אבל אף ממשל בוושינגטון, מ-1967 ואילך, לא תמך בסיפוח חד-צדדי של שטחים, בהחרמת קרקעות ובבניית התנחלויות ישראליות. זה אמור גם לגבי הממשל הקודם, למרות אותו מכתב מפורסם שמסר ג'ורג' בוש לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ב-14 באפריל 2004. המסמך ממליץ להביא בחשבון "מציאות חדשה בשטח, לרבות קיומם של מרכזי אוכלוסיה ישראליים גדולים" במו"מ על הסדר קבע. רשיון אמריקני להקים התנחלויות זה לא.

ולמי שמוסיף להתאבל על חזרת בוש לטקסאס, נזכיר, שבהסכם בין ירושלים לוושינגטון למתן ערבויות אמריקניות להלוואות לישראל, מ-2003, כלומר מתקופת הכהונה הראשונה של בוש, נאמר במפורש שמסכום הערבויות יקוזזו ההשקעות הישראליות בהתנחלויות. הקיזוז יושם וייושם שוב בקרוב. כמובן, גם מפת הדרכים של בוש, שישראל סמכה ידה עליה, נשענת, בין השאר, על פירוק התנחלויות.

השליח מיצ'ל אינו בא אפוא לסלול דרכים חדשות. הוא יצעד במסלול שהכשירו עשרות שליחים ודיפלומטים אמריקניים לפניו. אבל הוא יהיה נחוש יותר, מפני שיהיה לו גיבוי מנשיא ושרת חוץ נחושים יותר למציאת הסדר. איך אמר לו אובמה ערב צאתו? "הביקורים שלך באזור יהיו יותר משרשרת של פוטו-אופ".

לממשלה הבאה בישראל, ולא חשוב מי יעמוד בראשה, יהיה קשה מאוד להדוף קמפיין שלום אמריקני בהובלת נשיא חזק ולהתעלם מהתחייבויות של הממשלות שקדמו לה. המתנחלים יוכלו רק להאחז בשביב תקווה, שמיצ'ל ימעד בערוץ הפוטנציאלי האחר של הקמפיין האמריקני: להקים ממשלת אחדות בין הרשות הפלשתינית החלשה לבין חמאס שיצא מחוזק פוליטית מתבוסתו הצבאית.

לנחישות האמריקנית הצפויה יהיה גיבוי חזק בדעת הקהל ובמדיה, שבשלב זה, לפחות, מונחות בכיס הקטן של אובמה, יקיר האומה, להוציא, כמובן, את שדרי הירדיו של הימין. גם הקונגרס לא יצא מגדרו כדי לגבות את ההתנחלויות, למעט, אולי, מחוקקים רפובליקניים מסוימים שיאמצו כל דרך לניגוח הנשיא החדש.

כדי להדגים למה יוכלו המתנחלים ותומכיהם לצפות בשבועות ובחודשים הבאים, הנה קטע ממאמר של תומאס פרידמן, אחד מבעלי הטורים המשפיעים ביותר בארה"ב, שפורסם השבוע בניו יורק טיימס:

"אנחנו מתקרבים בצורה מסוכנת לסגירת חלון ההזדמנויות לפיתרון של שתי מדינות, מפני ששני סוגרי החלון העיקריים, חמאס בעזה והמתנחלים היהודיים הפנאטיים בגדה המערבית, יושבים במושב הנהג. חמאס עסוק בהפיכת פיתרון של שתי מדינות לבלתי מתקבל על הדעת, בעד שהמתנחלים עמלים בהתמדה לעשות אותו לבלתי אפשרי.

"אם חמאס יוסיף להצטייד ולהשתמש ברקטות שטווחן הולך וגדל, לא תהיה שום דרך שבה ממשלה ישראלית כלשהי תוכל לסבול פיקוח פלשתיני עצמאי על הגדה המערבית, מפני שרקטות מכל נקודה בגדה יוכלו לסגור בנקל את נמל בן גוריון ולשתק את הכלכלה הישראלית.

"ואם המתנחלים היהודיים יוסיפו להשתמש ב'ריבוי הטבעי' שלהם כדי לבלוע את הגדה המערבית, גם זה יוביל להחנקת מו"מ אפשרי.

"מה שהבחירות ב-10 בפברואר צריכות להפיק הוא ממשלת מרכז, ממשלת אחדות לאומית, שתוכל להדוף את סחיטת המתנחלים ואת מפלגות הימין שמסוככות עליהן, כדי שיהיה אפשר עדיין ליישם את פתרון שתי המדינות".

זה כמובן מה שרוצה אובמה, בלי להכריז, ואת המסר הזה ישדרו תומכיו במדיה האמריקנית בחודשים הבאים.