פרופ' יצחק הדרי: "אין שופט כלכלי בעליון - ורואים זאת בפסקי הדין"

הבית > בוקר שטוף שמש עוטף את ביתם של דפנה ויצחק הדרי בשכונת וילות שקטה במערב רמת-השרון. בווילה הזאת פנים וחוץ מרגישים כאחד. חלונות גדולים מעטרים את הקירות מכל כיוון אפשרי (גם את התקרה), ודלתות זכוכית ענקיות, חושפים את פנים הווילה ומאפשרים לבני הבית היושבים בסלון ליהנות מהגינה, בעלת המראה הטרופי משהו, המקיפה את הבית. בסלון המרווח יושבים להם זו לצד זה, הבוקסרית 'מיקה' והפודל-מלטז 'כתם', מכרסמים עצם-צעצוע להנאתם ומתעלמים מהמתרחש סביבם.

שולחן העץ בעל המראה העתיק, שלצידו כיסא מגולף, הספרייה המיושנת עמוסה ספרים ופריטי אמנות מיוחדים התלויים על כל קיר פנוי בבית (שאינו חלון), משרים אווירה תרבותית-ערכית 'של פעם'. "אשתי מאוד הומניסטית ומחוברת לתרבות איכותית", מסביר בעל הבית, שהתמכר בעצמו ל"תרבות פנאי איכותית" כמו תיאטרון, ג'ז וקולנוע אירופי.

אחד החדרים הסמוכים לסלון הוא משרדו, שבשנים האחרונות נותר קצת מיותם. "פעם עבדתי מהבית. היה לי משרד עורכי-דין בבית, היו באים אלי לקוחות לישיבות, הייתי כותב מאמרים וספרים אקדמיים מהבית, והכול היה כאן. הייתי ער עד שעה מאוחרת ומערבב לגמרי בין בית לעבודה", אומר הפרופסור-עורך-דין ומוסיף בשביעות-רצון: "גיליתי שזה לא טוב. היום אני עובד במשרד מחוץ לבית עד שעה סבירה, ורק לעיתים רחוקות עובד מהמשרד בבית".

ביוגרפיה מקוצרת > "נולדתי ב-1944 בנתניה של פעם. עיר קטנה ושלווה, צמודה לחוף הים. אבי היה עורך הדין הראשון של נתניה. הוא למד עריכת דין בקובנה בפולין, שם הכיר את אבא של אהרון ברק. אמי היתה אחות, והקימה את טיפת חלב בנתניה, שם עבדה, עד שהחליטה להפסיק ולהיות עקרת-בית. אחי היה טייס בחיל האוויר ולמד הנדסת אלקטרוניקה בטכניון, ואחותי למדה ביולוגיה באוניברסיטה.

"בחופשות מהלימודים הייתי עובד אצל אבא במשרד. הוא היה מכתיב לי מכתבים או מטיל עלי כל מיני עבודות טכניות. למרות ששמעתי את הסיפורים שלו על הלקוחות, לא התחברתי למקצוע. אבי לא היה דוגמה כל-כך טובה עבורי במובן של הבחירה במקצוע. תמיד ראיתי אבא שעובד קשה, מביא עבודה הביתה, יושב ועובד עד שעות מאוחרות, ואין לו רגע פנאי. זה לא משך אותי בכלל.

"כילד הייתי איש עסקים לא קטן. הייתי מרכיב את אחי על האופניים שלי עד למחנה צבאי שהיה בשוליים של נתניה, היינו מתפלחים למחנה, אוספים את תרמילי הכדורים מהמטווחים ומוכרים אותם בשוק בנתניה. עשיתי עוד כל מיני עסקים כאלה, וכולם היו בטוחים שכשאגדל אהיה סוחר גדול, אבל היום אני בכלל לא כזה. אמנם אני עוסק בנושאים כלכליים, אבל אני לא סוחר בכלל. אין לי את התכונות המתאימות להיות איש עסקים.

"בתיכון לא למדתי כלום. הייתי מבריזן מקצועי. אחד החברים שלי ואני הברזנו קבוע משיעורי אנגלית, והלכנו לשחק כדורסל, או שהיינו מבריזים לים. בחודש מארס הכרזנו שנפתחה עונת הים, ושם בילינו בשעות הלימודים. לבית-הספר היינו מגיעים לעיתים רחוקות, ובזכות כל מיני תעלולים סיימנו את התיכון. עסקנו בתחמונים, בגניבת בחינות ובכל מיני עניינים כאלה.

"הציונים שלי בבגרות לא היו מי יודע מה, אבל בכימיה קיבלתי 10. זה המקצוע היחיד שהצטיינתי בו, וכולם חשבו שאמשיך ללמוד כימיה. אני לא ידעתי מה אני רוצה ללמוד עד הרגע האחרון, והיססתי בין כימיה למשפטים. בסוף החלטתי ללמוד משפטים. התקבלתי לעתודה צבאית והתחלתי ללמוד בפקולטה בירושלים. אז לא היתה בעיה להתקבל למשפטים. אני תמיד אומר, שספק אם מרבית הפרופסורים הוותיקים היו מתקבלים היום לפקולטה למשפטים עם הציונים שלהם. נראה שלא. כיוון שמשך אותי גם התחום הכלכלי למדתי משפטים וכלכלה יחד. אז הייתי מהראשונים שעשו את זה, היום זה כבר רגיל. באוניברסיטה נתפסתי למקצוע, התאהבתי בצד הכלכלי של משפטים, ובלי כוונה הוצאתי ציונים מאוד גבוהים".

מסים > "דליה דורנר, שהיתה מפקדת שלי בפרקליטות הצבאית זמן מסוים ונותרנו חברים טובים, מזכירה לי כל הזמן שאמרתי לה 'אני הולך להתמחות במסים כי בתחום הזה אפשר לעשות הרבה כסף'. היא לא שוכחת לי את זה. לי היה ברור מההתחלה שאתמחה במסים, מאחר שנמשכתי למשפטים ולכלכלה, ובעיניי זו היתה האופציה היחידה לשלב בין השניים".

גירושין ונישואין > "אני נשוי בשנית, לדפנה. אנחנו יחד כבר 20 שנה. גיסתי וחברה טובה של דפנה עשו את השידוך בינינו כשנתיים אחרי גירושיי מאשתי הראשונה. זו לא היתה תקופה קלה לשדך לי. הייתי נשוי כמעט 17 שנה, ואחרי שעזבתי את הבית היתה לי תקופה די פראית. במשך שנתיים יצאתי עם הרבה נשים וביליתי כמעט כל לילה עם מישהי אחרת. יצאתי עם רבות בו-זמנית.

"לימדתי אז באוניברסיטת תל-אביב, ואורי רייכמן, שהיה אז הדיקן באוניברסיטה וחבר שלי, אמר לי תמיד: 'זה שאתה מגיע כל פעם מכיוון אחר, מבית אחר, לא מדאיג אותי, מילא, אני רק מוטרד שלא תגיע להרצאה בכלל'. הראש שלי לא היה אז בדיוק במקום. טעמתי את החופש בצורה אינטנסיבית ביותר, אבל קצרה. אני איש של בית מסודר, אבל נפלטתי מנישואיי הראשונים כמו קליע מרובה. חייתי כשנתיים חיים מטורפים. חזרתי לתחילת שנות העשרים שלי, למרות שהייתי בסוף שנות השלושים לחיי.

"כשהתחלתי לצאת עם דפנה, היא היתה עושה לי סקנדלים על זה שאני לא איתה בלבד. אמרתי לה 'תני לי לגמור את תקופת ההשתוללות ואחר-כך אהיה איתך. זה ברור לי שאהיה איתך, אבל אני עוד לא בשל'. וכך היה. אחרי תקופה של כמה חודשים נשארתי רק איתה, ואני מאושר מההחלטה הזאת.

"חיי הנישואים השניים שלי הפוכים מהראשונים. אשתי הראשונה היתה מאוד מסודרת ומרובעת. השנייה מאוד אינטליגנטית, הומניסטית, פריקית ומשוחררת, עם נשמה בגודל של הווילה שאנחנו גרים בה. היא שונה ממני מאוד והשילוב הזה של כמעט שני הפכים דווקא עובד לא רע. אם הנישואים הראשונים שלי נראו כמו קו ישר, בלי אירועים מיוחדים ותנודות, עד ש'בום' הם נגמרו, החיים הלאה והנישואים השניים שלי מעניינים ואמיתיים יותר, עם עקומה עולה ויורדת".

הפחתת המסים של ביבי > "ביבי נתניהו הכריז, שאם הוא יהיה ראש הממשלה הוא יפחית את המסים בהרבה. אני חושב שזה מאוד לא נכון. עקרונית אני מסכים לגישה של נתניהו, שככל ששיעור המס יותר נמוך או סביר יותר, אז גובים יותר וכולם מרוויחים. ראיתי את שיעורי המס הדרקוניים לפני ועדת בן-שחר ב-1975, שגבו אז באחוזים מהכנסה הלאומית הרבה פחות מאשר היום. אז לא גבו. הכול על נייר. פעם מישהו הגדיר את זה 'מס על פראיירים'. רק פראיירים שילמו את המסים הגבוהים. לכן, בשיעורי המס שנתניהו מציע, תיאורטית יגבו בהם יותר כספים, הכלכלה תצמח ויהיה יותר ממי לגבות. אבל, וזה אבל גדול, אני לא חושב שהיום, בתקופת משבר עולמי, זה הזמן להפחית מסים בשיעורים שהוא מציע. גם ככה יש ירידה חדה בגבייה, כיוון שחברות מפסידות, אז ממה יש עוד להפחית? אם מפסידים בין כה לא גובים מסים.

"אפשר להקל על נישומים, ומס הכנסה כבר הולך בכיוון הזה, אבל להפחית שיעורי מס? יש לנו מסלול הפחתת שיעורי המס בחקיקה קיימת, שאנחנו כעת לקראת סופה. את זה לא צריך לעצור, אבל ללכת הלאה באופן מאסיבי? זה מסוכן. בואו נלמד ממדינות אחרות. היו תקופות שהורידו שיעורי מס בארה"ב, וחשבו שזה יגביר גבייה, אך קרה ההיפך. היה אובדן גבייה אדיר של כספים שאחר-כך לא יכלו לכסות כלום. הרעיון של נתניהו לא מתאים עכשיו. כשהמצב הכלכלי יתייצב, יש מקום לתוכנית מהסוג הזה, אבל לא היום".

העליון ומסים > "מאז שהשופט אלפרד ויתקון פרש מבית המשפט העליון אין שופט מתמחה במסים בבית המשפט העליון. מעבר לכך, בבית המשפט העליון של 20 השנים הראשונות, היו הרבה שופטים עם ראש כלכלי, שנתנו פסקי דין כלכליים עם פרשנות מדהימה ומנחה. היום אין שופט כלכלי בעליון ורואים זאת בפסקי הדין.

"פסקי הדין הכלכליים, בתחום דיני חברות ומסים, של בית המשפט העליון הם בעייתיים. כך שרצוי שיהיה שופט עליון שמבין בתחום הכלכלי, בהגבלים עסקיים, במסים, בחברות וכדומה. עם זאת, יש חריגים. יש בבית המשפט העליון שופט או שניים, שלטעמי יש להם היגיון נהדר ופסקי דין יפים בתחומים הכלכליים, אם כי גם הם לא מקצועיים, ולכן הם עלולים לעשות טעויות.

"היום יש רתיעה מלהביא נושאים כלכליים לפני בית המשפט העליון, ורוב הסכסוכים הכלכליים לא מגיעים לעליון. אני תמיד השתדלתי לפתור את הבעיות מחוץ לבית המשפט עם רשויות המס, בלי לקחת את הסיכון של הכרעה בבית המשפט. הצלחנו להסתדר, כי שני הצדדים הבינו שיכול להיות שאם לא נסתדר יהיה פה נזק, ואולי נצא עם משהו שאיש מאיתנו לא התכוון אליו.

"זו בעיה שקיימת גם במחוזי, אבל זה בולט בעליון כיוון שהעליון הוא מורה ההלכה. הסיכון שנקבל ממנו פסק-דין מנחה לא טוב, הוא גדול מדי - לשני הצדדים, לנישומים וגם לרשויות המס. הסיכון הוא, שתיפול עליהם פתאום הלכה איומה, שיעלה לרשות הון תועפות ליישם אותה, גם במקרה שהם זוכים בתיק מבחינתם. זה גורם לצדדים להימנע ולהביא רק מקרים קיצוניים".

פנאי > "היום יש לי יותר שעות פנאי מבעבר. אני משתדל לסיים לעבוד בשבע בערב ולהתפנות לעיסוקי הפנאי של דפנה ושלי. אנחנו שוחרי תרבות רציניים. יש לנו מינוי בקאמרי ובהבימה, ואנחנו הולכים להצגות גם בתיאטרון פרינג', כמו התיאטרון היהודי-ערבי ביפו ותיאטרון תמונע. אנחנו גם חובבי ג'ז, והולכים תמיד למופעי 'ג'ז חם במוזיאון' ולפסטיבלים בקיסריה. אנחנו הולכים הרבה גם לקולנוע, בייחוד לסרטים אירופיים. אנחנו לא חסידי הקולנוע האמריקני, כיוון שזה נדיר שיוצא סרט אמריקני טוב".

ספורט > "אני פריק של ספורט. מאז ומתמיד עסקתי בספורט. כששרתי בצבא שלחו את הקצינים לקורס שלימד סדרת כושר שנקראת 'חמש-איקס'. אלה היו תרגילי בוקר של חיל האוויר הקנדי, שייבאו אותם לארץ. אני היחיד שאני מכיר עלי אדמות שממשיך בזה מאז ועד היום. נוסף לתרגילים האלה שאני עושה כל בוקר, אני שוחה בבריכה בסופי-שבוע, ובערב אחרי העבודה אני צועד בחוצות רמת-השרון.

"אני אוהב גם לצפות בספורט בטלוויזיה, וכשיש איזה משחק טוב לראות אז אני הולך על ההליכון מול הטלוויזיה. אני אוהב לראות גם משחקי כדורסל, בעיקר של מכבי תל-אביב, וגם כדורגל, אם כי רמת הכדורגל בארץ היא כל-כך נמוכה שאני משתדל לראות כדורגל של אירופה".

קריאה > "אני קורא המון ספרים. אני בולע ספרים בלי סוף. אני אוהב ספרי היסטוריה על מלחמת העולם השנייה, מלחמות אחרות ומהפכות שהתרחשו בעולם, וגם ספרים על השואה. אני קורא גם ספרות יפה ורומנים של עמוס עוז ודוד גרוסמן. לאחרונה קראתי את 'סיפור על אהבה וחושך' של עוז, שהיה אדיר בעיני; את 'אישה בורחת מבשורה' של גרוסמן, ואת 'מלחמה ושלום' של טולסטוי, שהוא לא רק עב-כרס אלא גם קשה לקריאה, ובכל זאת בלעתי אותו מהר".

קריירה חלופית > "למרות שהציונים לא היו חשובים אז, כשאני למדתי, כי התחרות לאוניברסיטה לא היתה כל-כך גדולה, בכימיה היה לי 10. אז יכול להיות שהייתי לומד כימיה. היום אני רחוק מזה. אני אוהב את מה שאני עושה, ואני נמצא במקום הנכון מבחינתי".

לא יודעים עליי > "יש פער בין איך שאני נתפס מבחינה מקצועית לבין מי שאני מבחינה אישית. בציבוריות אני מאוד שקול, קר, וקשה לעצבן אותי. אבל בחיים הפרטים והמשפחתיים יש לי פתיל קצר. מי שמאוד קרוב אלי יודע שאני מתעצבן מהר. בנוסף, בחיים המקצועיים חושבים שאני די מרובע, אבל בחיי הפרטיים אני משוחרר מאוד ואוהב גם דברים לא שגרתיים, כמו טיולים למקומות נידחים ומעניינים".

רזומה > פרופ' עו"ד יצחק הדרי (64), נולד בנתניה ומתגורר ברמת-השרון. נשוי בשנית לדפנה (קלינאית תקשורת) ואב ל-4 ילדים (שתי בנות מנישואיו הראשונים, בת מנישואיה הראשונים של דפנה, ובן משותף) * מהמומחים המובילים בארץ לדיני מסים בכלל, ולמיסוי מקרקעין בפרט * פרופ' אמריטוס ומרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, מרצה במכללה האקדמית נתניה, יו"ר פורום מסים בלשכת עורכי הדין, ובעל משרד עו"ד עצמאי * חיבר ספרים ומאמרים רבים שאומצו על-ידי בית המשפט העליון והפרקטיקה.