ונעבור לחדשות הטובות - מותגי רכב חדשים צפויים לנחות בקרוב בארץ למרות המיתון וחלקם בגללו

[להרשמה לניוזלטר רכב]

שוק הרכב הישראלי הוא אחד הצפופים והשוויוניים בעולם. בישראל אין תעשיית רכב, ולפיכך אין בה העדפה "לוקאל פטריוטית". כלי רכב אמריקאיים, קוריאניים, יפניים ואירופאיים מתחרים כאן ראש בראש, ומותגים חדשים ואלמונים מצליחים להתגבר על סטיגמות ולבנות מעמד איתן בשוק בפרק זמן קצר הרבה יותר מאשר באירופה או בארצות הברית. לקוחות הרכב הפרטיים בארץ, ובוודאי המוסדיים, מוכנים לתת הזדמנות, כל עוד יש למכונית יחס טוב של תמורה לכסף ומוניטין טובים בחו"ל.

זו אולי הסיבה לכך שכמעט כל היבואנים הוותיקים בשוק הרכב הישראלי, וגם הרבה יזמים חדשים ונמרצים, חורשים את העולם לאורכו ולרוחבו בתקווה למצוא מותג רכב חדש, שעדיין לא מיוצג בישראל. הסיירים האמיצים של שוק הרכב נודדים במדינות נידחות בעולם השלישי, טסים בחברות תעופה מפוקפקות, קובעים פגישות בערי ספר, מנהלים תכתובות במשך שנים, ומוכנים לקחת סיכונים עסקיים לא קטנים. חלק מהיוזמות האלה עשויות להבשיל השנה או בתחילת השנה הבאה, ולהעשיר את השוק המקומי במותגי רכב חדשים. **

אסטון מרטין: רכב של ג'יימס בונד במיליון וחצי שקל

פורשה הייתה עד כה הנציגה היחידה בישראל של פלח מותגי מכוניות הספורט האקזוטיות, אבל שני אנשי עסקים ישראלים מנסים לעשות שינוי ולייבא רשמית את אסטון מרטין, כבר השנה.

לאסטון היסטוריה ארוכה ומפוארת, והיא מצליחה לשמור על פרופיל גבוה הודות לחשיפה עולמית בסרטי ג'יימס בונד החדשים, ולדגמי הספורט המתוחכמים שפותחו עוד כשפורד הייתה בעלת הבית (הנדיבה) שלה. יש עוד כמה בעיות קטנות עד שהיא תגיע לארץ, למשל המחירים שצפויים להתחיל בסביבות 1.2-1.5 מיליון שקל אחרי מס לדגמים הבסיסיים, אבל בעיית המחיר אינה מרתיעה את הוגי המיזם. זאת, אולי, לאור העובדה שבשלוש השנים האחרונות נמכרו בישראל, ביבוא רגיל או אישי, בין 150 ל-200 מכוניות בפלח השוק של מיליון שקל ומעלה (אם כי רק מיעוטן ספורטיביות).

בעיה דחופה יותר היא סיכויי ההישרדות של אסטון מרטין עצמה. החברה סיימה את השנה שעברה עם ירידה של 28% במכירות, וכנראה גם עם הפסדים לא קטנים, ואף שהיא נמצאת כיום בשליטת בעלי בית עם כיסים עמוקים - כולל כמה עשירים מכוויית - היא מקצצת פעילות ועוברת לשבוע עבודה בן שלושה ימים. אם תגיע לישראל, אחד הלהיטים המקומיים עשוי להיות דווקא דגם הספורט סדאן החדש "רפיד", עם ארבע דלתות ועם ארבעה מקומות ישיבה, שאמור להיות מושק רשמית השנה.

אם-ג'י של סאיק: הסינית הראשונה?

למרות הקשיים שחווה לאחרונה תעשיית הרכב הסינית בישראל, ניטשים קרבות עזים בין היבואנים על השגת זיכיונות למותגי רכב סיני ועל התואר היוקרתי "הרכב הסיני הראשון שישווק בארץ". רבים הימרו בהתחלה על צ'רי, שנחשבת לחברה המתקדמת והמקושרת ביותר לשלטון בתעשיית הרכב שם. אלא שתוכניות היצוא של צ'רי מתעכבות, ולפיכך נראה שהמותג הסיני הראשון בישראל עשוי להיות אם-ג'י של קונצרן סאיק, שיגיע לכאן, כנראה, בסוף השנה.

סאיק הוא יצרן הרכב הגדול ביותר בסין, אבל את קפיצת הדרך בדרך ליצוא הוא השיג כאשר רכש את נכסי רובר המתפוררת ואת המותג שלה MG, ומאוחר יותר גם את סנגיונג הקוריאנית. הרכישות העניקו לו טכנולוגיות מערביות, בסיסי פיתוח ועיצוב בקוריאה ובאנגליה, ובעיקר מה שדרוש כדי לשווק רכב לפי תקנים אירופיים.

שתי המכוניות הראשונות של אם-ג'י שמיועדות ליצוא הן מכונית הספורט אם-ג'י טי-אף והמשפחתית החדשה 550. שני הדגמים מבוססים על פלטפורמות ותיקות של רובר/אם-ג'י, אבל עברו תהליך מקיף של שדרוג ושל עדכון, ומצוידות במיטב הרכיבים הבינלאומיים שניתן לרכוש בכסף. המחירים הם עדיין נעלם, אפילו עבור היבואן, אבל אסור לצפות למחירי רצפה.

טאטא: כשפורד פוגשת את יגואר

לחטיבת הרכב של טאטא ההודית היו בישראל כמה גלגולים קודמים, שרובם הסתיימו במפח נפש עסקי וכמה בדיחות חדשות למאגר ההומור המוטורי המקומי. השנה אפשר להפסיק לצחוק. קונצרן טאטא מגיע למשבר העולמי הנוכחי כשבכיסו יותר מזומנים מאשר כל יצרניות הרכב האמריקאיות גם יחד. יש לו בסיסי ייצור ופיתוח זולים ברחבי הודו, והחל מ-2008 הוא גם נהנה מנגישות למשאבי טכנולוגיה ואיכות ייצור מהמתקדמים בעולם, שאותם קיבל כנדוניה בעת רכישת יגואר ולנדרובר מפורד.

לטאטא ייקח זמן עד שתתחיל לגזור קופונים מהרכש החדש, אבל סוגיות התקינה מטופלות כיום, ובמרכזי הפיתוח של החברה כבר נמצאים כמה דגמים שפותחו ליצוא - וביניהם מיניוואן, משפחתית וג'יפון. ועוד לא הזכרנו את "מכונית המיתון" האולטימטיבית, ה"נאנו", שמחירה נמוך מ-3,000 דולר לצרכן.

לטאטא יש גם זכיינים חדשים בישראל, עם קשרים הדוקים לשוק ציי הרכב, ונציגי החברה ההודית ערכו כאן לאחרונה ביקור לימודים. לפיכך לא נופתע אם המותג יעשה "קאמבק" רשמי בשוק הישראלי כבר בסוף 2009 או בתחילת 2010.

מהינדרה: בחסות הקשרים הביטחוניים

מהינדרה היא אחת הקבוצות העסקיות הגדולות בהודו, ויש לה לא מעט עסקים משותפים בישראל - בעיקר בתחום הביטחוני. הקשר הביטחוני גם סיפק "דלת אחורית" לכניסה אפשרית של מותג הרכב שלה לשוק הישראלי, ומספר רכבי כביש-שטח של החברה נבחנים כיום בצה"ל. אם הניסיון יצליח, לא נופתע אם כלי הרכב יוצעו גם לקהל הרחב.

בשנה שעברה החלה החברה לחדור לאירופה. רכב היצוא העיקרי שלה הוא הכביש-שטח סקורפיו, שנושא באירופה את השם הפציפיסטי GOA. יש לו בסיס מיושן למדי, שעבר תהליך של מודרניזציה ושל שדרוג קוסמטי, ושמצויד (באירופה) במנוע טורבו דיזל עדכני בנפח 2.5 ליטרים בהספק 109 כ"ס.

הרכב מוצע בגרסה סגורה ובגרסאות טנדר, ויש לו שני יתרונות מרכזיים. האחד הוא חוסן מבני יוצא דופן ועמידות בתנאי שטח קשים, שהפכו אותו לרכב העבודה הנמכר ביותר בקטגוריה שלו בהודו, עם יותר מחמישים אלף מכירות רק בשנה שעברה. היתרון השני הוא המחיר: דגם דיזל 4X4 סגור ומאובזר עולה בצרפת כ-19 אלף אירו, כמעט 30% פחות מהמתחרים האירופים/אמריקאים בקטגוריה. בישראל ייתכן שהשיווק שלו יסופח כעסק צדדי על-ידי אחד היבואנים הגדולים.

לאדה: "מותג מיתון" פוטנציאלי

אחת מנסיעות המבחן הקצרות והמרתקות ביותר שערכתי הייתה באמצע שנות ה-90, על סיפונו של רכב השטח "ניבה" של לאדה הרוסית. עשר דקות לאחר שאספתי את רכב ההדגמה החדש מהסוכנות, ובעודי משייט בנתיבי איילון בגשם שוטף, צנח החלק התחתון של לוח המחוונים ונשר על ברכיי תוך שהוא מנתק את כל החיווט החשמלי. קרטעתי בחזרה לסוכנות, ללא אורות, כששרוול המעיל משמש כתחליף מאולתר למגבים. לאנשי המכירות המודאגים אמרתי שעם כל המחויבות המקצועית - יש גבול. כמה חודשים לאחר מכן הופסק הייבוא הסדיר של לאדה לישראל.

מאז עברה החברה כמה תהפוכות. הייצור שלה עבר מודרניזציה, היא ניהלה שיתוף פעולה פורה עם ג'נרל מוטורס, ובתחילת השנה שעברה גם חתמה על הסכם עם רנו. במשך כל השנים הללו היה לה זכיין רשמי בישראל, אבל היצע הדגמים שלה היה מיושן, לא עמד בתקנים, או שסבל ממחירים גבוהים מדי.

כיום הדגם המודרני ביותר של לאדה מבוסס על אופל קורסה מדור קודם, ולפיכך אפשר להניח שלא יתחיל יבוא רציני עד שיופיע דור דגמים חדש.

ייתכן שבעצם זה כבר קורה: דגם התצוגה C-Cross הוצג השנה בתערוכת מוסקבה, ואם הכלכלה הרוסית לא תתרסק, הוא עשוי להיות מועמד בולט ליבוא לישראל.