עיכוב באישורי מס יחייב פיצוי

התובעים (12 במספר) מכרו נכס מקרקעין בסכום של 19 מיליון שקל. על-פי הסכם המכר (מיום 24.12.01) אמורים היו המוכרים לקבל למעלה מ-60% מהתמורה בתוך 6 חודשים מיום חתימת ההסכם, בכפוף להמצאת אישורי מס שבח ומסמכים נוספים. התובעים הגישו לרשויות המס שומה עצמית ביום 12.02.02, ושילמו את המס הנגזר משומה זו.

חלפו מס' חודשים, ואישורי מס השבח טרם הומצאו. על כן, ולנוכח העובדה כי המועד הקובע לתשלום יתרת התמורה (24.06.02) קרב ובא, פנו התובעים לרשויות המס ודרשו כי יומצאו להם אישורי המס, בשים לב לתאריך התשלום הקרב והנזקים אשר עלולים להיגרם לתובעים באם לא יומצאו האישורים במועד הקבוע בהסכם.

לאחר מספר פניות כאמור, הומצאו האישורים ביום 19.06.02. ברם, נתברר כי חלה טעות בחלק מהאישורים (ברישום מספר החלקים המועברים המיוחסים לחלק מהמוכרים).

התובעים פנו לרשויות המס ביום 20.06.02, בבקשה לקבלת אישורים מתוקנים, ובו ביום הופקו אישורים אלה. אולם, בעת שידור השומות המתוקנות למחשב תפסה מחלקת הביקורת את אחת השומות לצורך ביקורת פנימית. לפיכך, באותו מעמד ניתנו לתובעים רק 11 אישורים, ורק אחרי 7 ימים נמסר האישור הנוסף.

התובעים הגישו כנגד רשויות המס תביעה כספית, בטענה כי הן התרשלו בעיכוב הנפקת האישורים, וכתוצאה מעיכוב זה נגרם להם נזק בכך ששער הדולר ירד ולכן התמורה שהם קיבלו היתה פחותה ב-432,000 שקל מהסך שהיו מקבלים לו כל השוברים היו מונפקים ביום 20.06.02.

התביעה נדונה בפני השופט רפי ארניה מבית משפט השלום בראשל"צ. ארניה קבע כי רשות שלטונית המפעילה סמכות סטטוטורית אינה חסינה מאחריות ברשלנות בגין הפעלה רשלנית של סמכות זו. בכלל זה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בין רשות ציבורית העוסקת במיסוי לבין נישום העלול להיפגע מהפעלת סמכות זו. לרשויות המס כח שלטוני רב בכל הנוגע למיסוי אזרח. עליה להפעיל סמכויות אלה בתום לב, בזהירות המתחייבת ובאופן שלא יגרמו לנישום נזקים אשר אינם כורח המציאות.

השופט ארניה קובע, כי לא נמצא כל עיגון סטטוטורי לזכות רשויות המס לעכב מסירתם של אישורי מס לצורך ביצוע הליך הביקורת הפנימית, ועל כן יש לבחון את פעילות הנתבעת על-פי דיני הרשלנות. בנסיבות העניין דנן, ונוכח העובדה כי הליך השומה המהותי הסתיים, עיכוב הנפקת אישורי המס מטעמי ביקורת פנים מעורר תמיהה.

השופט ארניה קובע, כי רשויות המס התרשלו בנסיבות העניין. מקופלת בקביעתו זו אמירה מעניינת: "יש להדגיש כי הנזק אשר עלול להיגרם מהעיכוב במסירה היה ידוע היטב. הנתבעת הינה רשות מקצועית בתחום המקרקעין, וחזקה כי היא בעל ידע רב והבנה עמוקה בדיני החוזים. חזקה כי פקידיה קראו היטב את ההסכם וידעו היטב מהו המועד האחרון הקבוע בהסכם לתשלום התמורה. כמו כן, חזקה שהיו מודעים או צריכים להיות מודעים לכך ששער הדולר חשוף לתנודות שוק... והעיכוב עלול לגרום נזק".

אולם, בית המשפט מחייב את רשויות המס רק ב-50% מסכום הנזק, לאור האשם התורם של התובעים, בכך שהם אלו שהכניסו את הרשויות לסד זמנים צפוף בהגישם את הדיווח רק 50 יום מיום חתימת ההסכם, וגם בכך שלא יצרו בהסכם מנגנוני נאמנות למקרה בו האישורים לא יגיעו במועד.

בית משפט השלום בראשון לציון, ת.א. 8388/04. *