שקיעת השמאל

הדבר המוזר הוא שירידה זו התרחשה בשנים בהן המסר המדיני של השמאל הציוני - שתי מדינות לשני עמים - נקלט על ידי רוב הציבור. מה שהיה נחלת חלקה של מרצ ושל חלקים בעבודה רק לפני עשור, מוסכם היום על רוב הציבור הישראלי. איך מסבירים שקיעה מדהימה זו של מי שתורתו נקלטה ברבים?

התשובה לעניין זה שונה לגבי כל אחת מהמפלגות. לבוחרים פוטנציאליים של העבודה הזדמנו אלטרנטיבות נוחות וחלקם נדד ברצון לעברן, תחילה לשינוי ולאחר מכן לקדימה, וכך נגסו בכוחה של העבודה אבל הותירו מחנה גדול החותר לפשרה עם הערבים.

מרצ היא סיפור אחר: לבוחריה של מפלגה אידיאולוגית זו - שהייתי חבר בה שנים רבות - לא היה תחליף כזה. מדוע היא הצטמקה, כאשר בראשה עומד אדם כה ישר-דרך, כה אמיתי, כה מוכשר כג'ומס?

לא פטריוטית

אני חושב שהיו לכך סיבות רבות - כולל הלך הרוח שליווה את המלחמה בעזה - אך שתיים מהן בולטות: מרצ הצטיירה בציבור כמפלגה לא פטריוטית. היא תקפה בצדק את הגזענות והלאומנות היהודית, אך קולה נשמע בקושי רב כאשר דובר בגזענות ובלאומנות הערבית.

למרות שהיא וראשיה הותקפו על ידי עיתונאים ואקדמאים אנטי-ציוניים, מרצ לא אמרה מילה נגד גל עכור זה של השמצות 'אקדמיות' ושקרים עיתונאים נגד ישראל. מפלגה התומכת בוויתורים טריטוריאליים, דווקא היא, חייבת להיות, וגם להיראות, פטריוטית, אלא אם כן היא רוצה להתאבד. היא חייבת להיות נאמנה לעקרונות אוניברסליים ולא להיות סלחנית כלפי הגילויים הפשיסטיים והאנטישמיים בצד הערבי-פלסטיני.

אמא רוסיה

הסיבה השנייה היא שמרצ לא הבינה שלא ניתן להסתפק בחוג התמיכה המסורתי שלה מהמעמד הבינוני האשכנזי וכי חייבים לפרוץ דרך גם לציבור דובר הרוסית וגם לציבור המזרחי. לכל מפלגה בישראל יש ברירה: למצוא חן בעיני הסלונים של צפון תל-אביב וביטאוניהם המתנשאים, לבין הצלחה בבחירות. מרצ בחרה באלטרנטיבה הראשונה. נכון, אסור לוותר על עקרונות למען פופולאריות, אך לא היה שום צורך במקרה של מרצ לוותר על עיקרון כלשהו; היה פשוט צורך לומר "לאו" להלכי רוח אופנתיים בעולם התקשורת והאקדמיה - הלכי רוח שהם רעל אלקטוראלי.

מצבה של העבודה שונה. אצלה היה מקרה הפוך למקרה של מרצ: מרוב ניגודים ואמירות סותרות, לא ידעת מה היא ומי היא. מפלגה שמחליפה ראשים מנוגדים זה לזה כמו עמיר פרץ ואהוד ברק תוך פרק זמן קצר, צריכה לחפש את עצמה לפני שהיא מחפשת קולות.

זהו סיפור עצוב. חסרונו של שמאל חזק יפגע בחוסנה של החברה הישראלית. יש לקוות שהשמאל הישראלי ישתקם, בין השאר על ידי איחוד בין מרצ לעבודה. *

הכותב הוא הינו מרצה למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, שר החינוך וח"כ לשעבר, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (2006)