אין לי ספק שכל חובב אופנועים, גם אם יש לו עוד כמה שנים טובות עד הגיל שבו יוכל להוציא רישיון, יכול לדקלם אפילו באמצע הלילה שורה של דגמים שיעלו את רמת האדרנלין בדם הרבה יותר מהר מ"סופרמוטו" של 125 סמ"ק. את זה אני אומר עוד לפני שהזכרנו כמה דברים שבאמת יכולים להעלות את סף הריגוש - לטוב או לרע - כמו שירות מילואים בעזה, חיסון בקופת חולים או מבט מתעניין ממלכת השכבה. הכול כמובן בפרספקטיבה של גיל, בוודאי כשאנו דנים ב-125 סמ"ק, שרוב הרוכשים הפוטנציאלים הם בני נוער שהצליחו לשכנע את ההורים לחתום על הצ'ק. אבל דווקא בגלל זה, יומיים עם הסוזוקי DR125SM הזכירו לי תובנה כל-כך טריוויאלית שכמעט מביך לחזור עליה: גם כלים זערוריים ופשוטים יכולים להיות כיפיים.
במבט ראשון, בחניה, ה-DR נראה קטן וצנום יותר מהצפוי, בסך הכול שני מטרים לאורך - שזה בערך 30 סנטימטר פחות מהאח הגדול המוכר במקומותינו כ"דרוזי" (Dr-Z400SM) - מושב בגובה של 84 ס"מ ומשקל יבש של 121 ק"ג. את הספק המנוע מוזרק הדלק ומקורר האוויר סוזוקי לא מפרסמים, אבל למיטב שיפוטי הוא 11-12 כ"ס, בדיוק כמו האחים הדו-שימושיים מבית הונדה וימאהה.
לחיצה על המתג ואנחנו בדרך, עם 300 ק"מ בשעון ברור שהמנוע בתול מוחלט ועדיין רחוק מלהפיק את כל עוצמתו. אבל גם כך ההספק הצנוע מרגיש צנוע. באחד הרמזורים הראשונים פגשנו קטנוע "קימקו" אימתני בן 200 סמ"ק, שחפץ במאוץ קצרצר; מה אגיד לכם, עשן האגזוז שלו הריח רע. לזכותו של ה-DR ייאמר שהשילוב בין המנוע לגיר טוב, שהטורים טסים כלפי מעלה ושהתחושה זריזה והרמונית. עם כביש מספיק ארוך אפשר לראות בספידומטר 110-115 קמ"ש. בתוך העיר וגם מחוצה לה המתלים עושים עבודה טובה: המהמורות נבלעות היטב, היציבות הכיוונית טובה וגם די נעים לצלול לסיבובים ולגלות יכולת שהיא יותר מטובה.
והנה הגענו לשורה התחתונה. נכון, לא מדובר במכונת אדרנלין מטורפת, אבל כשמשקללים את יחס הסמ"ק-כיף-שימושיות מול המחיר, 25,700 שקל, התוצאה בהחלט נאה. ואפשר גם לסכם זאת כך: לילד שלך יש כמה סיבות טובות לרצות את ה-DR הזה, כך שהשאלה היחידה שנשארת פתוחה היא האם אתה חושב שהילד שלך מספיק אחראי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
