בחזרה לחיים

שנתיים היא נעדרה מאירופה. נצח במושגים של קבוצה כמו יובנטוס, הקבוצה הגדולה באיטליה (ויש שיגידו הגדולה בעולם). אבל הנה היא חוזרת למקום הכי ראוי וטבעי עבורה. הופעה בשמינית גמר הצ'מפיונס ליג. בשביל שלושה אנשים במועדון מדובר באירוע מכונן: הנשיא שלקח את הקבוצה מאשפתות הקאליצ'יפולי ושיקם אותה מקצועית ופיננסית; המאמן שחוזר לנקום בבוס הישן שלו; והקפטן הוותיק שלא יודע מהו שובע מכדורגל.

לפניכם סיפוריהם של שלושת המנהיגים של יובה, שאחרי תקופה לא פשוטה שוב מרימה ראש.

1. ג'ובאני (להלן: "הנשיא")

ג'ובאני קובולי ג'ילי התמנה לנשיא יובנטוס ביוני 2006 אחרי שההנהלה הקודמת של הקבוצה, בראשותו של לוצ'יאנו מוג'י, פוטרה על ידי מועצת המנהלים בעקבות פרשת הקאליצ'יפולי, פרשת השחיתות שעוררה סערה באיטליה. "המטרה שלנו היא לחזור לטופ", אמר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו במועדון. "אנחנו רוצים להראות לעולם שיובנטוס תמשיך להיות אחד השמות הגדולים בעולם הספורטיבי. וממש עכשיו מתחיל פרק זוהר חדש בהיסטוריה של הביאנקונרי".

אף אחד בטורינו לא הבין על מה לעזאזל הוא מברבר. האוהדים לא הבינו איך משפחת אניילי, שמחזיקה בבעלות על יובה, הפקידה את הבייבי שלה בידי האיש המוזר הזה. בכל זאת, יובנטוס הוגלתה לסרייה B בעקבות הפרשה, חלק מהכוכבים נמכרו והעתיד נראה קודר. אבל שנתיים וחצי מאוחר יותר, ויובה בשמינית גמר הצ'מפיונס ליג, ולמרות שהיא מרוחקת 9 נקודות מאינטר בפסגת הסרייה A, קובולי ג'ילי מאמין כי "אפשר לסגור את הפער ולזכות בסקודטו כבר השנה". הקליצ'יפולי נראה כמו חלום רע מהעבר.

קובולי ג'ילי הוא הסיבה העיקרית לתחייה מחדש של יובה. מי שנחשב אחד מהאנשים החזקים ביותר בתעשיית הפצת הספרים באיטליה, ומי שכיהן כיו"ר המועצה הלאומית לסחר בינלאומי במדינה, דאג עם נחיתתו ביובה להשאיר כמעט את כל כוכבי הקבוצה במועדון (דל פיירו, נדבד, טרזגה, בופון, קמוראנזי וקייליני). כולם נשארו שם עד היום. בופון, שלאחר ירידתה של יובה לליגת המשנה חוזר על ידי מחצית מהקבוצות הגדולות של אירופה, אמר פעם כי "אחת הסיבות שבגללן נשארתי כאן היא האיש הזה והחזון שלו. אני מאמין שיובנטוס, שאני מאד אוהב אותה, תצליח להתאושש כשקובולו ג'ילי מנווט אותה".

השחקנים שנשארו הקלו על יובה מבחינה מקצועית, אבל קובולי ג'ילי הוא גם מתנה פיננסית לקבוצה. הכנסות המועדון נשארו גבוהות, אפילו בעונת הסרייה B ב-2006/07 הסתכמו ב-145 מיליון אירו, מקום 12 בעולם לפי דירוג "ליגת הכסף" של דלויט. הסיבה העיקרית לכך היא המו"מ העיקש שניהל עם Sky Italia, שהסכימה לשלם לקבוצה סכום סנסציוני של 93 מיליון אירו לעונה, עבור זכויות השידור שלה בליגת המשנה האיטלקית. לאחרונה סגר קובולי ג'ילי על חוזה שידורים שיבטיח ליובה בשתי העונות הקרובות סכום אדיר של 112 מיליון אירו לעונה.

על הפרק נמצא גם האצטדיון החדש של הקבוצה, אולי הפרויקט הגדול והחשוב ביותר של קובולי ג'ילי ביובנטוס. לפי התכנון, יכיל המגרש המודרני, שייבנה על חורבות הדלה-אלפי בעלות של כ-150 מיליון אירו, 40,700 מקומות, 120 תאי צפייה מפנקים ומוזיאון. המגרש צפוי להיבנות במודל הדומה לזה של אצטדיון הבונבוניירה של בוקה ג'וניורס הארגנטינית. האוהדים, שסבלו שנים מהדלה-אלפי עם היציעים המרוחקים מהדשא, ועכשיו צריכים להסתפק באצטדיון האולימפי בטורינו שמכיל רק 27,500 מקומות, יוכלו לשבת במרחק מינימלי של 8.5 מטרים בלבד מהדשא החל מ-2011/12. קובולי ג'ילי הפקיד בידי "ספורטפייב", חברת שיווק הספורט הגדולה בעולם, את מכירת הזכויות השמיות של האצטדיון, שאמורות להכניס כסף גדול לקופה של יובנטוס.

"סן סירו והאולימפיקו של רומא יישארו המגרשים הגדולים ביותר באיטליה, אבל לבטח לא הטובים והביתיים ביותר", מבטיח הנשיא. עד עכשיו, כל מה שקובולי ג'ילי הבטיח הוא דאג גם לקיים.

2. קלאודיו (להלן: "מאמן עם חשבון פתוח")

עם כל הכבוד להופעת הבכורה של חוס הידינק על הקווים בסטמפורד ברידג', הדמות הכי מעניינת במשחק של צ'לסי עם יובנטוס מחר היא דווקא זו שתעמוד בצד השני של הקווים - קלאודיו ראניירי.

ברוב המקרים, המונח "נקמה" לא מתגלגל טוב על הלשון כשמדובר בכדורגל אירופי, בטח לא בעידן הכסף הגדול שבו הכל ביזנס ושום דבר לא אישי. אבל לא כשמדובר בראניירי, שמגיע ללונדון עם מטען כבד כנגד הקבוצה המקומית, ובמיוחד נגד הבעלים שלה.

אחרי כל כך הרבה תהפוכות, קצת קשה לזכור שהמאמן האיטלקי הוא זה שפתח את עידן רומן אברמוביץ' בצ'לסי ב-2003/04. בעונתו הרביעית במועדון הוא הוביל את צ'לסי לתקופה הטובה ביותר שלה מזה 50 שנים: הוא הגיע לחצי גמר הצ'מפיונס ליג, סיים במקום השני בליגה והחתים כמה מהשחקנים ששימשו שנים מאוחר יותר כאבני היסוד של צ'לסי הגדולה, ביניהם ג'ו קול, פטר צ'ך, קלוד מאקללה, ומעל כולם פרנק למפארד, השחקן הטוב ביותר של הכחולים עד היום.

כל זה לא עזר לו מול האינקוויזיציה של אברמוביץ', שימים ספורים לאחר שהשתלט על הקבוצה כבר תועד בפגישה עם סוון גוראן אריקסון, עוד לפני שפנה לאופציית מוריניו. מאותו יום ואילך, התקשורת האנגלית כינתה את ראניירי "איש מת מהלך". היה ברור שתקופתו במערב לונדון הסתיימה. 16 ימים לאחר המשחק האחרון של העונה, בבית מול לידס, שבו הוא נפרד מהאוהדים בדמעות, הוא קיבל את שיחת הטלפון. אברמוביץ' אפילו לא טרח להודיע לו על הפיטורים פנים אל פנים.

"מההתחלה, ידעתי שאני גמור", אמר ראניירי בסוף השבוע האחרון לכלי התקשורת באנגליה. "באיטליה זה דבר שגרתי להחליף מאמנים כמו גרביים. אנחנו המצאנו את זה. ברגע שמתחילות הוויברציות של הפיטורים, אפשר להרגיש אותן ואתה יודע שגמרת". מאז שראניירי הועזב, הספיק אברמוביץ' לפטר עוד שלושה מאמנים. ראניירי לא מסתיר את הפתעתו מדרך ההתנהלות של אברמוביץ'. "הייתי בשוק מהפיטורים של סקולארי. נכון שזו לא היתה עונת בכורה ענקית עבורו, אבל בכל זאת זה הפתיע. הבעיה של אברמוביץ' היא שהוא מחפש שלמות. הוא רוצה גם תוצאות וגם לשחק יפה. אבל הוא זהו מודל בלתי אפשרי, אפילו ברצלונה הנוכחית לא משחקת יפה ומנצחת בכל המשחקים שלה".

ראניירי מגיע טעון מאוד למפגש מול האקסית. "זה הולך להיות משחק מאד אמוציונאלי עבורי", הוא מדגיש. "אני לא כועס על אברמוביץ', נפרדנו כידידים. אבל חשוב להדגיש שאני לא מדבר עם אף אחד בצ'לסי כבר שנתיים. בפעם האחרונה שנתקלתי באברמוביץ', זה היה במשחק בסטמפורד ברידג'. לחצנו ידיים והוא אמר לי, 'קלאודיו, זה הבית שלך, הדלת כאן תמיד פתוחה עבורך'. זה נחמד מצידו, אבל האמת? היום הייתי מעדיף לקבל את המפתחות ליאכטה של אברמוביץ', ולא לקבוצה שלו".

3. אלסנדרו (להלן: "הנסיך, הפנומן, הזקן")

אין הרבה דמויות בכדורגל העולמי שנהנות ממעמד מיתי. מי שכן זוכים לכבוד הזה הם בעיקר שחקנים דוגמת סטיבן ג'רארד, פרנצ'סקו טוטי ופאולו מאלדיני, כאלו שלא עוזבים את המועדונים שלהם גם בשנים קשות וכשההצעות מקבוצות אחרות זורמות.

אחרי 586 הופעות ו-254 שערים ביובנטוס, ולאחר שנשאר בקבוצה גם לאחר הקאליצ'יפולי, אלסנדרו דל פיירו הרוויח את המעמד הזה ביושר. אבל גם בגיל 34, הרעב שלו לא נגמר. "לקחתי שבע אליפויות עם יובה, שתיים מהן לקחו ממני בגלל הקאליצ'יפולי", אמר "הנסיך" בראיון ל"טוטוספורט" בתחילת העונה, "אז אני רוצה עד סוף הקריירה להחזיר את האליפויות האלו. חוץ מזה, זכיתי בצ'מפיונס ליג פעם אחת בלבד, וזה מעט מדי".

בעונה הקודמת זכה דל פיירו, לראשונה בחייו, בתואר מלך השערים של הסרייה A עם 21 כיבושים. גם העונה התפוקה שלו לא רעה - 13 שערים בכל המפעלים, כולל שלושה שערים בשני הניצחונות של יובה על ריאל מדריד בשלב הבתים.

דל פיירו ידוע כחובב מוזיקה גדול, והוא מעריץ נלהב של להקות כמו אואזיס והרולינג סטונס. כשנשאל אשתקד כיצד הוא מצליח לתת תפוקה כל כך טובה בגיל כה מתקדם, הוא אמר: "אין גבול ליכולת האנושית. תראו למשל את הסטונס. אם הם מופיעים 45 שנים רצופות, אני לא יכול לשחק בגיל 34?".

ואם הרולינג סטונס מסוגלים למכור אלבומים ולמלא אצטדיונים כשמיק ג'אגר כבר בן 65, למה שדל פיירו לא יזכה פעם נוספת בצ'מפיונס ליג?

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט