אובמה יכול, ביבי לא רוצה

תקציב אובמה הוא שינוי כיוון היסטורי ; ממשלת ישראל החדשה לא תלך בעקבותיו

איכשהו, אולי בלהט הוויכוח ה"מרתק" על הרכב הממשלה הבאה של ישראל, לא הוקדשה תשומת לב מספקת לאחד האירועים החשובים באמת בשנים האחרונות: הצגת התקציב הראשון של הנשיא ברק אובמה. לא מדובר בעוד תקציב, ולא מדובר בעוד נאום נשיאותי. מדובר במה שעיתונות בארה"ב ובאירופה מכנים ניסיון לשנות את כיוונה החברתי והאידיאולוגי של ארה"ב.

בשורה התחתונה, אובמה הציע סדרה של רפורמות בשירותים החברתיים ובשימור הסביבה, תוך כדי ניסיון לחלק מחדש את ההכנסה ואת העושר, כדי להיטיב עם המעמד הבינוני ועם השכבות העניות. מי שאמור לשלם את מחיר הרפורמות הם בעלי העושר, מה שאצלנו מכנים "האלפיון הגבוה", והתאגידים הגדולים.

המהפכה הכזיבה

המסר של נשיא ארה"ב הוא, שהמהפכה השמרנית, שהחלה בתחילת שנות השמונים, והתיימרה להגן על המעמד הבינוני, יצרה בפועל פערים גדולים בהכנסות ובעושר, הגדילה את העלויות של שירותי הבריאות, צמצמה את הנגישות לחינוך, וחיסלה את רשת הביטחון החברתי של הפרט.

לפי הצעת אובמה, תתחיל רפורמה בשירותי הבריאות, בעלות של 634 מיליארד דולר, אשר תרחיב מאוד את תחולת הביטוח הרפואי, גם לאנשים עובדים ולמיעוטי יכולת. במקביל, מתכנן הממשל להרחיב תוכניות שיסייעו לממן לימודים והשכלה גבוהה לכל, באמצעות הרחבה חסרת תקדים של תוכניות הסיוע הפדרלי.

צד ההכנסות בתקציב אובמה משקף שינוי לא פחות חשוב. הממשל מתכוון לבטל הקלות במיסוי לתאגידים גדולים ולבעלי הכנסה גבוהה במיוחד. במקביל יוטלו מסים על מפעלי תעשייה מזהמים בסכום של מעל 600 מיליארד דולר.

חשוב לציין שלא מדובר במהלכים זמניים. למעשה, מלוא העלייה במיסוי על תאגידים ועל העשירים תיכנס לתוקף רק ב-2011, כאשר יסתיים המיתון הנוכחי, כשלפי הנחות הממשל, ראשית הצמיחה המחודשת תביא לזרם הכנסות גבוה יותר.

מוכן לקרב

השורה התחתונה של תקציב אובמה, היא גירעון ענק, בהיקף של 1.75 טריליון דולר. הנשיא הבטיח לצמצם סכום זה לשליש מרמתו הנוכחית, עד סוף הקדנציה שלו. לדעת אובמה הדבר אפשרי אם מביאים בחשבון את החיסכון שייווצר מהנסיגה מעיראק, לצד תוספת ההכנסות מהעלאת המס לעשירים ולחברות.

לא פחות חשוב מהמספרים עצמם הוא הטון שהתלווה לנאום. אובמה התייחס להתנגדות הצפויה לתוכניתו מצידם של "בעלי עוצמה, לוביסיטים ובעלי אינטרסים". הוא נענה לאתגר, והזמין אותם למעין דו-קרב בקונגרס. תחושתו היא, שדעת הקהל בארה"ב תתמוך בו, ושהמעמד הבינוני האמריקני שבע מהבטחות של המפלגה הרפובליקנית, ומוכן לפתרונות שמדגישים אחריות ממלכתית לרווחתו של הפרט.

לכל הדיון הזה יש השלכות שחורגות מהוויכוח הפנימי בארה"ב. מי שרוצה, יכול לקשור אותו למאמצים להקים ממשלה בישראל, ולסוג המהלכים שמוצעים על-ידי הקואליציה המסתמנת. מיסוי גבוה על העשירים, הרחבה של השירותים החברתיים, השקעה בתשתיות אנושיות וניסיון מודע לחלק מחדש את ההכנסה הלאומית לטובת המעמד הבינוני - כל אלה לא מסתדרים עם האני מאמין של ממשלת ישראל שבדרך. *