מי מפחד מתוכנית גושן?

לקחי האמפרי אפלבי

"יש לנו שיטה בדוקה בת 4 שלבים לא לעשות דבר. בשלב הראשון אנחנו אומרים שאין בעיה, בשלב השני אנחנו מודיעים שאולי יש בעיה אבל אין צורך לעשות כלום בעניין. בשלב השלישי אנחנו טוענים שאולי צריך לעשות משהו אבל ידינו כבולות ובשלב האחרון אנחנו מסבירים שאולי יכולנו לעשות משהו אבל עכשיו כבר מאוחר מדי" (סר האמפרי אפלבי מתוך סדרת הטלוויזיה הבריטית 'כן, אדוני ראש הממשלה').

ב-20 ביולי 2008 ציטטנו בכותרת הראשית של "גלובס" בנקאי בכיר מאוד שהיה מודאג מאוד מהמתרחש בשוק האשראי החוץ-בנקאי. "מדובר בפצצת זמן, הפירמות הנפיקו בשנתיים האחרונות אגרות חוב בעשרות מיליארדי שקלים, ואין מי שיפרע את הקרן. שוק ההון התייבש וכבר לא מחזיק את הבועה שיצר. צפויים הרבה מאוד אירועי חדלות פירעון ופירמות יפלו", אמר. כאמור זה קרה ביולי 2008, ליהמן ברדרס עדיין חי ונשם וסיטיבנק היה אחד מהבנקים הגדולים בעולם.

מיד אחרי הפרסום הגיעו טלפונים עצבניים מירושלים לחלק מראשי הבנקים. "הגזמתם, תפסיקו להפיח בהלה בתקשורת, אתם גורמים נזק", אומרים האנשים בירושלים לבנקאים בתל אביב. "המשק יציב והכל בסדר, למה אתם מקצינים?".

חדלות המעש של האוצר, התחושה ש"ישראל היא אי של יציבות" וקידוש יעדי הוצאה ויעדי גירעון הובילו אותנו במדרון חלקלק מהאטה למיתון. בעוד נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, דיבר על סערה גדולה שמתקרבת לישראל, הסבירו לנו באוצר שהכל נפלא וחיו בהכחשה. שרגא ברוש ועופר עיני הזהירו לפני חודשים ארוכים מגל פיטורים גדול אבל באוצר קראו להם אינטרסנטים ולא עשו דבר וחצי דבר. רק עכשיו, מתחילים להבין שם שיש לנו בעיה חמורה.

הפירמות נגד המשק

התייבשות שוק האשראי החוץ-בנקאי אינה בעיה שוק הונית גרידא אלא בעיה מאקרו כלכלית של המשק. האשראי הוא הכביש שעליו נוסעות המכוניות, בכביש חסום אי אפשר לנסוע. כשאין אשראי המשק נתקע.

מאות פירמות מגלות שיש להן בעיית אשראי. לחלקן אין מקורות מימון ואילו חלקן מגלות שמחיר האשראי גבוה מדי וכי אין פעילות עסקית שתתמוך בריביות שהן נדרשות לשלם. כי כאשר עלות מקורות המימון של חברה גבוהה מהתשואה על ההון שהיא מייצרת, נטילת אשראי משולה להתאבדות.

פתרון לבעיית האשראי הוא צורך השעה. האשראי הבנקאי צומח בכפוף למגבלותיו הרגולטוריות כמיטב יכולתו אך אינו יכול לתת מענה מלא לצרכי האשראי במשק. הבעיה טמונה בחצי השני של השוק - האשראי החוץ-בנקאי. ויש קשר ישיר וחד ערכי בין המחסור באשראי חוץ-בנקאי לבין פיטורים, האטת הפעילות המשקית ועלייה באבטלה.

כשעלות ההון כה גבוהה הפתרון המתבקש של פירמות הוא צמצום פעילותן. כשהמשק נכנס להאטה, פעילות שהיא הגיונית מבחינת כל פירמה, הופכת להרסנית ברמת המשק.

4 תוכניות בשני מגזרים

ישנן תוכניות רבות לפתור את בעיית האשראי החוץ-בנקאי. מהשוק הפרטי בולטות שתיים - תוכניתו של עו"ד רם כספי להקמת רשות לחיסכון פנסיוני שתכפה הסדרי חוב ותוכניתו של אליעזר פישמן לפיה הבנקים והמוסדיים יפרסו חובות לחברות עם בעיה תזרימית, סוג של מורטוריום חובות (על הקרן בלבד) ל-4 שנים בתמורה לתוספת של אחוז אחד בריבית. לשתי התוכניות היתכנות נמוכה והן אינן ישימות.

תוכנית כספי תיצור רגולציה חדשה, כפי הנראה מיותרת ובכל מקרה מחייבת חקיקה שתיקח לכל הפחות חודשים רבים. כשאלמנט הזמן קריטי תוכנית זו אינה ריאלית. תוכנית פישמן מציעה למוסדיים פיצוי בתוספת הריבית שהוא קטן מדי ואין בה מרכיב אקוויטי. לכן לא נראה כי מוסדיים גדולים יסכימו להשתתף בה.

במגזר הציבורי יש שתי תוכניות. קרנות המנוף של האוצר ותוכניתו של זוהר גושן, שנתמכת על-ידי בנק ישראל, לתת ערבות מדינה שתציב רצפה להפסד באג"ח חדשות. שתי התוכניות פונות לחברות מטרה שונות ואינן מוציאות זו את זו. קרנות המנוף יטפלו בחברות במשבר, תוכנית הערבויות תעמיד מקורות לחברות טובות או כאלו שעוד לא בבעיה, הזקוקות להון חוזר והון לפיתוח עסקי וכן, נגיד את המילה הגסה, חברות של "טייקונים".

נביאים מקומיים

באוצר מתנגדים כמובן לתוכנית גושן. מדוע? קודם כל זו תוכנית גושן, לא תוכנית שנהגתה במשרד האוצר. שנית מדובר בבעיית נראות - בתפיסת האוצר עזרה לחברות של טייקונים היא העברת כסף של משלמי המסים לעשירי הארץ. ואז הצד הצדקני של העיתונות הכלכלית יצלוב אותם.

אבל למרבה תדהמתו של ראש אגף התקציבים, רם בלינקוב, גם בחברות שבבעלות טייקונים יש אלפי עובדים וגם הן חלק מהמשק. קונצרן אי.די.בי למשל מרכז את עיקר פעילותו בישראל וכך גם קבוצת דלק (למעט החלק הנדל"ני) והחברה לישראל. אחרי שנקלף את מעטה הפופוליזם, החברות של ה"טייקונים" הן עמוד השדרה של המשק ואם הן תתמוטטנה יהיה כאן לא נעים.

טענה נוספת של האוצר היא המגבלה החוקית על היקף ערבויות מדינה כשיעור מהתקציב. לא ניתן לחרוג ממנה והגענו כמעט למגבלה, אומרים באוצר. אבל חוק מגבלת הערבויות לא ירד מהר סיני. אין שום בעיה לשנות אותו ולרווח את המגבלה כדי שאפשר יהיה להעמיד ערבויות לאשראי חוץ-בנקאי.

לרוע המזל ההיגיון של האוצר אחר - מעדיפים לא לעשות דבר כעת ואילו בעוד שנה, אחרי ההתמוטטות, להתחיל להציל מפעלים שיפשטו רגל וחברות שיקרסו ויצרו עשרות אלפי מובטלים חדשים. כל זאת בעלות כפולה ומשולשת שתהווה הוצאה תקציבית ולא סתם ערבות ובזמן שרשת התמיכה החברתית לשכבות החלשות צומצמה מאוד בשנים האחרונות.

בלי ג'ובים בלי קופונים ועם סיכוי קטן

יתרונותיה של תוכנית גושן ברורים. היא פשוטה ומובנת, אפשר ליישמה במהירות, היא אינה הוצאה תקציבית, לא מסרסת את ועדות ההשקעה של המוסדיים ולא מוציאה מהם את האחריות, אין בה ג'ובים לחבר'ה או גזירת קופונים בהיקף מאות מיליוני שקלים על-ידי גופי ביניים. עכשיו צריך רק ליישם.

נדרשת פעולה מהירה לפתיחת שוק האשראי החוץ-בנקאי. המשק כבר איבד 6 חודשים. חלקם בגלל אוזלת היד בירושלים, פוליטיקה פנימית ומאבקי כוח, חלקם בגלל הוואקום הפוליטי, ממשלת מעבר, בחירות והרכבת ממשלה. כעת תבוא הנהגה כלכלית חדשה שבראשה יעמוד בנימין נתניהו, בין אם כראש ממשלה ושר אוצר ובין אם כראש ממשלה כששר אוצר מאנשיו מבצע את מדיניותו. יישומה של תוכנית גושן ביחד עם תוכנית בנק ישראל המתגבשת לרכישת אג"ח קונצרניות (דרך מדדי תל בונד) היא התרופה המתאימה.