מיומנו של איש היי-טק: הסטנדרטים הטכנולוגיים היום הם חשיפה מקסימלית, אבל המראה של שימי תבורי עם אצבע בפה הוא קצת יותר מדי

כשהייתי נער, הייתה לי ידידה. היינו מתראים בתנועת הנוער מספר פעמים בשנה, ובין הפגישות היינו מתכתבים. לטובת מי שהמושג זר לו, מספר מילות הסבר: לוקחים דף נייר (רצוי עם שורות), כותבים תאריך, מילות פתיחה, גוף המכתב, מילות פרידה ומסיימים בחתימה. לאחר מכן מקפלים את הדף, מכניסים למעטפה, שמים בתיבת הדואר האדומה, ומקווים לטוב.

את הודעת האימייל הראשונה שלי שלחתי ב-1990 ואני מודה שהייתי נרגש. עבדתי אז עבור חברה בשוק הפיננסי בניו-יורק, והטכנולוגיה החדשה הזו הדהימה אותי. לקח לי יום שלם להבין איך זה עובד ומה אפשר לעשות עם זה. עם הזמן יצא האימייל מתחומי המשרד, והפך לכלי תקשורת אוניברסלי בעל אינספור שימושים.

מאז ועד היום, האימייל הוא חלק בלתי נפרד מחיי ומחיי כולנו. בתחילת דרכו היה האימייל כלי לתקשורת לא-מקוונת וזמני התגובה לשליחה וקבלה של מיילים היו בין מספר שעות למספר ימים. ככל שחלפו השנים, התקצרו זמני התגובה לשעות ודקות ועימם גם הציפייה שהמקבל את המייל יענה עליו בתוך פרקי זמן קצרים.

במקביל, התפתחו גם טכנולוגיות, כמו מסרים מיידיים, צ'אטים ופלטפורמות שונות שבהן התקשורת מקוונת, עם כל המשתמע מכך. מכשירי קצה, כמו הבלאקברי, לקחו את אותו אימייל מסורתי והפכו אותו למקוון. משתמשי המכשיר המתוחכם והתובעני הזה לא רק יכולים לראות כל מייל שנכנס מיידית, אלא יכולים ואפילו מעדיפים לענות עליו במייל קצר שנייה אחרי שהגיע (וגם להוסיף התנצלות בנוסח "אני עונה לך בקצרה, כי אני שולח תגובה מהבלאקברי שלי").

אובר-מקושרים, אובר-חשופים

יש משהו נחמד באימייל שבו יש זמן לקרוא, לחשוב, לברר מספר עניינים, להתחיל לענות, לשמור בטיוטות, לסיים את המענה, ולשלוח תגובה בחזרה - מבלי להיות לחוץ בזמן, מבלי להיות נתון בסיטואציה שאינה מאפשרת מענה (כמו שבאמצע מצגת חשובה קופץ החלון של המסנג'ר עם הודעה מידידך הטוב: "אח שלו, אני מחוק מהדרינקים של אתמול... קצת הגזמנו, לא?").

היום אנחנו אובר-מקושרים. טלפונים ניידים, בלאקברי, אימיילים, מסנג'ר, ICQ, פייסבוק וטוויטר. יש עוד מימד לאובר-תקשורת הזו - החשיפה. נכון להיום, הקוד החברתי דורש מכם להיחשף ולספר לחבריכם וגם לאנשים זרים לחלוטין - איפה אתם, מה אתם עושים, מה אתם חושבים, מה עשיתם, מה תעשו, מה עובר לכם בראש, מה עובר לכם ליד הראש ומי נתן לכם מכה בראש.

הסטנדרטים החדשים של החיים המודרניים הם כנראה חשיפה מקסימלית (באדיבות "האח הגדול"), וזמינות מיידית ומוחלטת (באדיבות טוויטר). אז אולי אני קצת מיושן, אבל המראה של שימי תבורי עם אצבע בפה הוא קצת יותר מדי בשבילי, כמו גם הרעיון שאני צריך לעדכן את כל חבריי בידיעה המדהימה והבלעדית שהטוסט גבינה נשרף לי.

אבל טוויטר הוא היסטוריה, והדבר החם הבא כנראה כבר מעבר לפינה. אם אני צריך לנחש, חברה קטנה בשם InMyvane.com תשתיל לכם RFID במקומות שונים בתוך הגוף, ותדווח עבורכם אוטומטית על כל שינוי מעניין לכל החברים שלכם. כל דיווח כזה ייקרא Blink, ואל תתפלאו אם מחר בבוקר תקבלו Blink שכזה ממני שמספר לכם שהכולסטרול הרע שלי שוב עלה מעל 210.