מי צריך את החברה הזו בכלל?

כדי לכתוב את הרשימה הזו, היה צריך לפתוח את הדוח השנתי האחרון של קבוצת אי.די.בי, ולמצוא בו את המבנה הארגוני של הקבוצה. מצאנו, חטפנו כאב ראש, ואפילו גלולת אקמול לא ממש סייעה לעבור את המשימה בשלום. שני עמודים נדרשו לעורכי הדוח כדי לתאר את מבנה הקבוצה; הקורא צריך זכוכית מגדלת כדי להבין מי נגד מי כאן.

אי.די.בי אחזקות, שבשליטת נוחי דנקנר ושותפיו - משפחות לבנת ומנור - חיה ובועטת כבר ארבעים שנה, אך היא לא עושה זאת לבד. אי.די.בי אחזקות מחזיקה באי.די.בי פיתוח, שמחזיקה בדיסקונט השקעות (ששולטת בסלקום ובאלרון, מעין זרוע להשקעות בחברות טכנולוגיה צעירות), וגם מחזיקה בכלל תעשיות והשקעות (ששולטת בעוד כמה חברות תפעוליות), ובל נשכח את כור, שמה שנותר ממנה הוא רק מכתשים אגן, וכך הלאה - לא נגרום גם לכם כאב ראש.

עד כאן לא חידשנו דבר בתיאור המבנה הארגוני של הקבוצה. אבל מחיקת מניית אי.די.בי פיתוח מהמסחר בבורסה המקומית, שאותה משלים דנקנר בימים אלה, מעוררת את התהייה מדוע יש זכות קיום לחברת האחזקות, פחות או יותר כפי שדנקנר הגיע למסקנה שאין זכות קיום למניה שלה.

בבושקה של אחזקות

נכון, הקמת מערך חברות אחזקה בתוך קונצרן, שהוא בעצמו חברת אחזקות, נעשית משיקולים משפטיים, משיקולי מס, ומשיקולים הנוגעים לחלוקות דיבידנדים; אבל בימי משבר שבהם נזילות היא שם המשחק, צמצום של מספר חברות האחזקה וקיצור תרשים הזרימה של הקונצרן רק יכולים לסייע בקיצוץ העלויות של הפעלתן.

דנקנר נחשב לבעל שליטה נדיב היודע לתגמל את מנהליו ביד רחבה. ובכל זאת, מדוע בימים קשים כאלה צריכה קבוצת אי.די.בי אחזקות לראות תחתיה עוד חברת אחזקות כמו אי.די.בי פיתוח (שמעסיקה מנהלים עם שכר מעורר קנאה), ומדוע זו האחרונה צריכה תחתיה עוד שתי חברות אחזקות (דיסקונט השקעות וכלל תעשיות השקעות) שכל אחת מהן מעסיקה מטות הנהלה נפרדים, שעלויותיהם יכולות לתרום במקומות אחרים?

אי.די.בי עדיין מתפקדת כקונצרן מסורבל קמעה, לפחות במבנהו. ייתכן שהגיע הזמן, אחרי ארבעים שנה, שלא רק מניות החברות הכלולות בו יימחקו מהמסחר; ייתכן שגם החברות עצמן, שחלקן משמשות רק כאינקובטור לחברות אחזקות אחרות, יחדלו להתקיים. כסף - ולא מעט כסף - מהלך כזה יחסוך בוודאות.