בדיוק לפני שנה, ה-14 במארס, הנזילות של בר סטרנס, בנק ההשקעות החמישי בגודלו בארה"ב, מתייבשת בן לילה

באותו יום התחיל להתגלגל אפקט דומינו, שהוביל לקריסה והתייבשות של בנקים רבים וגדולים בעולם ושינה את חוקי המשחק במגרש הפיננסי ; האם יהיה בר סטרנס ישראלי?

יום שישי ה-14 במארס 2008. וול סטריט עוברת אירוע היסטורי, שיוצר כדור שלג שממשיך להתגלגל עד היום. אחרי חודשים ארוכים של הכחשות, בר סטרנס, בנק ההשקעות החמישי בגודלו בארה"ב, מתייבש בן לילה, מגיע לסף פשיטת רגל ונרכש על ידי ג'יי.פי מורגן, בעידוד ובגיבוי הפדרל ריזרב. עסקה של 236 מיליון דולר לבנק שהיה שווה פעם 20 מיליארד, חותמת 85 שנות פעילות.

נפילתו של בר סטרנס נראתה אז כסוף העולם, הציתה מפולת בשוקי המניות והפילה את הדולר. החשש מנפילה של גופים נוספים הוביל למשבר בשוק האג"ח הקונצרניות. מרווחי התשואה בין האג"ח הממשלתיות לקונצרניות התרחבו בדרסטיות, והמרווחים הגבוהים נשמרים גם היום.

בר סטרנס היה מסובך במשבר מתחילתו, וצרותיו נחשבות לפתיחה הרשמית של המשבר הפיננסי, שאז עוד כונה משבר הסאב פריים. ביולי 2007, שתי קרנות גידור גדולות של בר סטרנס קרסו. הקרנות השקיעו במינוף גבוה במכשירים מורכבים המתבססים על שוק המשכנתאות, ואלו גרמו לקרנות הפסדי עתק והביאו לקריסתן.

החשיפה הגדולה לשוק המשכנתאות הולידה חשש ליציבות הבנק. השמועות המתמשכות על פשיטת רגל הפילו את מניותיו והפאניקה גרמה למשקיעים לדרוש את כספם. ברקע, טענו בדיעבד בכירי הבנק בעילום שם, קרנות גידור הריחו את הפוטנציאל ופתחו פוזיציות שורט אגרסיביות על הבנק. המהלך האיץ את נפילת מניותיו.

במארס 2008 נגמרים לבר סטרנס הנכסים הנזילים, ואת הלא נזילים הוא לא מצליח למכור. הפד וג'יי. פי מורגן נותנים לו הלוואת חירום, אולם גם זו אינה מספיקה, ובסופו של דבר רוכש ג'יי. פי מורגן את בר סטרנס במחיר הנמוך ב-99% משוויו בשיא.

מה השתנה בשנה החולפת

נפילת בר סטרנס נראתה אז כמו סוף העולם. השמועות הסתובבו זמן רב, אבל כשהוא קרס שוקי העולם הוכו בהלם. התנפץ המיתוס לפיו גוף פיננסי גדול לא יכול להתמוטט.

מארס 2009, שנה מאוחר יותר. נפילת בר סטרנס נראית כמו אירוע עמום, אחד מסדרה, שהגיעה לשיא (זמני?) בספטמבר, עם נפילתם של גופי ענק גלובליים, ובראשם ליהמן ברדרס ו-AIG. עד היום המערכת הפיננסית לא נרגעה, ועתידם של גופי ענק כמו בנק אוף אמריקה וסיטיגרופ, אינו ברור. כל סדרי העולם הפיננסי השתנו מאז נפל בר סטרנס. מה למדנו?

1. אף אחד אינו חסין: אם לפני שנתיים מישהו היה אומר שבר סטרנס יקרוס, היו חושבים שהוא יצא מדעתו. אולם במארס קרס בר סטרנס ובספטמבר התרסקו ליהמן ברדרס (פשיטת רגל) ו-AIG (הולאם). כך הוכח סופית כי מותג חזק וגודלו של גוף אינם ערובה לביטחון, וכי אף אחד אינו חסין מנפילה.

התובנה הזו הגדילה את הפאניקה בשווקים. כולם חיפשו מי יהיה הגוף הבא שיקרוס, וכל שמועה הפילה את מניות הפיננסים בעשרות אחוזים. כפי שניסח זאת וורן באפט: המערכת הפיננסית נפלה מהצוק לתהום.

2. אובדן האמון: ימים ספורים לפני נפילת בר סטרנס עוד ניסה מנכ"ל הבנק, אלן שוורץ (שהחליף את המנכ"ל הוותיק, ג'יימי קיין, שלושה חודשים קודם לכן), להרגיע את המשקיעים. שוורץ אמר שאין לבנק שום בעיית נזילות ושהוא אינו עומד בפני פשיטת רגל. אלא שכמה ימים לאחר מכן התברר שזה לא ממש מדויק, בלשון המעטה.

גם בליהמן ברדרס טענו כמעט עד הרגע האחרון כי השמועות על קריסת הבנק אינן נכונות. בדיעבד התברר שהטענות הללו הן שאינן נכונות. בכך איבד השוק את האמון באמירות מרגיעות של מנהלי בנקים.

השילוב בין פאניקה לאובדן האמון היה קטלני. כל שמועה הייתה חזקה יותר מכל הכחשה גורפת. במקרים רבים השמועות לבדן האיצו את נפילת הגופים, מפני שהן גרמו לנפילת המניה, הובילו לקוחות למשוך את כספם ופגעו בנזילות. כך, למעשה, הפכו השמועות לנבואה שמגשימה את עצמה.

3. הלאמה IN, בנקים להשקעות OUT: בשנה החולפת השתנתה הטרמינולוגיה בשוק הפיננסי. הלאמה והלוואות ממשלתיות, שהיו מילים גסות בארה"ב הקפיטליסטית, הן היום נקודת האור היחידה שנותרה.

התערבות הפד, שמנעה את פשיטת הרגל של בר סטרנס, התקבלה בשוק בחיוב. "הפד לא ייתן לאף בנק לקרוס", האמינו בשוק, עד שהפד נתן לליהמן ברדרס לקרוס - וגם האמונה הזו התנפצה.

בארה"ב אף אחד לא מעז לבקר את ההתערבות המאסיבית של הממשל, הכוללת הלאמת בנקים. כולם מסכימים שמדובר בצעד מבורך והכרחי. באירופה, שם ההלאמה מקובלת יותר, המדינות נוטלות לידיהן גופים פיננסים כושלים. ממשלת איסלנד, למשל, הלאימה את שלושת הבנקים הגדולים במדינה.

בנקי ההשקעות הלכו לעולמם. מחמשת בנקי ההשקעות האמריקניים הגדולים, ליהמן ובר סטרנס התפוגגו. מריל לינץ' הפך לחטיבה בבנק אוף אמריקה. גולדמן זאקס ומורגן סטנלי הפכו לבנקים רגילים. אין יותר יצור כלאיים שאינו בנק רגיל אך גם אינו בית השקעות. היום כולם כפופים לאותה רגולציה מחמירה.

4. הערבים והסינגפורים לא משתלטים על הבנקים: בסוף 2007, כאשר המשבר התמקד בשוק הסאב פריים, נכנסו קרנות השקעה ממשלתיות ממדינות שונות להשקעה במגזר הפיננסי.

קרנות מאבו-דאבי, כוויית וסינגפור השקיעו עשרות מיליארדי דולרים בבנקים בארה"ב ובאירופה, שנזקקו למזומנים. לא מעט אנשים עיקמו את האף וחששו כי "הערבים משתלטים על הבנקים בעולם".

החששות התבדו במהרה. הקרנות חשבו אז שלאחר ירידה של עשרות אחוזים במניות הפיננסים מדובר בהשקעה אטרקטיבית במחיר מציאה. אלא שמאז מניות הבנקים ירדו בעשרות אחוזים.

כך, לדוגמה, השקיעו קרנות השקעה מכוויית, אבו דאבי וסינגפור למעלה מ-20 מיליארד דולר בסיטי גרופ. כיום שווה ההשקעה הזו מיליארדי דולרים בודדים. מלבד הירידה החדה במחירי המניות, חלק מהבנקים הולאמו או ביצעו גיוסי הון, צעדים שדיללו באופן משמעותי את קרנות ההשקעה והשמידו את ערך השקעותיהן.

5. גם מדינות נופלות: זה התחיל באיסלנד, כשלראשונה מאז שנות ה-70 חילצה קרן המטבע מדינה באירופה מפשיטת רגל. זה נמשך באוקראינה ובמדינות הבלטיות, וכעת הגיע תורן של מדינות מזרח אירופה. המשבר גילה לנו אמת כואבת: לפעמים אפילו מדינה לא מסוגלת להציל את המגזר הפיננסי שלה, ומתרסקת איתו ברעש. פתאום גילינו שגם מדינה יכולה לפשוט רגל.

האם יהיה בר סטרנס ישראלי?

התובנה שגם הגופים הגדולים ביותר אינם חסינים מקריסה, חלחלה גם לישראל, והעלתה את השאלה המטרידה, האם תרחיש של נפילת גופים פיננסיים יכול להתרחש גם בישראל. למרות הפסימיות, כרגע נראה שהסיכויים לכך קלושים.

בשנות ה-70 הוחלט בארה"ב על ביטול העמלות הקבועות על מסחר במט"ח. הכנסות הברוקרים נשחקו והם חיפשו מקורות הכנסה חדשים. כך פרח תחום בנקאות ההשקעות. הבנקים להשקעות עסקו בפעילות חיתום ענפה, ומתחילת שנות ה-90 עסקו בהנפקת סטרקצ'רים, CDS ומוצרים נוספים מתחום הנגזרים. זה היה מוקד ההכנסות והרווחים שלהם - שגם הוביל לקריסתם.

מדוע? מפני שאותם בנקים להשקעות, שאינם מפוקחים על ידי רגולציה מחמירה כמו הבנקים המסחריים הרגילים, הרשו לעצמם לעבוד על בסיס הון נמוך ומינוף גבוה. הקוקטייל הזה התגלה כקטלני למדי.

בישראל, לעומת זאת, לא התפתח באופן משמעותי ענף בנקאות ההשקעות, וכמעט אף גוף לא רקח בעצמו מוצרים מורכבים במינוף גבוה כל כך. מהסיבה הזו עיקר הנזק שנגרם לגופים ישראליים נבע מרכישת אותם מוצרים בחו"ל, והמחיקות שהם ביצעו ויבצעו לא יביאו אותם לפשיטת רגל.

לאחרונה עלו שוב חששות לגבי נפילת בנק בישראל: אם בנקי ענק "מסורתיים", כמו גולדמן זאקס ובנק אוף אמריקה, נמצאים במצב קשה, האם הבנקים הישראליים חסינים? אם תחריף המצוקה של הבנקים האמריקניים, הממשל לא ירשה להם לקרוס ובמקרה הגרוע ילאים אותם. כך גם בישראל. אם הגרוע מכל יקרה, אין ספק שהמדינה תיחלץ לעזרת הבנקים.

אמנם החשיפה של שוק ההון הישראלי לתחום הנגזרים מוגבלת, אולם המוסדיים בישראל יצרו לעצמם פצצת זמן משלהם - האג"ח הקונצרניות. בשנה הקרובה צריכות להיפרע אג"ח בהיקף של כ-9 מיליארד שקל, אולם בשל מחנק האשראי גם חברות טובות עלולות להתקשות לפרוע אותן ולמצוא את עצמן בפשיטת רגל.

אם התסריט הזה יתממש הוא עלול ליצור אפקט דומינו שתוצאתו היא החרפת המיתון וגרימת הפסדים כבדים למחזיקי האג"ח ולבנקים. אם לא יימצא פיתרון מהיר למשבר האג"ח הקונצרניות, ההפסדים יפגעו בנוסטרו של הבנקים ובתי ההשקעות, ויחייבו את הממשלה לפעול.