השיבה מהודו?

התכנית האסטרטגית של הבנק העולמי עבור הודו, לשנים 2009- 2012, שמה דגש על פיתוח התשתיות במדינה, מתוך הכרה כי הפיגור בתחום התשתיות מהווה חסם משמעותי ומגבלה על יכולתה של הודו לצמוח.

בסוף נובמבר התרחשה התקפת הטירור רחבת ההיקף במומבאי. בתחילת ינואר התבשרנו על שערוריית ניפוח המאזנים של סאטיאם ומעצרם של בכירים בחברה. בין לבין זכינו לקרוא בעיתונות על יציאתם של של משקיעי נדל"ן ישראלים מהודו או על עצירת פרוייקטים.

האם הגיעה השעה לשיבה מהודו? לא בהכרח.

ההתקפה במומבאי כוונה, בראש ובראשונה, נגד סמליה של הודו המודרנית, הכלכלית, ונועדה לפגוע בתדמיתה של הודו כיעד לעסקים ולתיירות. בכל הנוגע לתחום התיירות, גם אם התרחשה פגיעה, נראה כי השפעתה על התמ"ג ההודי היא קטנה ביותר ותתקיים לטווח הקצר בלבד. באשר להשקעות, לפי נתונים מחודש דצמבר, ההשקעות הזרות בניירות ערך הודיים לא זו בלבד שלא ירדו בעקבות ההתקפה, אלא אף עלו. נראה שהמשקיעים הזרים דווקא מזהים הזדמנות בסיטואציה שנוצרה בעקבות ההתקפה. מדד ה- SENSEX של בורסת מומבאי רשם עליות יפות במהלך חודש דצמבר, לאחר ההתקפה, וכך גם מדד ה- NIFTY של הבורסה הלאומית. מגמה זו התהפכה רק לאחר התפוצצות פרשת סאטיאם.

פרשת סאטיאם ומשבר אמון המשקיעים דווקא פוטנציאל הנזק הגדול ביותר לכלכלה ההודית היא פרשת סאטיאם. בעוד שהתקפת הטרור, על אף הזעזוע שיצרה, פגיעתה נקודתית בלבד מבחינת תנאי המאקרו של כלכלת הודו, הרי שפרשת סאטיאם פוגעת באמון המשקיעים במערכת הדיווח והבקרה ההודיים וגורמים לחשש כבד, שמא במאזנים של חברות הודיות נוספות, כולל הגדולות ביותר ובעלות המוניטין, מסתתרות הונאות נוספות שטרם נחשפו. חששות כאלה בהחלט עלולים להרתיע משקיעים זרים ומקומיים כאחד. בנוסף, סאטיאם, פועלת בשוק התוכנה ומיקור החוץ, מהתחומים בהם רכשה הודו מוניטין רב, ולכן מכה דווקא בסקטור זה עלולה להיות כואבת במיוחד. חברות זרות עלולות לשקול שוב את התבונה שבהסתמכות על חברת מיקור חוץ הודית.

עם זאת, בדומה לזעזוע שפקד את השווקים בארה"ב לאחר פרשת אנרון, גם כאן אפשר לצפות לתהליך של "ניקוי אורוות", בסופו החברות ההודיות יפעלו תחת פיקוח רגולטורי הדוק יותר, במסגרת שוק משוכלל יותר, המנוהל בשקיפות רבה יותר.

נדל"ן

שוק הנדל"ן ההודי נמצא בהאטה מתמשכת מאז תחילת שנת 2008. האטה זו, כשהיא באה על רקע הקשיים הרגולטוריים והביורוקטיים בהודו, אי הוודאות המשמעותית שמתלווה לעסקות נדל"ן בתת היבשת והקושי בגיוס אשראי, מהווה גורם רב משקל בעצירת השקעות קיימות ובהמנעות מכניסה להשקעות חדשות. גורמים בענף צופים המשך ירידת מחירים ומכירות במהלך 2009 וכן 2010. בדו"ח שפרסמה מריל לינץ, היא צופה ירידה של 10% בסך המכירת בענף הנדל"ן וירידת מחירים ממוצעת של 33% במהלך 2009 2010. סך הכל,- ירידה כוללת של 42% בהכנסות מנדל"ן. המצב בשוק ההון אינו טוב בהרבה. מניית חברת הבניה Unitech רשמה ירידה חדה של 92% ודורגה כמניה בעלת הביצועים הגרועים ביותר במדד NIFTY בשנת 2008. בנוסף, חברות בניה גדולות ,דוגמת DLF ואחרות חיקו אף הן את מגמת השוק והתרסקו.

הרשויות נקטו מספר צעדים להתמודדות עם המצב, ביניהם הורדת הריבית ומתן אפשרות לגייס הלוואות זרות, וכיום מדובר על חבילת סיוע ממשלתית (שניה) למגזר הנדל"ן.

עם זאת, גם כשמדברים על האטה כלכלית, המשמעות היא עדיין צמיחה של 5% - 6% בשנה, צמיחה נאה בהשוואה למתרחש באשר העולם, וודאי שביחס למדינות המפותחות. פרסום של PwC צופה, כי עד שנת 2014 חלקן של הכלכלות המתעוררות יעלה מ- 43.7% מהתוצר העולמי ל- 50.5%. בתוך כך, סבורים ב- PwC, הודו עשויה לעבור את יפאן בדירוג העולמי.

צפי לעתיד

התכנית האסטרטגית של הבנק העולמי עבור הודו, לשנים 2009- 2012, שמה דגש על פיתוח התשתיות במדינה, מתוך הכרה כי הפיגור בתחום התשתיות מהווה חסם משמעותי ומגבלה על יכולתה של הודו לצמוח.

בין היתר, מדובר בפיתוח בתחומי האנרגיה, תעבורה, מים ופיתוח עירוני. האסטרטגיה צופה תכנית הלוואות בסך כולל של 14 מיליארד דולר. תכנית זו עולה בקנה אחד עם תכנית החומש של ממשלת הודו, לשנים 2007 2012, שפורסמה קודם לפרוץ המשבר בשווקי העולם. לפי תכנית זו, ההשקעה בתשתיות תגדל מ- 5.43% מהתמ"ג, כפי שהיה בשנת 2006, ל- 9.43% מהתמ"ג בשנת 2012. בתכנית זו יש הסתמכות על השקעות מצד המגזר הפרטי בשיתוף עם המגזר הציבורי, לאור ההכרה כי הממשלה לא תוכל להרים לבדה את הנטל. דוגמה להיקפים בהם מדובר: בתחילת 2008 הציבה ממשלת הודו יעד של 500 נמלי תעופה פעילים בשנת 2020, בהשוואה ל- 80 נמלי תעופה כיום, שמסוגלים לטפל בתעבורה מסחרית ומטען

בנימה אישית מעבר למספרים ולתחזיות, הגורם החשוב, לדעתי, הוא התפתחותו של השוק ההודי כשוק בעל עוצמה וגורמי התפתחות פנימיים שימשיכו לפעול, ולא רק כמקור למיקור חוץ או לשירותי תוכנה במחירים נמוכים יחסית. כך, למשל, התפתחותו של מעמד בינוני גדול ביותר בהודו (כ- 300 מליון איש) לא תיעצר בגלל הגורמים שסקרנו. מעמד ביניים זה מהווה גורם משמעותי ביותר לביקושים בהודו. כך, אותם בני המעמד הבינוני עדיין יהיו זקוקים לדיור ברמה טובה (לפי נתונים ממשלתיים, יהיה בהודו מחסור של 26.5 מיליון יחידות דיור במהלך אותה תכנית חומש) וכן לשירותים ולמוצרים שיהיו בהישג ידם.

לכן, למי ששואל אותי בדאגה על הודו בימים אלה, אני מציע להתמקד בדאגות לנושאים קרובים וכואבים יותר. הודו כבר תדאג לעצמה.

הכותב הוא ראש דסק הודו במשרד זיסמן, אהרוני, גייר ועדי קפלן ושות' ((ZAG&K