השופט צבי כספי מחה על שהמחוזי ביטל את החלטתו ללא נימוק - ופסל עצמו מלדון בתיק

לפני כשנה נזפה נשיאת העליון, דורית ביניש, בכספי על תעוזתו במתיחת ביקורת על שופטי המחוזי ועל הלשון הקשה בה הוא נוקט. כספי, כך מסתבר, הפנים את הנזיפה רק חלקית.

בהחלטה שהגיעה לידי "גלובס" כספי פסל את עצמו מלדון בתיק שהמחוזי החזיר לו לאחר שביטל את החלטתו. "בהיעדר הנמקה של הערכאה הערעורית, לא ידעתי מה טעות משפטית נפלה בהחלטתי הקודמת, ולא יכולתי להשכיל מדברי השופטות המלומדות כיצד עליי לפסוק בדרך שונה מזו שפסקתי. מאחר שלא אוכל לשנות מעמדתי, לא ראוי ולא הוגן כלפי הצדדים שאמשיך לדון בתיק", כתב כספי.

"אני סבור", הוסיף כספי, "ויסולח לי על כך (אני מקווה), שאם מצווה אני על נימוסיות שיפוטית בקבלת הכרעותיה של הערכאה הערעורית ואי-הבעת ביקורת עליה - נימוסיות שיפוטית זו שני כיוונים לה, וראוי היה שהערכאה הערעורית תנמק את החלטתה ולא תסתפק בהבעת דעה מרומזת ובלתי מנומקת".

שימוש בערבובייה

כספי דחה על הסף מחמת התיישנות תביעה של בנק מזרחי-טפחות נגד לווה שלא עמד בפירעון משכנתא. בהלכת זיסר נקבע כי מירוץ ההתיישנות יכול להתחיל משעה שכוח התביעה נמצא בידי התובע. לכן, ציין כספי, ההכרעה פשוטה משום שלפי הסכם ההלוואה הבנק זכאי לדרוש את פירעונה אם הלווה מפגר אפילו בתשלום אחד, וכאן חלפו למעלה מ-7 שנים מאז החלו הפיגורים.

הבנק עירער למחוזי. הלווה, שיוצג על-ידי עו"ד טל יקר ממשרד אודי בר-עם, נאלץ להסכים להמלצת השופטות אסתר קובו, מיכל רובינשטיין ועפרה צ'רניאק לקבל את הערעור. "נימוקי הערכאה הדיונית אינם נראים לנו, ובכל מקרה לא היה מקום לקבוע התיישנות בשלב של טרם שמיעת ראיות בעניין", הסבירו השופטות. הן הורו לכספי לדון בטענות העובדתיות בנוגע להתיישנות, וכן להכריע בשאלה המשפטית האם אי-פירעון תשלום אחד מוליד עילת תביעה הנמנית מעתה ואילך בגין כל יתרת ההלוואה (שהחזריה הם עד שנת 2016).

כאמור, כספי החליט שאינו מסוגל לדון בתיק. בשל הנזיפה של ביניש שהורתה לו לקבל את מרות ערכאת הערעור גם כשזו אינה מנומקת, ניסה כספי "ככל האפשר להבהיר את נימוקיי בלא ביקורת כלפי פסק הערעור", אבל התקשה בכך. פסק הדין "ניתן ב'הסכמת הצדדים' שקיבלו את 'המלצת' הערכאה הערעורית", ציין בציניות. בהמשך לימד את שופטות המחוזי פרק בסדרי הדין, והסביר את ההבדל בין מחיקה על הסף לדחייה על הסף, מונחים ש"פסק הערעור משתמש בהם בערבובייה".

יתרון דיוני

בהמשך קבל כספי כי אינו מבין "מדוע יש לשמוע את התיק מחדש. אין זה מתפקידו של בית המשפט ליזום ראיות ולבקש עובדות נוספות. אילו ראיות חדשות יובאו לפניי במסגרת הדיון בגוף התביעה, שיש להן רלוונטיות לעניין ההתיישנות, ומדוע לא הובאו לדיון במסגרת הבקשה שנידונה בפניי? על מה ולמה זכאי הבנק ליתרון דיוני כלפי האזרח, באופן שיתאפשר לו להביא ראיות נוספות על אלה שהחמיץ בדרך?"

לגוף העניין, כספי "שיער מתוך רמיזות פסק הערעור" כי עמדת שופטות המחוזי היא שבכל תשלום שלא שולם במועדו נולדת לבנק עילת תביעה חדשה, ולכן כל עוד התשלומים אמורים להימשך עד 2016 - טרם החל מירוץ ההתיישנות. אלא שכספי סבור כי אין לכך רלוונטיות במקרה זה, משום שהבנק בחר לתבוע את מלוא סכום ההלוואה, כולל התשלומים העתידיים, ועילתו זו התיישנה. הבנק לא תבע כל תשלום בנפרד או רק את תשלומי העבר שבפיגור.

"לא קבעתי דבר באשר לעילות תביעה אחרות של הבנק, אפשריות או בלתי אפשריות, שאולי התיישנו ואולי לא", קבע כספי. (ת.א. 56235/05).