"יש עורכי דין שעוקבים אחר הודעות המשרד לאיכות הסביבה, ולמחרת מגישים בקשה לייצוגית שלא משרתת כלום"

מי מאיתנו לא רוצה לחיות בעולם נקי יותר, לנשום אוויר צח במקום ערפיח, לשתות מי נחלים זכים ולא מי שפכים, ולשחות בים בלי חשש מזיהום? ההכרה בצרכים הללו הולידה בשנים האחרונות מודעות גוברת לאיכות הסביבה ולצורך להגן עליה, הן בהפגנות נגד זיהום והן גם בין כותלי בית המשפט. וכך, בשנים האחרונות הפכו בקשות לתביעות ייצוגיות לכלי משפטי מוביל בנושאי אכיפה סביבתית.

שריפה במפעל, עשן שחור שנפלט מארובה, פיצוץ במשאית שמובילה חומרים כימיים, גוררים כמעט אוטומטית בקשה לאישור תביעה ייצוגית בגין הזיהום הסביבתי שהם גרמו. מאז נכנס לתוקפו חוק התובענות הייצוגיות החדש, בראשית 2006, ובין השאר התווספה לו עילת תביעה בגין פגיעה באיכות הסביבה, רבים הפכו לשוחרי סביבה ירוקים. עד כדי כך שהיקף התביעות הסביבתיות הייצוגיות עלה כיום ל-6 מיליארד שקל.

האומנם לכך התכוון המחוקק, כאשר הוסיף את התחום הסביבתי לרשימת התחומים שבגינם ניתן להגיש תובענה ייצוגית? עו"ד גיורא ארדינסט, שותף ומייסד משרד עוה"ד ארדינסט-בן-נתן, מומחה לתובענות ייצוגיות, משיב לשאלה הזאת בשלילה. לדבריו, נעשה שימוש לרעה בעילה הזאת למטרות רווח בלי להבין את מטרות החוק.

"נושא איכות הסביבה מאוד חשוב והפך לחלק מעולם התובענות הייצוגיות. אבל מה שקורה בתחום הזה היום זה שיש סוג של 'אביוז', שימוש לרעה בחוק. דוגמה לכך היא הסיטואציה שבה המשרד לאיכות הסביבה בודק אם מתקני פליטת עשן, ארובות במפעלים, עומדים בתקן שנקבע, ומוצא מפעל שחורג מהתקנים. נגד המפעל מוגש כתב אישום, הוא מודה כי אין טעם לנהל הליך על-כך, והמשרד מוציא הודעה על הקנס ועל סיום ההליך.

"יש היום עורכי-דין שעוקבים אחרי ההודעות של המשרד לאיכות הסביבה, ויום למחרת מגישים בקשה לתביעה ייצוגית שלא משרתת כלום. הפליטה כבר נפסקה מזמן, הפולט כבר בא על עונשו במסגרת המערכת הפלילית, ושום נזק כבר לא נגרם לסביבה, אך מישהו מחפש לעשות רווח על העניין הזה, ולכן מוגשת תביעה ייצוגית".

* ובכל זאת, הרי היתה פגיעה באיכות הסביבה שהולידה את ההליך הפלילי.

"באזור מדברי, שבו יש רק מפעל אחד שחורג ב-10% או 20% מהתקן, זה לא אומר כלום על הסביבה. הסביבה תהיה עדיין הרבה יותר נקייה מאשר ברחוב בתל-אביב. ונגיד שהוגש נגד המפעל כתב אישום על חריגה מתקן הפליטה בארובה? אז מישהו יכול לבוא ולדרוש מעקב רפואי לתושבים באזור, ופיצוי על עוגמת הנפש במסגרת תביעה ייצוגית. זה קשקוש. אלו דברים שמעסיקים את בתי המשפט, תורמים לעומס ולא משרתים שום מטרה".

התביעה הייצוגית-סביבתית הראשונה בישראל הוגשה לפני כ-3 שנים נגד חברת בתי הזיקוק, בז"ן, בעקבות פליטת מזהמים לאוויר. מאז הוגשו עשרות תביעות נוספות. בין השאר, הוגשו לבתי המשפט המחוזיים בקשה לייצוגית בסך כמיליארד שקל נגד חברת מכתשים מפעלים כימיים מרמת-חובב, בטענה שזיהום האוויר שיוצר המפעל, המייצר כימיקלים לתעשיית החקלאות העולמית, מעמיד את רבע מיליון תושבי הנגב בסכנת חיים; בקשה לייצוגית בסך כ-234 מיליון שקל, נגד חברת כיתן טקסטיל, בגין זיהום אוויר לכאורה של מפעל כיתן דימונה; בקשה לייצוגית, בהיקף של כ-1.1 מיליארד שקל, נגד החברות "חוד פלדה", חוד חברה לתעשיות מתכת ומנכ"ל מפעל "חוד פלדה", בטענה לנזקים בריאותיים כבדים כתוצאה מהזיהום הנפלט מהמפעל.

אך לא רק מפעלי התעשייה הגדולים מרגישים מאוימים. לאחרונה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לאישור תביעה ייצוגית, בהיקף 300 מיליון שקל, נגד אגד, בטענה לאחריותה לזיהום אוויר כתוצאה מרכישת 170 אוטובוסים מזהמים. ארדינסט בעצמו מטפל בשתי תביעות ייצוגיות-סביבתיות שהוגשו לאחרונה נגד לקוחותיו.

תביעות ייצוגיות-סביבתיות נתפסות כ"דור הבא" של אכיפת איכות הסביבה, אך ארדינסט סבור שהשימוש שנעשה בכלי הזה כיום עלול לסכל את מטרותיו. "מתייחסים לתביעה ייצוגית כאל עוד כלי נשק בארסנל כלי האכיפה שיש, מין יצור כלאיים בין המשפט המנהלי למשפט האזרחי. אבל בתחום איכות הסביבה מרבית התביעות לא משרתות שום מטרה אכיפתית. במילא כבר היתה אכיפה במישור המנהלי או הפלילי, ועכשיו סתם מישהו בא ואומר 'טוב, תנו גם לי כסף כדי שאסלק את התביעה'.

"זה מייצר דבר דומה ל'פשרות הקופונים' בתביעות ייצוגיות-צרכניות. החברות נותנות 'שוחד' לתובע הייצוגי ולבא-כוחו, סכום של עשרות אלפי דולרים או מאות אלפי שקלים, ולציבור לא יוצא מזה כלום. זה כמו תביעות על הגודל של הביסלי או הבמבה שהקונצרנים משלמים רק כדי לחסוך עלויות. בינתיים, בית המשפט מוצף ולנתבעים נגרמות הוצאות מיותרות".

ארדינסט, המייצג גם נתבעים וגם תובעים ייצוגיים, מזדעק בעיקר נוכח התביעות שמוגשות יום-יומיים לאחר אירועים תאונתיים במפעלים שונים ובלי שהעובדות והיקף הנזק, אם בכלל נגרם, אינן ידועות. "לאחרונה הוגשה תביעה נגד מכתשים על השריפה במפעל באשדוד (ב-18 לינואר הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה לאישור תביעה ייצוגיתבהיקף של כ-100 מיליון שקל, נגד חברת אגן יצרני כימיקלים, חברת בת של מכתשים אגן, בגין נזקי שריפה שאירעה במפעל מספר ימים קודם לכן, א' ל'-ו'). התביעה הוגשה עוד לפני שמישהו ידע מה קרה שם, לפני שהתחילה חקירה של מכבי אש ושל המשרד לאיכות הסביבה.

"פרצה שריפה במפעל, אז למחרת צריך לרוץ לבית המשפט עם תביעה ייצוגית? גם בשריפה אחרת בצפון, שספק אם אפשר היה למנוע אותה, הגישו תביעה ייצוגית בלי בחינה אמיתית של העובדות. זה מרוץ לתחתית, כמה שיותר מהר, רדוד שטחי ומחופף, העיקר להגיע ראשון לבית משפט. מלבד הנזק שזה גורם לנתבע, זה מכניס שיקולים זרים לגורמים שונים סביב העניין הזה".

* אילו שיקולים זרים?

"זה מכניס שיקולים זרים לשיקולי המשרד לאיכות הסביבה כשהוא מתלבט אם ומתי להגיש כתבי אישום נגד מזהמים. אנשי המשרד יודעים שמיד אחרי שיוגש כתב אישום, תוגש גם תביעה ייצוגית ולכן הם שוקלים אם זה מקרה שמתאים להידון במסגרת ייצוגית, כשזה לא מתפקידם. זה מכניס שיקולים זרים גם לשיקולים של הנתבעים, ששואלים את עצמם אם להתפשר בהליך פלילי נגדם. וזה מכניס שיקולים זרים לחברות הביטוח, שמייקרות פרמיות או יוצאות לחלוטין מתחומי ביטוח מסוימים שחשופים יותר לייצוגיות.

"זה מכניס המון רעשים והמון עלויות מיותרות למערכת. זה כמו שבחלק גדול מהמקרים, במערכת הבריאות בארה"ב מטופל לא יקבל את הטיפול הרפואי הכי טוב, שמלווה בסיכון, בגלל הפחד מתביעות רשלנות רפואית. אף אחד לא רוצה להיות נתבע. זה מוליד רפואה רעה ותביעות סרק בתחום איכות הסביבה.

"ובכלל תובענות ייצוגיות שאינן אמיתיות מולידות פשרות רעות, מערכת משפטית פגועה וקורסת, עלויות ביטוח אדירות, והן לא מייצרות שום תועלת חברתית. תובענות סרק אלו בעייתיות ביותר, הן מבחינת הצידוק להגשתן והן מבחינת הסיכוי להצלחתן".

יישום כושל

לדברי ארדינסט, הבעיה אינה הרחבת החוק על תחום איכות הסביבה, אלא היישום הכושל שלו. בעוד החוק נועד להגן על הציבור מפני מפגע מתמשך, מרבית התביעות מוגשות נגד אירוע תאונתי-נקודתי-מקומי. "התביעות המוצדקות הן נגד מפגע סביבתי מתמשך, מישהו שמזהם אוויר באופן קבוע או מזרים שפכים, ומצפצף על הקנסות שמוטלים עליו, והדרך היחידה להפסיק את הפגיעה היא באמצעות תביעה.

"במצב כזה צריך ומוצדק להגיש תביעה ייצוגית, ושהמזהם יפצה את כל מי שנפגע. תביעות הן לא כלי נגד אירועים תאונתיים שכל הזמן קורים. במקרה כזה זה לא יהיה תמריץ לשנות התנהגות, זו סתם סחיטה".

* מי שנתבע בגין אירוע תאונתי, או ידע שהוא עשוי להיות נתבע, יגביר את אמצעי הזהירות, הפיקוח והבטיחות וכך תאונות יימנעו ויצטמצמו.

"זה ממש לא תמריץ. יש תמריצים מספיקים כדי למנוע אירועים תאונתיים. לא צריך גם את הסרח עודף הזה של תביעה ייצוגית, שבאותו שלב היא לא משרתת כלום. סוחבים אותה 5 שנים, היא מעמיסה על בתי המשפט, ובסוף מגיעים לאיזה פשרה מגוחכת. וכך בתי המשפט קורסים במידה שאי אפשר להתמודד איתה".

ניצול לרעה

ארדינסט מפנה אצבע מאשימה - על ניצול לרעה של התובענות הייצוגיות בתחום איכות הסביבה ובכלל - גם לעבר בתי המשפט. "בתחומים שהכלי הזה צריך להיות משמעותי, כמו ניירות-ערך והגבלים עסקיים, בתי המשפט הרגו את התביעה הייצוגית. ההליכים כל-כך ארוכים ומסובכים שהם מרתיעים את התובעים. כמעט אין תביעות ייצוגיות במקומות האלה, שבהם אפשר לגרום נזק אדיר לציבור.

"כשתובע מגיש תביעה שלא היה צריך להגיש אותה - ויש כאלה מובהקות שבדיון הראשון השופט אומר 'אני לא מבין מה אתה עושה פה' - אם זה היה נגמר בהוצאות אמיתיות, התופעה הזו היתה נעלמת והמערכת היתה יוצאת נשכרת. אך בתי המשפט לא פוסקים הוצאות ריאליות במקרה של דחיית התביעה.

"מיד אחרי שמוגשת תביעה, הנתבע צריך להביא חוות-דעת מומחה, להראות שלחריגה מהתקן אין שום השפעה על איכות הסביבה, ואז מתנהלים הליכים ארוכים; ולבסוף, לאחר דחיית התביעה, התובע מחויב בהוצאות מצחיקות, שלא מרתיעות איש. וכך, גם תביעות הסרק מתווספות לעומס על בתי המשפט".

התובעים הייצוגיים: "ההליך הייצוגי - שומר הסף של הסביבה"

ככל שגוברים המודעות לאיכות הסביבה והשימוש בכלי התובענות הייצוגיות-הסביבתיות, כך גוברת גם הביקורת על השימוש באמצעי זה. התעשיינים חוששים מהכלי החדש, ובקרב מייצגיהם פופולארי לתקוף את התובעים הייצוגיים בתחום הסביבה. לטענת המבקרים, התובעים הייצוגיים מונעים לרוב משיקולים כלכליים, והתביעות אינן נותנות מענה אמיתי לסוגיה הסביבתית.

מנגד, לעורכי-הדין המייצגים את התובעים הייצוגיים יש היום תחושה של דז'ה-וו. לטענתם, הם שומעים אותה מנגינה כמעט בכל תחום שבו מוגשות תובענות ייצוגיות. עם זאת, הם לא מתכוונים להישאר חייבים.

לעו"ד יוחי גבע, שמייצג - יחד עם עו"ד אמיר ישראלי ורם גורדיסקי - יותר מ-10 תביעות ייצוגיות-סביבתיות - בהן תביעות נגד אגד בגין רכישת אוטובוסים מזהמים, נגד מפעל "חוד פלדות" בחיפה, שהסתיימה בפשרה ועוד - נמאס מהביקורת. "אין ניצול לרעה בתחום, חד וחלק. שיקולים כלכליים אינם מן העניין. לאור העובדה, כי אין כלי אכיפה יעילים אחרים בתחום הסביבתי, התובענות הייצוגיות הן הכלי הכי מתאים, ראוי ונכון".

גבע מוסיף, כי בניגוד לדבריו של ארדינסט מרבית התביעות המוגשות מתייחסות למפגעים סביבתיים מתמשכים ולא לתאונות ולאירועים נקודתיים. "היום למפעלים משתלם לזהם. במקרים רבים הם מקבלים התראות ומתעלמים מהן, או מעדיפים לשלם קנסות בהליכים הפליליים מאשר להשקיע הון באמצעים למניעת המפגע. במקרים אחרים, הם מהמרים על-כך שהמפגע לא ייחשף.

"מרבית התביעות שהגשנו, עוסקות במקרים שבהם יש חריגות ממושכות, דרמטיות ומסוכנות, וחשיפות לחומרים כמו גופרית דו-חמצנית, תחמוצת חנקן, חומר חלקיקי מרחף ועוד חומרים מסוכנים לציבור. אנשים שחיים בסמוך לאותם מפעלים נחשפים למפגעים במשך שנים, והסיכון לחייהם ממשי ומוחשי".

גם עו"ד רם גורדיסקי מגן על כבודה של התובענה הייצוגית-הסביבתית. "אחד התחומים המובהקים שבהם אנו עתידים לראות גידול של הליכים ייצוגיים הוא הגנת הסביבה. כפי שבארה"ב משמשת התביעה הייצוגית ככלי ראשון במעלה לאכיפת העיקרון של 'המזהם ישלם' - בדומה לקורה בסרט 'ארין ברוקוביץ' המבוסס על סיפור אמיתי - כך גם בארץ נראה התפתחויות בתחום זה".

לדבריו, "ההליך הייצוגי משמש שומר הסף ומגן בלעדי של הסביבה, במקום שבו כשלו רשויות אכיפת החוק". מהתהדרות בסיסמאות בלבד, עובר העיקרון של "המזהם ישלם" לשלב היישום הפרקטי, באמצעות נקיטת מספר רב יותר של הליכים ייצוגיים נגד מזהמים ופסיקה מחמירה של בתי המשפט.

גורדיסקי מבהיר, כי הגורמים המזהמים צריכים להפנים שהתובענות הייצוגיות כאן, ואינן מתכוונות להיעלם. "גורמים מזהמים רבים טרם הפנימו את הסנקציה הכלכלית הצפונה בתביעה הייצוגית, אולם לאחר שיתרבו ההליכים ויגדל החיוב בפיצוי לניזוקים, ייאלץ כל מזהם לעשות את מה שאינו עושה כיום - לשקלל במערכת תחשיביו הכלכליים גם את הנזק שאותו הוא גורם לסביבתו".

7 דברים על עו"ד גיורא ארדינסט

1. בן 52, גדל בשכונת נווה-מגן ברמת-השרון ומתגורר בתל-אביב. נשוי לדפנה, עובדת סוציאלית, ואב לבנות טל ועדן.

2. מתמחה בליטיגציה מסחרית, בוררויות, משפט מסחרי, מיזוגים ורכישות, חברות, שוק ההון וניירות ערך, תביעות ייצוגיות, משפט מינהלי והגבלים עסקיים.

3. שותף-מייסד במשרד עוה"ד ארדינסט-בן-נתן, מהמובילים בארץ בתחומי המשפט האזרחי-המסחרי. בשנת 2008 רשם המשרד צמיחה משמעותית, קפץ מהמקום ה-24, 4 שלבים מעלה, והתברג בין 20 המשרדים הגדולים בארץ בדירוג הגודל של B&D. כיום מעסיק המשרד 47 עורכי-דין, מתוכם 9 שותפים.

4. את שותפו למשרד, עו"ד רמי בן-נתן, הכיר על חוף הים בנואיבה, אי-שם באמצע שנות ה-80, כששניהם עוד היו סטודנטים צעירים וחדורי מוטיבציה. קשר החברות הוליד את ההחלטה להקים יחד משרד עורכי-דין. ב-1988 חזר ארדינסט משהות בת שנתיים בארה"ב, במהלכה השלים תואר שני באוניברסיטת ייל, והשניים שכרו דירת 2.5 חדרים ברחוב בן יהודה בתל-אביב, מעל מסעדת "בבלה" ומעל "דירה 2", שהתגלתה ברבות הימים כמכון ליווי.

5. עם לקוחותיו היום נמנים לב לבייב, הלמן אלדובי, קבוצת תעבורה, מי עדן, קבוצת ניסקו, קבוצת הכשרת היישוב ומעריב, חברות בקבוצת אי.די.בי, yes, חדשות ישראל וערוץ המוסיקה, בזק, ביטוח ישיר, קרנות הפנסיה הוותיקות ועוד.

6. הוא היה אמור להיות טייס קרב, אך במהלך קורס הטייס עלה שמו בהגרלה והוא הועבר לקורס טייסי הליקופטרים. ארדינסט סירב לעבור. "לא אחתום קבע בשביל להיות טייס הליקופטרים" הכריז, מתוך אמונה שטייס הליקופטר נחשב פחות מטייס קרב. וכך, מצא את עצמו נוחת אל הקרקע ומסיים את השירות כקצין בתותחנים.

7. הספורט המועדף עליו הוא רכיבה על אופניים. כל בוקר, בשעה שש, הוא רוכב בנמל תל-אביב עם חבר מהצבא. אחרי 25 קילומטר בפארק הירקון, הם ממשיכים לשוק הכרמל, קונים ירקות ולחמניות טריות וארדינסט חוזר הביתה כדי להכין סנדוויצ'ים לאשתו ולבנותיו.