ועידת בולעי הלוקשים

לא שברק הוא הפוליטיקאי היחיד ביקום המזגזג בין עמדות, דעות והבטחות, אך את כמות הזיגזגים שהפוליטיקאי המצוי מנפיק בשנתיים, ברק מייצר בשבועיים. מקומנו באופוזיציה, מקומנו בקואליציה, אין מו"מ עם נתניהו, יש כבר הסכם עם נתניהו. היום, לאחר שקודם סירב להבטיח שיישאר במפלגה, אמר: "התשובה לשאלה אם אשאר במפלגת העבודה אם דעתי לא תתקבל, היא כן".

מה שמבדיל את ברק מלהטוטנים אחרים, זה שלחלוטין לא מפריע לו להיות שקוף. הרי לא יכול להיות שתוך כמה שעות דעתו השתנתה בעניין כה חשוב מבחינתו. הרי ברור שמה שקרה הוא שיועצים כאלו ואחרים אמרו לו כי הימנעותו מלהתחייב להישאר עלולה להזיק לו בוועידה. אז ברור, אז מה?

כך נוהג אדם שבז לקהלו. מילים, מילים - ברק עצמו אומר שאין להן שום משמעות. מבחינתו, אם אנשי העבודה רוצים מילים כאלה או אחרות, לברק זה לא משנה, כי לאחר מכן הוא ממילא יעשה מה שירצה. ואם יטיחו בו את המילים שאמר קודם, תמיד הוא ימצא מילים חדשות כדי להסביר את המילים שהפר.

כשברק נותן הבטחה, הוא כבר זורע בתוכה את ההסבר להפרתה. אם העבודה לא תצטרף לממשלה, וכעבור חודש, חודשיים, חצי שנה - ברק יפרוש, רשמו לפניכם את ההסבר שייתן: "אמרתי שאשאר במפלגה - לא אמרתי כמה זמן". מה שנכון, לא? וכדי לשכנע עוד יותר, יוסיף: "מה, מפלגה זה בית סוהר לכל החיים"? מה אפשר לעשות עם אחד כזה?

הלוקש הגדול מכולם

הלוקש הכי גדול שברק האכיל את חברי העבודה היה כשעשה את הקאמבק. ברק השתנה. הוא אדם אחר. יותר ישר, יותר חבר צוות, יותר ויותר יותר. ואז התברר שחלק מדבריו היה בכל זאת אמת. הוא באמת השתנה. הוא באמת "יותר" - יותר גרוע. אז שיהיה לכם בתאבון, צירי הוועידה.