מיומנו של איש היי-טק: המוצר כמנה פלאפל

"בוא, אני אזמין אותך לצהריים", מציע ע'. דממה. "לא טוב?" הוא מנסה לחקור את ההיסוס. "סבבה", אני אומר, "רק שנמאס לי קצת משולץ". שולץ הוא אחד המטבחים המוסדיים הגדולים בארץ, עסק שמזוהה עם חברות ההיי-טק שאותן הוא משרת. האוכל שלו מצוין והמבחר גדול, אבל לפעמים הבטן רוצה לגוון עוד.

"אז מה אתה מציע?" שואל ע'. "סע", אני פוקד. והנה אנחנו בדרך רמתיים בהוד השרון, עוצרים ליד בודקה כחול וקטן שלידו מצטופפים בהתרגשות כ-10 אנשים. "הגענו?" שואל ע' באכזבה. "הגענו" אני מאשר, "אל המוסד האלמותי והנצחי, קודש הקודשים, ומספר אחת בישראל - הפלאפל של כדורי".

אין צ'יפס, יש תור

ע' מנסה להתאושש מהמכה. "טוב, תביא מנה עם צ'יפס". "אין פה צ'יפס", אני עונה, "יש פה רק פלאפל, ו-5 סוגי סלט בסיסיים". "טוב, אז תביא פיתה ריקה ונמלא", נאנח ע'. "אין פה פיתה ריקה. אין פה אכול כפי יכולתך", אני מעמת אותו עם המציאות. "טוב, תביא מנה וזהו" הוא זועף. "זה ייקח כמה דקות", אני מוסיף לזרות מלח על פצעיו, "יש פה תמיד 5-10 אנשים בתור" אני מוסיף.

שוב אנחנו במכונית, יוצאים לכיוון רעננה. "אז מה? שווה או לא שווה?" אני מציק. ע' לא עונה. "תגיד", הוא אומר לפתע, "למה המוצר החדש שלנו לא ממריא?" "אין לכם אסטרטגיה, לא לחברה ולא למוצר", אני אומר. "מה חסר לנו?", שואל ע' בשקט.

"בוא ניקח את הפלאפל של כדורי", אני מדגים. "מוצר מעולה שבמעולים, יציב לאורך זמן, הלקוחות יודעים בדיוק מה הם מקבלים וגם מה יקבלו מחר ומחרתיים. המוצר פשוט להבנה ולשימוש. אין בו שום שטיקים ופיצ'רים מיוחדים - אפילו לא צ'יפס. הוא מתמקד בעיקר ולא בגימיקים. נסה פעם לבקש ממנו בצחוק להגדיל את המנה, תראה איך הוא יגיב. הוא נותן Value ברור. התמורה לכסף מצוינת, גם כשממול מוכרים פלאפל ב-3 שקלים פחות. יש לו את הבידול המתחייב, המוניטין והשם שלו בשוק, וההוכחה הטובה ביותר היא התור המשתרך מול הדוכן שלו בכל שעה. הלקוחות שלו נאמנים ומוכנים לנסוע במיוחד רק בשביל לקנות את המוצר. ואת כל זה הוא עושה בשקט, ברצינות, בחריצות, באמינות ובנאמנות כבר עשרות שנים".

שוב דממה. ע' מסתער על הביס האחרון במנה שלו ומלווה אותו בצער ובאיטיות לתוך פיו. "בוא'נה, טעים הדבר הזה", הוא אומר.

הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק