הטייקון והמכנה המשותף

שקע המכנה בשרעפיו והשיב: "ראשית, המכנה, כידוע, תמיד משותף. אצלנו אנשים אוהבים להסתופף בחברת דומים להם, להרגיש את חמימות הקונצנזוס, שותפות הגורל ותחושת הביטחון של השתייכות לשבט ולקבוצה.

"שנית, המכנה המשותף תמיד נמוך. מתחת לקו. בהיותו נמוך הוא מאפשר ליותר ויותר אנשים להזדהות איתו ועם זולתם. קל הרבה יותר לחיות כמו כולם מאשר לבלוט כיוצא דופן, להיות פטריוט ולא סרבן, מאמין במקום כופר.

"שלישית, הטיפוס מהמכנה למונה הוא מפרך. יש לחצות את קו ההפרדה ולהעפיל לטריטוריה הקפואה למעלה. אצלכם במונה הטמפרטורות תמיד נמוכות והקור חודר לעצמות.

"חוץ מזה, על המונה מתרוצצים טיפוסים הישגיים בעלי אגו מנופח וסלבריטאי. נכון שאתם נהנים מהערצת ההמונים של המכנה המשותף, ונרדפים על-ידי צלמי הפפראצי. אך על המונה אתם תמיד בודדים, רומסים איש את רעהו, דוחפים ומפלסים דרככם במרפקים, וחוזרים כל יום הביתה תשושים".

בשלב זה לא יכולתי להתאפק. "סליחה על ההתפרצות רבותיי, אתם במונה באמת נהנים לחיות בבדידות למעלה? האם הקור של ההישגיות יכול להחליף את החום של ההשתייכות? לא בא לכם לרדת מהאוורסט ולהסב סביב המדורה והמנגלים?"

"לי בכלל לא מפריע לחיות על המונה", אמר המונה. "ולראיה, בהיותי טייקון ידוע עברתי אשתקד להתגורר בלונדון, שם לא רק מזג האוויר קר, אלא גם האנשים קרים זה לזה, ואין בליבי כל געגועים למכנה המשותף החמים של בני-ברק".

"אם כך, מה דעתכם" - חקרתי - "לחיות גם על המונה וגם במכנה?"

"מה, להתפצל?" צחק הטייקון. "בלתי אפשרי. אם נחיה גם על המונה וגם במכנה, נהיה שבר. אתה יכול לדמיין טייקון כמוני כשבר?"

"בוודאי", חייך המכנה. "אם תמשיך בטיפוח האגו הפיננסי על חשבון הבנקים ובעלי האג"ח שלך. אך אם תוריד פרופיל עסקי ותחיה במידה שווה על המונה ובמכנה, תהיה שלם ולא שבר".

"זה בלתי אפשרי", ענה הטייקון. "כל חיי הבוגרים אני חי על המונה וההשתתפות שלי במכנה המשותף מזערית. לכן אני שלם גדול עם שארית קטנה".

"אז אולי זה באמת עניין של פרופורציה", אמרתי. "מאחר שלא ניתן להשיג חיים שוויוניים ואחידים על המונה ובתוך המכנה, צריך להשתדל שהמונה יהיה תמיד קצת יותר גדול מהמכנה. התוצאה תהיה שלם כלשהו בתוספת שארית שנוכל לטאטא החוצה, או להזין בה את הפסיכולוגים".

הכותב הוא יו"ר כלמוביל ישראל