הכרה בכפרים, הקפאת ההריסות ומתן פיצויים

לבקשת המועצה האזורית של הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב, ארגנה קואליציית הביטאט הבינלאומית ועדה לבדיקה של מצב זכויות האדם של הקהילות הילידיות הבדואיות בנגב. הוועדה התכנסה בארץ בין ה-8 ל-14 במארס, וגיבשה מסקנות ביניים. קואליציית הביטאט הבין לאומית (HIC) היא התאחדות בינלאומית עצמאית וללא מטרות רווח של כ-400 ארגונים ואנשים מ-80 מדינות, העובדים בתחום של הזכות לקורת גג.

היוזמה נולדה עם פרסום דו"ח ועדת גולדברג לאחרונה. המסגרת החוקית, המוסרית והאתית של הוועדה נובעת מהאמנות הבינלאומיות שנתקבלו בידי עצרת האו"ם, ואושררו בישראל.

הבדואים בנגב היו הבעלים של אדמותיהם ועשו בהן שימוש משך מאות שנים. אולם, כפי שמוצהר בדו"ח גולדברג, הבדואים חוו מאז 1948 העברה בכפייה, הרס בתים ורכוש, הפקעת קרקע ופגיעה קשה בפרנסתם ובאורח חייהם המסורתי. הדבר גרם לא אחת להפיכתם ל"מסיגי גבול" על אדמתם, מצב הגורם למצוקה קשה וטראומה נפשית.

לפני מלחמת העצמאות גרו בנגב 110 אלף בדואים, מרביתם דווקא מערבית לבאר שבע, ההיפך ממיקומם כיום; כ-90% מהם ברחו לאחר המלחמה, והנותרים חיו תחת שלטון צבאי עד 1966. מאז 1949 ועד ימינו גדלה אוכלוסיית הבדואים בנגב בערך פי 15.

מתוך 180 אלף בדואים בנגב, 98% מרוכזים בכפרים ובעיירות, ורק 2% בהתיישבות בודדים. 36 מהכפרים הבדואים אינם מוכרים ע"י רשויות המדינה, ובהם מתגוררים 42% מאוכלוסיית הבדואים בנגב - 76 אלף איש. תופעת הכפרים הלא מוכרים הביאה לעבריינות בנייה רחבה - כ-40 אלף מבנים בלתי חוקיים בבעלות הבדואים. 100-150 מהם נהרסים כל שנה ע"י רשויות התכנון.

"המדיניות מובילה להמשך הקיפוח"

ועדת הבדיקה קיבלה עדויות בעל-פה ובכתב מתושבי הכפרים הבלתי מוכרים והיישובים המוכרים, ובהם מנהיגי קהילה, אקדמאים, מומחי משפט ופקידי ציבור. מידע רשמי מעיד כי שניים מכל שלושה בדואים בנגב מתקיים ברמת מחייה שמתחת לקו העוני, והנגישות לשירותים ציבוריים בסיסיים כגון חינוך, בריאות, דיור ואספקת מים היא בין הנמוכות במדינה.

ועדת גולדברג הכירה בעובדה ההיסטורית של נישול הבדואים מאדמתם, ומתחה ביקורת על האופן שבו נהגה הממשלה בטיפולה בהבטחת החזקה ובתביעות הבעלות. הוועדה הבינ"ל סבורה, למרות זאת, שהמלצות ועדת גולדברג אינן הולמות ואינן מספיקות להתמודדות עם צורכי זכויות האדם המורכבים של האוכלוסיה הבדואית. הדבר בולט במיוחד בנוגע להמלצת ועדת גולדברג להכפיף את יישום המלצותיה לתוכנית הקיימת למטרופולין באר שבע, שתהווה מקור לפגיעה נוספת בקהילה.

על בסיס הממצאים הראשוניים, הוועדה ממליצה:

א. לשם התמודדות עם תביעות פרטניות וקולקטיביות חריגות לזכות בקרקע, תוקם מסגרת חדשה, מחוץ לחוק הנהוג. המסגרת תתבסס על נורמות בינלאומיות הנוגעות לבעלות ושימוש בקרקע.

ב. יחול שינוי מן היסוד במדיניות הממשלה, שתנוהל לפי עקרונות זכויות האדם והאמנות הרלוונטיות, ושינוי זה ימצא ביטוי בהליכים המנהליים.

אף שהם אזרחי ישראל, הופקעה מהבדואים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב זכותם להשתתף בתהליך הפוליטי המקומי. הוועדה ממליצה במקביל כי ינקטו הצעדים הבאים:

א. זכותם של הבדואים לבחור ולהיבחר בשלטון המקומי תוכר.

ב. אספקת השירותים של השלטון המקומי תשופר מיידית, על בסיס עיקרי זכויות האדם לשוויון ואי-אפליה.

ג. הקפאה של הריסת הבתים והסילוק מקרקע תחול מיידית.

ד. יסופקו סעדים, ובפרט פיצויים, לקרבנות של הפרת זכויות האדם, ללא דיחוי בהתאם לנורמות הבינלאומיות.

כמו כן נאמר, כי נחוצה פעולה דחופה שיעדה להבטיח הכרה, מתן שירותים ותכנון משותף לכפרים הקרויים "בלתי מוכרים". כמו כן יש לכבד את זכות האנוש של קהילות אלו לקיים את אורח חייהם המסורתי על אדמתם המסורתית.

"האפליה השיטתית שנקטה המדינה נגד הבדואים וסירובה לעמוד בדרישות אמנות בינלאומיות ומחויבויות הקשורות בהן מובילה בהכרח להמשכו של הקיפוח ולהמשך הקונפליקט. על בסיס זכויות האדם המעוגנות במשפט הבינלאומי לשוויון ואי-אפליה, הזכות של כלל האזרחים לחינוך, שירותי בריאות, מים, דיור הולם עבודה ושירותי רווחה חייבת להיות מובטחת ומיושמת ללא מגבלה", קובעת הוועדה.

הדו"ח הסופי של הוועדה יוכן בחודשים הקרובים.