עסקים כרגיל

פרוייקט המכות של הספורט הישראלי: על הכשל המנטאלי / יניב פוהורילס; על תקשורת הספורט / דורון קרמר; על דור האוהדים האבוד / רועי בית לוי

נבחרת ישראל איבדה סיכוי ממשי להגיע למונדיאל 2010, ועיתונות הספורט כמרקחה: כולם מחפשים את שטרן חלובה, האיש החזק מאחורי מינויו של דרור קשטן למאמן הלאומי. הסאבטקסט של החיפושים היה כזה: הלוזונייה מאוכזבת מקשטן, ואם רק יתברר שאפילו שטרן חלובה הסיר את תמיכתו, יהיה דמו של קשטן מותר.

מה שאף אחד לא עצר לרגע אחד לשאול את עצמו הוא מיהו לעזאזל שטרן חלובה, ולמה צריך להיות אכפת למישהו מה הוא חושב על סוגיית המאמן הלאומי.

אין לי היכרות אישית עם מר חלובה, ומשום כך אין לי גם דבר לומר בגנותו כאדם. למרות זאת, האיש מסמל עבורי את כל מה שרקוב בכדורגל הישראלי. למועדון הפאר שחלובה הוא האיש החזק בו קוראים צפרירים חולון. לקבוצה הזאת אין הרבה הישגים בתחום הספורט, אבל יש לה הישג מדהים בתחום העסקנות, הישג שאני בטוח שלא תמצאו לו דומה בשום מקום אחר בעולם: צפרירים חולון היא הקבוצה היחידה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, שזכתה למענק ירידה של מאות אלפי דולרים מההתאחדות. לגמרי במקרה זה היה בעונה שאימן אותה אחד בשם גיא, בנו של יו"ר ההתאחדות דאז, גברי לוי. כבר שמענו על מענקי מיקום ומענקי גביע, על מענקי ניצחון ומענקי נקודות ליגה. אבל שדווקא הקבוצה שהגיעה למקום הלפני אחרון בליגה הישראלית תזכה במענק חד פעמי? על מה ולמה?

זה בדיוק העניין: לעסקנות בישראל אין דין ואין דיין, אין בושה ואין צורך להסביר דברים. לשלטון נבחרו על-ידי אלוהים, ומצידם כל השרים הממונים, הוועדות הציבוריות והעיתונאים הנשכנים יכולים לנבוח: שיירת הכיבודים שלהם תעבור.

צריך לזכור שלא אנחנו המצאנו את עסקנות הספורט: בוועד האולימפי הבינלאומי נחשפו בעבר פרשיות שחיתות חמורות, פיפ"א הפכה את השחיתות לענף מכניס ואפילו באופ"א פשה הנגע, אז מה לנו כי נלין על אלמוג, הברפלד, גברי, איצ'ה ולוזון?

פיפ"א, למשל, הגדילה בהדרגה את מספר המשתתפות בטורניר הגמר של המונדיאל. הרמה ירדה מאוד, אבל בהתאמה עלו מספר המדינות שחייבות תודה לספ בלאטר וחבורתו. מזכיר לכם משהו? כך בדיוק הרחיב לוזון את הליגה המקומית בישראל: במקום תת-רמה של 12 קבוצות, תהיה לנו בשנה הבאה תת-תת-רמה של 16 קבוצות. העיקר שעוד שמונה יו"רים בשתי הליגות הבכירות ירימו את היד בכל פעם שמבקשים מהם.

לוזון יכול לטעון להגנתו שהוא לא המציא שום דבר (טיעון שלא עומד לוורשביאק למשל, שהיה כאן עוד לפני הדינוזאורים). הוא ירש את השיטה מאבותיו הקדמונים במשרדי ההתאחדות. אבל הציפיה היתה שהמטאטא החדש יטאטא טוב יותר. בדיעבר זה הזכיר קצת את המהפך של 1977: המושחתים של מפא"י, שהיתה להם עוד זיקה אידאולוגית כלשהי, התחלפו במרכז ליכוד שלא מתבייש לצעוק "כן" לשאלתה של לימור לבנת: "האם כל תפקידנו הוא לחלק לכם ג'ובים?".

כמו בכל ענף, היזמות הפרטית יכולה לתקן חלק מהמצב: מינהלת הליגה בכדורסל, למרות מגרעותיה, מצליחה לחלק יותר כסף לקבוצות ליגת העל. גם בכדורגל היה רגע שבו ניתן היה לפנטז על מהפך. זה היה כאשר שחר, הרציקוביץ' ותאומים חברו כדי לנסות להקים מינהלת ליגה. רק תגידו את צירוף המילים הזה ליד מישהו מההתאחדות, ותראו איך הוא נקרע מצחוק, אחרי שהחלובות הראו להם מאיפה משתין דג העסקנות.

תקראו טוב את כל הטקסטים שמסביבכם: הדור האבוד, הקריסה המנטאלית, תקשורת הספורט וכל שאר הרעות החולות של הספורט הישראלי. העסקנות עוברת כחוט השני בין כולם, בעיקר מפני שהיא מכחידה מראש כל ניסיון לתכנון ארוך טווח: את בלאטר, פלאטיני או ז'אק רוג, מעניין איך תזכור אותם ההיסטוריה. אבל מה אכפת ללוזון או לוורשביאק מה יקרה לספורט הישראלי אחרי סיום הקדנציה שלהם?

"היכל התהילה"? הצחקתם אותי: שימו בו רק תמונות של העסקנים השונים ותבינו איך אנחנו עולים למונדיאל בפוקס, פעם יחידה ב-61 שנים, רק אל תשכחו לבדוק מה חושב על זה אדון חלובה.

רוצה לקבל ישירות לתיבת המייל שלך את כל טוריו של ניר קיפניס? הירשם עכשיו בחינם לניוזלטר והתראות ספורט