מחשיכים את המסך

הביקוש למסכים שטוחים דועך, המחירים צונחים וטכנולוגיות נכנסות להקפאה עמוקה

באופק כבר נראים סימנים ראשונים להתאוששות של הבנקים והמוסדות הפיננסיים בעולם, אולם למשבר העולמי המתמשך עתידות להיות תופעות לוואי, שימשיכו להשפיע על השוק זמן רב לאחר שהמשבר יחלוף. אחת התופעות הללו היא רעידת האדמה, שמתחוללת בשוק המסכים השטוחים. המשבר משנה בחודשים האחרונים את יחסי הכוחות המסורתיים בענף, מוריד שחקנים ותיקים ומעלה שחקנים חדשים במקומם, ומאיים להכחיד - או להקפיא - טכנולוגיות חדשות ומבטיחות בתחום. חלק מהתמונה הדרמטית הזו היה ניתן היה לראות בתערוכת המסכים הבינלאומית Display 2009, שנערכה בשבוע שעבר בטוקיו.

המחירים יורדים, היצרנים מגיבים

האפקט המיידי של "רעידת האדמה" בענף דווקא נתפס כהתפתחות חיובית על-ידי הצרכנים. בחודשים האחרונים נרשמה ירידת מחירים חדה של יותר מ-30%, במחירים הסיטונאיים ובמחירים לצרכן של מסכי הטלוויזיה ומסכי המחשב. הקריסה החלה במחצית הראשונה של השנה שעברה, ואם בתחילה עוד היה אפשר לייחס אותה לתנודות בשערי המטבע העולמיים הרי שכיום, לאחר ה"ראלי" המתמשך של הדולר והין היפני, ברור שמאחוריה ניצבות סיבות הרבה יותר עמוקות.

הסיבה המרכזית היא דעיכה מואצת בביקוש למסכים בשוקי צמיחה-לשעבר כמו צפון אמריקה, יפן, חבר העמים וסין עצמה. מדינות כמו רוסיה, למשל, ששאבו בשנים האחרונות כמויות אדירות של מסכים שטוחים ביתיים, קפאו כמעט לחלוטין בחודשים האחרונים ובארצות הברית ויפן דעך הביקוש העסקי למסכי מחשב חדשים ביחד עם גלי הפיטורים. הנוסחה "מסך לכל עובד", שתרמה לצמיחה בשנות השפע, פועלת כיום לרעת התעשייה.

דעיכת הביקוש פוקדת את יצרני המסכים בעיתוי גרוע במיוחד, כאשר הם נמצאים בתפוקת שיא וחונכים קווי ייצור עצומים ועתירי השקעה, שנבנו במחשבה על צמיחה מואצת. עודף ההיצע הביא אמנם את היצרנים להפחית משמעותית את התפוקה, מה שידחוף לעליית מחירים מסוימת בעתיד, אך ברור שזהו פיתרון קצר טווח. כאשר פס ייצור חדש של 2 מיליארד דולר פועל רק ב-60% מהתפוקה שלו, תקופת החזר על ההשקעה בו עתידה להתארך עד מאוד.

עד כמה פוגע המצב בשחקנים, המחישה בתערוכה בטוקיו חברת SHARP, אחת החלוצות העולמיות של שוק של טלוויזיות ה-LCD. שארפ, שנחשבת ליצרנית פרימיום, החזיקה במשך שנים במדיניות של טוהר ייצור, שניתן להגדיר אותה כמעט לאומנית: המסכים שלה מיוצרים ביפן בלבד, החברה לא מעניקה לאחרים רישיונות לשימוש בפטנטים ובטכנולוגיות שלה ובוודאי שלא מעניקה זיכיונות OEM (זיכיון שיווק לייצור מקומי תחת תנאי היצרן המקורי) והיא שומרת, או לפחות מנסה לשמור, על הנוסחה "איכות (ותוצרת יפן) מצדיקה מחירי פרימיום".

אלא שגם שארפ הוכרעה לבסוף על-ידי התחרות האגרסיבית בשוק העולמי, בעיקר מכיוון היצרנים הקוריאניים, ובתערוכה היא הודיעה כי בכוונתה להתרחב החוצה. בשלב הראשון, היא מתכוונת להקים רשת ייצור בינלאומית, כולל במדינות, שבהן יש תמיד חשש לדליפה של טכנולוגיות וסודות מסחריים כמו סין, ובשלב מאוחר יותר למכור אפילו רישיונות לשימוש בטכנולוגיות מסכי LCD פרי פיתוחה. ואם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו מסכי הקיר.

טכנולוגיות בהקפאה עמוקה

דעיכת השוק העולמי והקושי להשיג מימון להשקעות מאיטה גם את קצב הפיתוח הטכנולוגי ואחת הטכנולוגיות, שמשלמתאת המחיר, היא מסכים בשיטת FED (Field Emission Display). ה-FED מבוססת על מטריצה צפופה של מקורות פליטת אלקטרונים, שמזכירים מאוד באופן פעולתם את שפופרות הקרן הקתודית, שהיוו בסיס למסכי הטלוויזיות המסורתיים מזה עשרות שנים.

התוצאה אמורה לשלב את הטוב שבכל העולמות: חדות תמונה, מהירות תגובה והעדר ריצוד בדומה לטלוויזיות שפופרת קתודית, וממדים שטוחים ומשקל קל כמו של מסכי LCD. כל זה עם בונוס ירוק של חיסכון משמעותי בצריכת כוח השוואה ל-LCD. הבעיה העיקרית בטכנולוגיה הזו היא עלויות ייצור גבוהות ובשלב הראשון, היא נועדה לצאת לשווקים מקצועיים בתחום הרפואה, שילוט חוצות וכדומה, ומשם להתרחב לשוק הפרטי.

המובילה במסחור ה-FED היא סוני, שהשקיעה מיליארדים בפיתוחם וניצבה לאחרונה על סף מעבר לייצור מסחרי. אלא שהמשבר טרף את הקלפים והחברה לא הצליחה אפילו לגייס את המימון הדרוש לרכישת מפעל ייצור של חברת פיוניר, שאמור היה להוות את מרכז הייצור העולמי. באופן רשמי, הטכנולוגיה נמצאת כיום בהקפאה, אולם אם הביקוש העולמי לא יתעורר, ההקפאה עשויה להיות עמוקה מאוד.

גם טכנולוגיית המסכים האורגניים, OEL, נתקלת כיום במחסום של מימון וביקוש. גם זו טכנולוגיה מבטיחה מאוד, שיתרונה הגדול הוא ביכולת הארה עצמית, שחוסכת את הצורך במקור תאורה אחורי חיצוני למסך. התוצאה היא מסכים סופר-חסכוניים בחשמל, שניתן לעצב ולייצר אותם ללא מגבלות נפח וצורה מקובלות ובעובי מזערי. מסכים כאלה יצאו עד כה לשוק בפורמטים קטנים מאוד ובמכשירים ניידים מופעלי סוללה, דוגמת טלפונים סלולריים, אולם אבות טיפוס של טלוויזיות בגודל מלא הוצגו בשנה-שנתיים האחרונות והצליחו להרשים באיכות התמונה שלהם.

מי שאמור היה לסלול את דרכים של המסכים האורגניים לשוק העולמי בהיקף מסיבי הייתה חברה שהוקמה לפני מספר שנים כשיתוף-פעולה בין ענקיות האלקטרוניקה היפניות טושיבה ומצושיטה. מפעל מסכי ה-OEL הראשון שלה אמור היה להתחיל לפעול באוקטובר 2009, אולם החודש התבשרנו כי הפעלתו תידחה בחצי שנה לפחות. בכך מפנים היפנים את הזירה לקוריאנים ובראשם לסמסונג, שהודיעה כי היא עדיין עומדת מאחורי כוונתה המוצהרת לייצר מסכים אורגניים בקצב של 9 מיליון יחידות בחודש.

נקודות אור

למרות התמונה העגומה היו בתערוכה כמה נקודות אור. אחת מהן היא פריצת דרך בפיתוח נייר אלקטרוני (E-Paper) - אותם מסכים גמישים, שאמורים יום אחד להחליף - אולי - את הנייר המודפס בתעשיית ההוצאה לאור ולהציל את מה שנשאר מיערות הגשם.

עד כה, רוב המסכים בשוק היו בגוני אפור והציעו קריאה בלבד. בתערוכה הציגה חברת ברידג'סטון פיתוח ייחודי שלה, שמשלב אבקה מגנטית אותה פיתחה, פילטר צבע מתוחכם, עט עם השראה אלקטרומגנטית והרבה אלקטרוניקה מתוחכמת. התוצאה היא נייר אלקטרוני, שמציג גם תמונות בצבע, מציע חדות גבוהה מאוד שדרושה לקריאת טקסטים, ניתן לקיפול ולעיצוב ויש לו קצב רענון של 0.8 שניות בלבד - מהיר פי 10 מפיתוחים דומים שהוצגו עד כה.

בנוסף לכל, גם ניתן לכתוב עליו ולמחוק ממנו טקסט. אידיאלי למי שמאיר הערות שוליים בספרים.

לפחות הדף האחרון בהיסטוריה של המסכים השטוחים טרם נכתב.