וודסטוק של הקפיטליזם

באפט נראה דהוי-משהו באסיפה השנתית הנודעת, למרות שהוא ממש לא צריך להתנצל

יכול להיות שקוראים לזה "וודסטוק של הקפיטליזם", אבל האווירה באסיפה השנתית של ברקשייר בשבת עסקה פחות בשלום ובאהבה, ויותר בכל מה שקשור לשורה התחתונה.

המשקיע האגדי וורן באפט נראה קצת דהוי אחרי השנה הגרועה ביותר בהיסטוריה בת 43 השנים של ברקשייר. לזכותו ייאמר שהוא שינה את מתכונת האסיפה כדי שהמשקיעים יוכלו להתמקד בשאלות על החברה יותר מאשר בשמיעת פניני החוכמה המסורתיים שלו ושל יד ימינו צ'רלי מנגר.

וורן באפט
לא צריך להתנצל. וורן באפט

השאלות סוננו על-ידי שלושה עיתונאים פיננסיים וכמה אחרים באמצעות הגרלה, ולא על-ידי הידחפות למיקרופון, שיטה שהפכה למיושנת בהתחשב בכך ש-35 אלף איש ואישה הטריחו את עצמם להשתתפות שיא באירוע.

המשקיעים יכלו לשאול את באפט, שתיאר פעם את הנגזרים כ"כלי נשק פיננסיים להשמדה המונית", לגבי 37 מיליארדי הדולרים שברקשייר השקיעה באופציות מכירה (פוטים) על כמה מדדי מניות, השקעה שהניבה הפסדי נייר גדולים. חלקם גם תוהה מודע רכשה ברקשייר אג"ח רגילות ואג"ח להמרה (מניות בכורה) של ריגלי, גולדמן זאקס וג'נרל אלקטריק במהלך מחנק האשראי.

שאלה נוספת תהיה העיתוי הגרוע והבלתי שגרתי של באפט בקניית מניות קונוקו-פיליפס כאשר בועת הנפט היתה קרובה לפקיעתה בקיץ לפני שנה. וכמובן, המשקיעים שאלו מה יקרה לקסם של ברקשייר כאשר באפט בן ה-78 ומנגר בן ה-85 כבר לא ינהלו אותה.

מי שציפה שבאפט ייכנס למגננה התאכזב. בוסים בודדים ממהרים להודות בטעויותיהם כמוהו, וחשוב מזה, לומדים מהן. הוא לא צריך להתנצל במיוחד על התשואה שהניב למשקיעים מאז 1965, פי 84 מתשואת השוק באותה תקופה. אפילו בשנה האיומה 2008 רשמה מניית ברקשייר תשואה עודפת של 27 נקודות אחוז ביחס למדד 500 S&P. *