"האוצר התקפל". זו הכותרת שבחרו כמה עיתונים לתיאור ההחלטה להכיר בהוצאות מטפלת לצורך מס. כזכור, זה מה שפסק ביהמ"ש, ולאחר הפסיקה רמזו באוצר על כוונה לחוקק חוק שיבטל את הפסיקה; עכשיו החליט האוצר לזרום עם הפסיקה. התקפלות?
בעיקרון אינני אוהב את המילה הזו בהקשרים כאלה. כי מה זה אומר כשמישהו מתקפל? שאין לו עמוד שדרה, שהוא לא עומד במילתו, שהוא נכנע תחת לחץ - בכל מקרה הקונוטציה שלילית.
עם קצת מאמץ אפשר להסתכל על זה מזווית אחרת. שזה לא בהכרח סימן לחולשה. לפעמים זה כך, אין ספק. אך יש מקרים, כמו עניין המטפלות ועוזרות הבית, בהם ניתן לראות את חזרת האוצר מכוונותיו כסימן לחוזק דווקא, שכן לפעמים התעקשות נובעת מחולשה - של אופי, ביטחון עצמי, שיקול דעת.
לכן צריך להשתחרר מהאוטומטיות של כותרת ההתקפלות. אנחנו הרי רוצים שהשלטון יקשיב לנו. אך אם כשזה קורה אנחנו לא משבחים על כך אלא להיפך, אנחנו לא מעודדים את יצר ההקשבה, אלא בעצם אומרים לשלטונאים: אם אתם משנים את עמדותיכם כי הקשבתם לנו אתם חדלי אישים, חלשלושים - "מתקפלים".
יש עוד כמה עמדות תקציביות שהאוצר חזר בו מהן לאחרונה, כמו למשל מסים חדשים ומשונים. אם בכלל, אז אפשר לשאול למה לא חשבו על זה לפני מעשה. אבל מכיוון שלא עשו זאת, טוב לפחות שהתעשתו. אז בואו ניתן להם קרדיט על כך, ונאמר להם שלא, זו אינה התקפלות, אלא דרך נכונה ונבונה לניהול מדינה.
ברכת איזה גומל?
כשיסמין פיינגולד חזרה להכרה נשמעו קולות שצריך לומר ברכת הגומל. יש לי שאלה: אם צריך להודות לאלוהים על החזרה לחיים, את מי צריך להאשים על הטביעה? *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
