כמה שווה הכדורגל הישראלי

כמה שווה לרכוש זכויות שידור של משחקי כדורגל? תלוי את מי שואלים. שתי ידיעות שפורסמו ב"גלובס" משכו את תשומת-לבי. האחת, בה נטען כי "'ארץ נהדרת' ניצחה את צ'לסי-בארסה", אחרי שהקדימה אותה בטבלאות הרייטינג. השנייה, הביאה מדבריו של תומר קמר, סמנכ"ל ההתאחדות לכדורגל, שהאשים את גופי השידור בישראל בקמפיין מאורגן שמטרתו להוריד את ערך זכויות השידור של ליגת העל בכדורגל.

אפשר להבין את הלחץ של קמר. זכויות שידור, בכל העולם, הן עמוד השדרה הכלכלי של הכדורגל. למעשה, אחת הסיבות לכך שהפרמיירליג האנגלית הפכה בשנים האחרונות לליגה החזקה באירופה היא שהתמלוגים עבור זכויות השידור באנגליה, גבוהים משמעותית מכל ליגה אחרת בעולם. גם במפעלים האירופים והעולמיים, אלה שישראל כה מתקשה להעפיל אליהם, נרשם שגשוג בחזית מכירת זכויות השידור: כבר עתה ברור כי המונדיאל בדרום-אפריקה יכניס לקופת פיפ"א, התאחדות הכדורגל העולמית, סכום שיא אפילו בהשוואה לסכומי השיא שהתקבלו עבור זכויות השידור של שני המונדיאלים האחרונים.

בחזרה לארץ הנהדרת שלנו. למרות שהכותרת ייחסה להן הפסד, הרי שאפשר לומר שצ'לסי וברצלונה ניצחו בגדול. 25.1% אחוזי רייטינג, כשממול, בערוץ 10, משודר "פרק הדחה דרמטי" ב"הישרדות", אינן הישג של מה בכך לרשת, והעובדה שאיחוד של חבורת "ארץ נהדרת" לפרק "חד-פעמי" לכבוד יום-העצמאות, השיג אחוז וחצי נוסף של רייטינג, אינה מקטינה אותו, אלא להיפך: כשבודקים כמה עולה לקשת הפקת אירוע חד-עונתי שכזה מול ההשקעה של רשת בזכויות השידור שרכשה מערוץ הספורט, מתקבל יחס טוב יותר של "רייטינג מול השקעה" בליגת האלופות. מה המסקנה? יש קהל לשידורי ספורט בישראל, השאלה היא לאיזה סוג של שידור בדיוק.

הדברים נכתבים עוד בטרם התקבלו נתוני הצפייה של אמש, אבל סביר להניח שמשחק הכדורגל (הרע מבחינת הרמה) בין הפועל תל-אביב לבני-סכנין, לא השיג נתוני צפייה גבוהים בהרבה מהמשחק המרכזי של השבוע שעבר, בין בני-סכנין למכבי חיפה: 10.4% בלבד. עבור הסחורה המפוקפקת הזאת משלם ערוץ 10 כ-6.5 מיליון דולר לעונה שנמשכת (נטו) קצת יותר משמונה חודשים. לא נדרש כאן שום קמפיין מצד הגופים המשדרים כדי להבאיש את ריחו של הכדורגל הישראלי. הצופים הנבונים מצביעים בשלט הרחוק וחושפים ברבים את קלונו של המוצר שפעם היה משיג בקלות רייטינג כפול.

למה זה קורה? כאן יכולה ההתאחדות לכדורגל לבוא בטענות רק לעצמה: הטלוויזיה המסחרית מתייחסת לקהל שלה כאל לקוח. גם ז'אנר הריאליטי, עם כל הביקורת שהוא מושך, הוא מושקע מאין כמוהו. אפשר להתווכח על תכני ההפקות האלה, אבל נאותות ההפקה שלהן היא לעילא. ואילו בכדורגל? היציעים במגרשים הם חלק בלתי נפרד מהתפאורה, ובמקרה של הכדורגל הישראלי, עוד לפני שנחשפו הצופים לפריים אחד של המשחק עצמו, הם יכולים להתרשם מהמתקן המוזנח ומהיציעים הריקים. מי בכלל רוצה לראות הצגה שזו התפאורה שלה? אפשר לומר שהנחיתות הזאת, של הכדורגל מול מתחריו, תקפה גם מחוץ למסך הטלוויזיה - מי שיסור בשבת לקניון, למסעדה, לקולנוע או לכל מתחם בילויים אחר, יזכה ליחס מחזר וטוב בהרבה ממי שיבחר בכדורגל הישראלי. למה בעצם? כי בעוד הראשונים מתנהלים כעסק מסחרי, הרי שאת הכדורגל מנהלים עסקנים ופקידים ששכרם מובטח, ללא כל קשר לתוצאות.

אפשר להבין את מצוקת ההתאחדות לכדורגל שנמצאת במצב שבו הסכום שתקבל עבור זכויות השידור לעונה הקרובה יפחת בהרבה מזה של השנה, אבל כשאתה מנסה למכור מכונית חבוטה ומקרטעת בתנאים של משבר, אל תתפלא אם לא מוכנים לשלם עבורה "מחיר מחירון". *