כולם כשלו

אם רמי בלינקוב היה אורי יוגב ואורי יוגב היה רמי בלינקוב, היה קורה בדיוק אותו הדבר. בתנאי כמובן שבלינקוב היה מוכן להיות היוגב של בנימין נתניהו. קודם כל, ממונה על תקציבים לעולם לא היה ולא יהיה מוכן (בתקווה שהמחליף שימנו נתניהו, יוגב ויובל שטייניץ לבלינקוב לא יהיה "איש משק" רך ונעים) לקבל התערבות, הטעייה, הסתרה וכניעה מוחלטת מצד ראש הממשלה ויועצו הכלכלי.

שנית, יש סתירה בולטת ומובנית בין הג'ובים של השניים: התפקיד של בלינקוב הוא לשמור על הקופה הציבורית היום ומחר, לדור הזה והבא. התפקיד של יוגב הוא לשמור על הכיסא של הבוס נתניהו ושלו עצמו, היום ומחר, לפחות איזה שנה שנתיים. הדברים הכי קובעים: האופי והאגו לא שיחקו הפעם תפקיד מכריע.

פיצוץ צפוי

פיצוץ בין בלינקוב ליוגב היה צפוי והונח על המדף מרגע שקמה הממשלה הזו. אם זה לא היה קורה עכשיו, זה היה קורה עוד מעט. ואז המהומה היתה הרבה יותר גדולה. האמת, זה בכלל לא בלינקוב ויוגב. זה הכל נתניהו ויובל שטייניץ.

נתניהו מינה את שטייניץ לשר אוצר, אבל לא באמת התכוון לתת לו להיות שר אוצר, רק ששטייניץ לא הבין. הוא חשב שזה ברצינות. אפילו חשב שזה ממצב אותו כמספר 2 של ביבי במפלגה. איזו טעות.

רמי ואורי. אורי ורמי

בצעירותם, היה אורי רפרנט באגף תקציבים, משם עבר להיות עוזר אישי של ויקטור מדינה כשהיה מנכ"ל האוצר. רמי היה רפרנט באגף תקציבים. שניהם חריפים, קשוחים, נחושים, בטוחים בעצמם. אחר-כך, כשרמי היה מנכל קווי זהב, יוגב היה מנכל בזק בינלאומי. שוק השיחות הבינלאומיות רק נפתח אז לתחרות. גיצים עפו.

לפני כשבועיים נשאל בלינקוב: איך נראה לך שתסתדרו, אתה, יוגב, אייל גבאי, שהולך להיות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ומי יודע איזה "גבר גבר" יהיה מנכ"ל האוצר. התשובה של בלינקוב היתה: "כולנו הזדקנו בעשר שנים..."

נתניהו ויוגב התחילו לקבוע פגישות עם עופר עיני ושרגא ברוש בלי ליידע את בלינקוב. הם גם הסתירו ממנו מידע על מה התחייבו ואיפה ויתרו. בלינקוב נעלב והושפל מול החברים שלו ומול הסגנים שלו. במכתב ההתפטרות שלו הוא מאשים גם את השר שלו, שהדברים נעשו בתיאום איתו.

כולם טעו, כולם כשלו

קודם כל ביבי. הטעות הגדולה והראשונה שלו היתה בהסכם הקואליציוני. זה שיוגב סגר עם עיני. זו היתה מריחת מילים וסיפורי אגו, ביבי חשב דבר אחד, עיני תכנן דבר אחר. לא היו תיאומי-ציפיות. אחר-כך, כשל נתניהו בזה שרעד כעלה נידף כל פעם שאמרו לו "ביבי הישן", "ביבי רודף העניים".

עופר עיני טעה בזה שניצל את ההזדמנות שנקרתה לו עד לקצה הקצה, הוא קיבל הכל, הפיל את ביבי לרצפה, עלה על העננים. זה לא יימשך, נתניהו לא יכול להרשות לעצמו השפלה פומבית כזו. גם לא אהוד ברק, שעיני מזיז אותו מאמצע הדרך. צפויה החלשות יחסים בין ביבי ליוגב, והתחדדות בינו לבין עיני. והידוק הקשר עם ברק.

אורי יוגב טעה כי היה צריך לעבוד עם האוצר, עם בלינקוב.

בלינקוב טעה כי היה צריך לדעת לעבוד עם יוגב. להזמין אותו לחדר, לסגור את הדלת, ללכת מכות, עד להסדר.

האוצר טעה בזה שלא מיצב עוגנים, לא סימן למשרד ראש הממשלה את הקווים האדומים. על מה אפשר לוותר ועל מה לעולם לא.

טעות נוספת: בלינקוב והאוצר חשבו שהם הכי חכמים, אפילו יותר מתמיד, והפכו את העיזים לזאבים. 50 שקל ליום אשפוז?! החמרת קריטריונים לחולים סיעודיים?! כמה אפשר להעליב את מוכי הגורל בלי שהציבור יזעק?

6. יובל שטייניץ

היתה מלחמה הוא אפילו לא השתתף בה. ישב על המרפסת, שתה תה וקרא ספר שירים. פקידי האוצר לא יסלחו לו, הוא נשאר בלי משרד, בלי כבוד, ביבי לא סופר אותו, המאבק בינו לגדעון סער הוכרע.

אם ראש הממשלה לא יתעשת ויבין במהירות את הצורך שלו בעבודה עם אגף התקציבים, ואת החשיבות שלהם כמחסום שבדלת, תהיה לו קדנציה מלאת משברים, וכולם ישבו אצלו בחדר. כשכל זב חוטם יודע היום שהכל נסגר אצל ביבי ויוגב - הלכה הקדנציה. כל משברון, עימות ושביתה הכי קטנה יגיעו אליו. המשימה הכי חשובה של ביבי היא להחזיר את כל הכוח והמושכות לאגף התקציבים באוצר.

המחליף של בלינקוב

הוא חייב להיות תואם בלינקוב ותואם יוגב. אחד שגדל באגף התקציבים, מכיר את המערכת הציבורית, יודע כיצד עובדים. מישהו עם אמירה וכתפיים רחבות, שיכול לקבוע מחדש את כללי המשחק.