ההבדל בין עצמאים לשכירים בחיסכון פנסיוני

בשוק העבודה בישראל היו, נכון לרבעון האחרון ב-2008, כ-2.4 מיליון שכירים וכ-330 אלף עצמאים, על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. קשה להעריך בדיוק כמה מהם משלמים מס, אבל בקרב השכירים יש עשרות אחוזים, ויש שמעריכים שכ-50%, אינם מגיעים כלל לסף המס. אפשר להניח שהמצב דומה או אפילו חמור יותר בשוק העצמאים.

הערכה רווחת גורסת שבקרב העצמאים, לפחות כל אלה שאינם משלמים מס גם אינם חוסכים לפנסיה, וגם מבין אלה שכן משלמים מס, רבים הפקידו כספים בקופות גמל "ישנות" - קופות הוניות שהפכו נזילות אחרי 15 שנה ורבות מהן נפתחו ולא נשמרו לשנת הפרישה. כלומר - לרבים מהעצמאים אין כל חיסכון פנסיוני, אף שהוא מהווה מקור מרכזי לביטחון הכלכלי של למשפחה לימי הגמלאות, ורשת ביטחון כלכלי למקרי אסון במהלך תקופת העבודה.

המדינה רוצה שלכל אדם בישראל יהיה חיסכון פנסיוני, ואכן החוקים והתקנות מכירים בחשיבותה של מטרה זו ומפרידים בין שלוש אוכלוסיות - שכירים (שהם האוכלוסייה העיקרית), עצמאים ובעלי שליטה בחברות.

בכל הקשור למיסוי - הזיכויים וניכויים שהמדינה מעניקה לחוסכים לפנסיה כדי לתמרץ אותם לחסוך - יש כמה הבדלים משמעותיים בין הקבוצות השונות. כיוון שכך, במהלך השנים, עצמאים ובעלי שליטה בחברות בנו את החיסכון הפנסיוני שלהם בעיקר בהתאם לסוגיות מיסוי (הרבה יותר מכפי ששכירים עושים). זאת, אף שבפועל בדרך כלל הצרכים הפנסיוניים של עצמאים ושל בעלי שליטה אינם שונים מאלו של שכירים.

כדאי לזכור שאופטימיזציה של ענייני המס אינה מבטיחה שיהיה לכם חיסכון פנסיוני שמתאים לכם ולצרכים שלכם. כדאי לבחון את שאלת החיסכון הפנסיוני גם בהיבטים נוספים, למשל של הכיסוי הביטוחי שמתאים לכם ולמשפחה שלכם, וגם בהיבט ניצול מרבי של הטבת המס.