"האתגר של היזמים וההון סיכון הישראלי הוא להיות המנצ'סטר יונייטד של התעשייה העולמית"

לקראת כנס IVA היום, "גלובס" כינס ארבעה מבכירי ההון סיכון בישראל ■ הם מנסים לשכנע כי ההיסטריה חלפה, וטוענים כי במחירים הנוכחיים - הם והיזמים לא רוצים למכור חברות

התכוננו כבר לרע מכל, להתמוטטות מהסוג שזכרנו מתחילת העשור. היום אנחנו רואים שהמצב לא כל-כך נורא", כך אומר חיים סדגר, שותף בסקויה ישראל, בפאנל מיוחד שכינס "גלובס" עם בכירי משקיעי ההון סיכון בישראל, לקראת כנס איגוד קרנות ההון סיכון הישראלי (IVA) שיתקיים היום (ג') בשיתוף "גלובס".

המשתתפים בפאנל מודים שהמשבר משפיע, אבל גם משמיעים אנחת רווחה. הוא אמנם טרם נגמר, אבל ההיסטריה של תחילתו, שעצרה את כל הפעילות, מאחורינו - כך הם לפחות היו רוצים להאמין.

בנוסף לסדגר, שהקרן שלו השלימה לאחרונה גיוס בהיקף של 200 מיליון דולר, השתתפו בפאנל גם איל קישון, שותף בג'נסיס, שגייסה לפני חצי שנה 100 מיליון דולר לקרן הרביעית; בועז דינטי, שותף באוורגרין, שמנהלת השקעות מהקרן החמישית בהיקף של 200 מיליון דולר ודניאל כהן, שותף בג'מיני, שגייסה בתחילת 2008 כ-140 מיליון דולר לקרן החמישית שלה.

"הגיוסים יגדלו בקרוב"

2009 מסתמנת כשנה חלשה בהשקעות ההון סיכון. ברבעון הראשון הושקעו בסטארט-אפים רק 265 מיליון דולר, ירידה של 33% לעומת הרבעון הקודם. מתוכם, רק 29% הושקעו בחברות חדשות.

*מה צופן העתיד מבחינת ההשקעות?

קישון: "אני דווקא מוצא שקל להשקיע בשלבים מקודמים, בחברות שאין להן מוצר וניתן בקלות לווסת את קצב ההוצאות שלהן. מתחילת השנה ג'נסיס ביצעה שתי השקעות כאלה ובשבועות הקרובים נודיע על השקעות נוספות.

"התוצאות הנמוכות ברבעון משקפות את הקיפאון ששרר ברבעון הרביעי של 2008. ברבעון השני קצב השקעות יגדל.

"הבעייתיות היא בסבבי הגיוס השלישי והרביעי. אלה חברות עם מבנה וקצב הוצאות קיים, עם הפסדים ותחילת מכירות ובהן צריך להשקיע סכומים גדולים יותר".

כהן: "לרוב הקרנות יש כסף להשקעות. יש דווקא הרבה עסקאות, גם אצלנו בג'מיני. ברבעון הרביעי כולם התעסקו בעניינים מבית - דאגו לחברות הקיימות. היום אפשר להסתכל קדימה".

סדגר סבור שאין להסיק מנתונים של רבעון אחד על מגמה: "בהון סיכון רבעון הוא תקופה קצרה. בכל העולם הייתה היסטריה בסוף 2008. אלו היו חודשים מתים. היום המצב שונה. יש השקעות בחברות חדשות וגם השקעות המשך. ברבעון הראשון כולם חשבו שהשמיים קרסו. היום האווירה טובה יותר".

*אתם ממעטים לבחון השקעות חדשות.

קישון: "ביחס לשנים 2007-2008, יש פחות תיאבון לחברות עם שריפת מזומנים גבוהה. קשה לשכנע אותנו היום להשקיע בחברה ששורפת מיליון דולר בשנה".

היחיד שמסכים להודות בהאטה הוא דינטי. לדבריו, "נרשמה ירידה אמיתית בהשקעות Seed. זה מעניין, כי הרבה קרנות גייסו קרנות חדשות ויש להן כסף.

"כולם מחפשים הזדמנויות, אבל באופן סלקטיבי. בעין הסערה אף אחד לא אוהב לבצע השקעות אגרסיביות. צריך לקחת בחשבון שלחברות קשה לגייס הון בשלבים מאוחרים יותר. מצד שני, איכות המיזמים שאנחנו רואים גבוהה ביותר. אולי זה בגלל שאין הרבה יזמים שעכשיו מקימים חברות. אני מקווה שקרנות יממנו מספיק חברות, כך שתהיה מסה קריטית לתעשייה".

סדגר: "יהיו מספיק חברות, כי דווקא כשיש פחות הון, מוקמות החברות הכי טובות. בקרנות יש כסף טרי וחברות Seed עולות פחות מבעבר".

זו עונת המשקיעים

*"עונת השחיטה" התחילה? זו שבה קורעים את היזמים, כשמשקיעים בהערכות שווי נמוכות?

כהן: "זו באמת העונה של המשקיעים, כשהרבה חברות מחפשות כסף, חלקן רווחיות ועם קצבי גידול מרשימים. מצד שני, התופעות של המשבר ב-2002 לא חוזרות על עצמן. אז ההשקעות נעשו בתנאים מחרידים עבור היזמים והמשקיעים הקודמים בחברות. היום כולם יודעים שהשיטה של לקרוע את החברות לא עובדת".

*קשה להאמין שאתם מבצעים השקעות בערכים דומים לאלה של שנה שעברה.

כהן: "בוודאי שלא. אם לפני שנה היינו משקיעים בסבב ראשון 10 מיליון דולר בהערכת שווי של 15 מיליון דולר. היום זה יהיה X על X, כלומר השקעה בגובה של הערכת השווי. זו הכללה, כי כל חברה נבחנת לגופה, אבל זו המגמה".

קישון: "למדנו שהטריקים של 'לקרוע' את החברות, לא מובילים לשום מקום ולא משרתים אינטרסים של המשקיעים החדשים. בנוסף, חייבים לזכור שבשונה מ-2001, החברות אולי רשמו האטה בקצב ההכנסות, אבל לא התרסקו טוטאלית".

סדגר: "גם היזמים התבגרו. כולנו למדנו מהמפולת של 2001. בתחילת המשבר, החברות והקרנות גם יחד התכוננו לרע מכל, להתמוטטות מהסוג שזכרנו. היום רואים שהמצב לא נורא כמו שחשבנו".

*המשקיעים האמריקנים, שבעבר פמפמו הון לתעשייה, עדיין מגלים עניין?

כהן: "דווקא עבורם ישראל היום קרובה מתמיד. לפעמים קל להם יותר להשקיע פה מאשר בחברה מאינדיאנה".

קישון: "התעשייה הישראלית נחשבת למדד קטן להון סיכון האמריקני. אף אחד היום לא מרים גבה כשמציעים לו להשקיע בחברה ישראלית, וכולם שומרים על חשיפה לשוק המקומי".

"לא לזלזל בהחזר טוב"

*ומה עם האקזיטים?

דינטי: "מסתובבים בישראל גופים גדולים שמחפשים הזדמנויות, בעיקר רכישות במחירים נמוכים. הסיבה שלא רואים רכישות, היא שהקרנות והיזמים לא רוצים למכור במחירים שמוצעים להם.

"תמיד טענו כנגדנו שאנחנו מוכרים חברות מוקדם מדי. היום מבינים שאם לא נייצר החזרים משמעותיים, מספר הקרנות יצטמצם. לכן לא רוצים למכור. מצב החברות יציב והקרנות מרגישות בנוח לשמור עליהן ולחכות לאקזיטים גדולים יותר".

כהן: "האתגר הגדול הוא לייצר אקזיטים גדולים, של 500-800 מיליון דולר. ב-2004 למשל היו שתי חברות מתחרות - Riverbed האמריקנית ואקטונה הישראלית. ריברבד חיכתה ויצאה להנפקה ראשונה בהערכת שווי של 2.2 מיליארד דולר. אקטונה נרכשה ב-100 מיליון דולר בידי סיסקו. בסיבוב הבא נחכה כדי להיות הריברבד הבאה ולא עוד אקטונה".

*כשאקטונה נרכשה, היא נחשבה לאקזיט מזהיר. גם ההחזר שלה היה לא רע, כי הושקעו בה רק 33 מיליון דולר.

סדגר: "כולנו רוצים אקזיטים גדולים, אבל אי אפשר לזלזל באלה היותר קטנים שיצרו החזרים מוצלחים. לא כל חברה יכולה להיות ריברבד.

"גם תעשיית ההון סיכון האמריקנית לא נבנתה ביום אחד. כולם מצפים מההון סיכון הישראלי לנסים, אבל כאלו לא קרו גם בארה"ב. זה לקח עשרות שנים, גם לסקויה שהוקמה ב-1972 שלא היו לה אקזיטים עצומים בהתחלה. צריך לתת לתעשייה להתבגר. במחזור הקרוב כבר נראה תוצאות".

*אבל ההחזרים הגדולים מגיעים מההנפקות, שכרגע לא קיימות.

דינטי: "זו מחזוריות שתעבור. ההנפקות הן דלק לכלכלה האמריקנית ויש שם אינטרס לגרום לתעשייה הזו לשגשג".

כהן: "הרגולציה באמת מקשה על חברות קטנות להנפיק, אבל זה ישתנה. למוסדיים יש כסף והם יחזרו להשקיע בהנפקות. בארה"ב יש מי שעמלים לשנות את המצב הקיים".

סדגר: "למשקיעים בקרנות זה לא משנה אם מדובר ברכישה או הנפקה. מבחן התוצאה מדבר. מבחינתנו זה כמובן משנה, כי חברת פורטפוליו שיוצאת לשוק הפומבי, יוצרת קשרים נהדרים.

"לא פעם, חברות פורטפוליו לשעבר צמחו מאוד בשוק הציבורי ובשלב מאוחר בלעו חברות פורטפוליו צעירות יותר. עבור הקרנות זו שרשרת מזון נוחה".

דינטי: "הבעיה היא שלמשקיעים בקרנות אין סבלנות לממן את שכר הלימוד של התעשייה. הם רוצים תוצאות".

כהן: "זה נכון. האתגר של היזמים וההון סיכון הישראלי הוא להיות המנצ'סטר יונייטד של התעשייה העולמית. עלינו להיות הכי טובים בעולם, כי אנחנו מושווים לבעלי הביצועים הכי טובים. המשקיעים בקרנות לא נמצאים כאן מטעמי ציונות. הם רוצים לעשות כסף".