מדינת כדורסל נורמלית

1. שמעתי אנשים מתלוננים על רמת הכדורסל ביום שלישי בהיכל נוקיה. על טעויות בסיסיות של מאמנים. על שחקנים שלא הופיעו. ובגדול על כדורסל מפוזר. יש בזה משהו. כדורסל גדול לתפארת מדינת ישראל לא היה שלשום בנוקיה. ככה זה איתנו. אנחנו רוצים כדורסל NBA שנגמר עם סל בשנייה האחרונה.

אבל יש שורה אחת תחתונה לכל הסיפור הזה ואסור לזלזל בה: היום משחקים על תואר האליפות, והכל פתוח. חיפה יכולה לעשות את זה וזה לא יהיה בשמיים. מכבי יכולה לעשות את זה וזה לא יהיה בשמיים. תחשבו על זה רגע, העניין הכי בסיסי בספורט שנשלל מאיתנו כבר 40 שנה בכל מה שקשור לכדורסל הישראלי - שאלת ה"מי תיקח אליפות" - הפכה למשהו שאנשים מדברים עליו ולא בחדרי חדרים. כמה לא טריוויאלי להגיד שתואר האליפות בישראל פתוח לגמרי. כמו בעולם נורמלי.

ההיסטוריה עדיין גורמת לכך שברירת המחדל אוטומטית הולכת עם מכבי. למרות שלוש השנים האחרונות, יש לרובנו נטייה לקבל כל מיני מוסכמות מהעבר כשאנחנו באים לעסוק בשאלת מכבי. ב-93' מכבי איבדה אליפות ומאז כולם משננים שמכבי אחרי אובדן אליפות זה סיפור סגור לעוד 15-20 שנה. או שמכבי חזרה להשתמש בנשק המכוער (אבל האפקטיבי כל כך) של לקחת את השחקנים הטובים מהיריבות שלה בליגה. וכמובן החזרה של גרשון למכבי שבפעם האחרונה שהוא עוד היה כאן, גמר הפיינל-פור הסתיים ב-30 הפרש ושעם פיני לא מפסידים תארים.

אבל הסיפור הזה נגמר. גם המשחק מול גליל הוכיח שמכבי ההיא לא קיימת עוד. קבוצות כדורסל ומאמנים והנהלות הצליחו להוציא מהראש את הפגם הגנטי שגרם להם לרעוד בכניסה להיכל נוקיה. המועדון הלאומי איבד את האחיזה העיתונאית שלו, ועל כל מוקד כוח שהחזיק בכל מקום אפשרי קמו מוקדי כוח נגדיים. ההקמה של מינהלת הליגה, הגוף הכי אנטי-ממסדי לאיגוד הכדורסל המכביסטי, גרם לחקיקת חוקים אנטי-ציוניים כמו חוק רוסי ופיינל-פור. ואפילו השופטים מזה זמן לא מבוטל - שנתיים-שלוש לפחות - מתקנים עוול היסטורי ונשיפות משרוקית לא רצוניות שחטאו בהם עוד מימי יד אליהו. אני מתקשה לזכור בשנתיים האחרונות משחק קובע שבו השופטים נתנו שריקה קלושה למכבי. שלשום היו רחשושים על השיבוץ של סמי בכר למשחק של מכבי. אבל לאור השיפוט המושלם של בכר, אפשר להניח שגם בעניין הזה אנחנו עדיין שבויים בקונספציות מהעבר.

אנחנו מתחילים להיות מדינת כדורסל נורמלית וכמעט משוחררת. וזו המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לכדורסל הישראלי.

721 יום עברו מאז התואר האחרון של מכבי. ואף אחד לא ייפול מהכסא אם הערב באחת עשרה שעון נוקיה הספירה תימשך לה כאילו אין מחר.

2. לא מעט פעמים בשנים האחרונות אפשר היה לשמוע את התלונות במכבי כנגד החוק הרוסי. הנוכחות של שני ישראלים על הפרקט היתה תירוץ של לא מעט מאמנים ואנשי הנהלה במכבי לבעיות אחרות. אם לוקחים את המשחק מול גליל כדוגמה, אז אפשר לראות שאין ממש בטענות האלו: בעוד שבקבוצות האחרות עשו המאמנים ניסיונות נואשים להחביא את הישראלים ורק במקרים נדירים העלו שלושה ישראלים בו-זמנית למגרש, במכבי גרשון הלך מתוך בחירה חופשית דווקא על הישראלים. לרבע האחרון המכריע, כשגליל חותכת בהפרש ועם כל המשמעויות של רבע אחרון במשחק שאין ממנו דרך חזרה, העלה פיני חמישייה שכללה ארבעה ישראלים (בורשטיין, גרין, אליהו וכספי). שלושת השחקנים המובילים מבחינת דקות משחק במכבי היו כספי (38 דקות), אליהו (37) ובורשטיין (32). ובסך הכל קיבלו הישראלים של מכבי 60% מסך זמן הפרקט.

לעניין הזה יכול להיות הסבר מאוד מעניין: המחשבה של גרשון ללכת על קאדר ישראלי היא מעבר לכדורסל או מאצ'אפים מול גליל. היא נובעת גם מתוך הבנה בסיסית שלו שברגע האמת, מכל רכבת ההפתעות שפרקה כאן 12 זרים על הספסל שמאחוריו, הרי שאלו שמכירים את המשמעות של אובדן תואר וגדלו כאן על אותם סיפורים ומיתולוגיות של מכבי תל אביב - הם אותם ישראלים. אם אחרי עונה כזאת איומה של בורשטיין, גרשון בחר דווקא בו להיות זה שלוקח את הזריקות המכריעות ולנהל את המשחק, זה אומר מה חושב גרשון על המחוייבות של רוב השחקנים למועדון הזה.

3. הכנות למשחק כדורסל זה משהו שנותנים לו חשיבות עליונה. גם הכנות מקצועיות וגם הכנות פיזיות. המאמנים מתכוננים, לומדים, מתכננים ומקווים שמשהו יתפוס. ביום שלישי במסיבת העיתונאים אחרי המשחק בין ירושלים לחיפה, אפשר היה לקבל דוגמה לעבודת ההכנה ולכל מה שמקדישים לה. גיא גודס, מאמן ירושלים, שהתכונן תשעה ימים למשחק מול חיפה, הודה שדקות ספורות אחרי שמשחק חצי הגמר התחיל, "כל מה שבנינו התפרק והתנפץ".

מצד שני, אבי אשכנזי, מאמן חיפה, היה בהלם שכל התוכניות שלו עבדו אחת לאחת, הקלעים קלעו, ההגנה עצרה את ירושלים. עד כדי כך הוא היה בהלם, שהודה כי "אמרתי במחצית לשחקנים 'תראו, לא נוכל להמשיך ולקלוע ככה וזה לא סגנון המשחק שלנו. אנחנו חייבים לשנות סגנון'". התוצאה היתה שאשכנזי שינה סגנון שהלך מצוין, ובמו ידיו הצליח להחזיר את ירושלים למשחק.

וגם בעניין ההכנות הפיזיות למשחק ראינו דוגמה מאלפת. ירושלים נחה יותר מכל הקבוצות האחרות - 12 ימים מאז משחק הפלייאוף האחרון שלה מול נהריה. אבל במשחק מול חיפה, השחקנים נפלו כמו זבובים, עם ארבעה שחקנים שגמרו את המשחק עם מתיחות שרירים, וקריסה פיזית מוחלטת שהיתה הסיבה העיקרית להפסד במשחק.