יותר עמלה, פחות עמל

כך מצא את עצמו אקוניס הצעיר, יועץ תקשורת במקצועו (כך על פי אתר הכנסת) שהשבוע ימלאו לו 36, בתפקיד יו"ר ועדת הכלכלה, כבר בקדנציה הראשונה שלו. לא שעברו כדוברו של נתניהו מהווה הכשרה נאותה לתפקיד, אבל מה זה משנה, הוא פוליטיקאי ואלו הרי יודעים הכל.

ואכן, אקוניס לא התבלבל מגודל המעמד ומיד החל לעשות את מה שחברי כנסת טובים בו במיוחד - יצירת כותרות. בחודש שעבר מאז מינויו הוא כבר הספיק לעסוק בבטיחות התעופה, ברפורמה ברשות השידור, במצב משק החשמל, ואיך אפשר בלי - עמלות הבנקים.

הפעם על הפרק ממצאי רשות ההגבלים העסקיים בנוגע לתיאום העמלות בין הבנקים. מיד עם תום הדיון בנושא הוציא אקוניס הודעה חריפה: "התנהלות הבנקים בנושא העמלות היא שערורייתית ומיליוני ישראלים סובלים מהעדר תחרות בשל התנהגות הבנקים. ועדת הכלכלה תמשיך לעסוק בנושא כדי להביא להסרת חסמי מעבר בין הבנקים, הגברת התחרות והשקיפות. המפקח על הבנקים יוזמן לדווח לוועדה על העמלות ודרכים לטיפול בעקבות קביעת הממונה על ההגבלים".

אכן אוסף סיסמאות נאה. אקוניס כבר רשם לזכותו הישג, כשהקומוניקט שהוציא שהה למשך חצי שעה בערך בראש אתרי האינטרנט הכלכליים. אבל מה הקשר בין ההצהרות לעובדות?

אקוניס הקפיד לנהל את הדיון תוך התעלמות מוחלטת מכך שקביעת הממונה על ההגבלים התייחסה לפעולות שננקטו בבנקים לפני חמש שנים ומעלה. ואם הוא אכן היה מודע לכך, זה לא הפריע לו להתייחס לממצאים כאילו הם רלוונטיים גם להווה. לא ברור גם אם אקוניס שמע על הרפורמה בעמלות אותה יזמו לפני שנתיים עמיתיו חברי הכנסת משה כחלון וגלעד ארדן (שהיום מכהנים גם כשרים). אם היה שומע עליה אולי היה מבין שהמצב המתואר על ידי רשות ההגבלים השתנה מיסודו, וכי התעריפונים ש"נכתבו בסינית" הפכו לפשוטים, והשקיפות בעמלות מלאה.

אקוניס לא לבד. עמיתו, ח"כ דני דנון (ליכוד), הגדיל ואמר ש"יש פה חטא על פשע. היום לפורטונה מדימונה אין יכולת לקבוע מי הבנק שנותן את העמלות הכי זולות. החובה שלנו היא להכריח את המפקח לעשות דברים בעקבות זה. אני רוצה שלכולם יהיו הכלים להשוות בין הבנקים".

דנון כנראה לא קרא עיתונים בשנה האחרונה, ולא יודע שבנק ישראל פתח אתר מיוחד שנועד בדיוק למטרה הזאת (בכתובת: http://tinyurl.com/rctj2b). חוץ מהשוואת עמלות עו"ש, ניירות ערך וכרטיסי אשראי, באתר ניתן למצוא גם קישורים לתעריפוני העמלות של כל הבנקים בישראל, בלא פחות מחמש שפות כולל ערבית, רוסית ואמהרית.

אם השם דנון נשמע לכם מוכר, לא טעיתם. זה אותו ח"כ ששיגר אולטימטום לשרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים, בו תבע ממנה "לפטר את יו"ר הבנק, דני דנקנר, בתוך 10 ימים", אחרת, כך איים, "יוביל מהלכים בכנסת שיובילו להדחתו של דנקנר", ויגיש בעניין הצעה לסדר.

יש נושאים רבים במערכת הפיננסית הראויים לטיפול: המרווח הפיננסי שפוגע בציבור הרבה יותר מהעמלות, חסמי הכניסה בשוק כרטיסי האשראי, העדרו הכמעט מוחלט של שוק אשראי קמעונאי חוץ בנקאי, דמי הניהול של המוסדיים ושקיפותם, ניגודי העניינים של בתי ההשקעות. לוועדת הכלכלה לא חסרה עבודה. מצד שני, קל יותר לשחרר הצהרות מתלהמות.

אבל אולי בעצם אנחנו טועים וחברי הכנסת הנכבדים צודקים. הניסיון הרי הוכיח שעיסוק רציני בבנקאות ובפיננסים אינו מתגמל פוליטיקאים. להיפך, התנפלות פופוליסטית על הבנקים, הצעות חקיקה הזויות להגבלת פעילותם והצהרות חסרות בסיס עובדתי, רק תורמות לפוליטיקאי המצוי.

הנה, תראו את כחלון וארדן, הדנון והאקוניס של הכנסת הקודמת. תחילה הובילו את הרפורמה בעמלות, אבל כשהבינו שהיא יוצרת שקיפות אך לא את ירידת התעריפים לה התחייבו, הם התנערו ממנה במהירות. התוצאה - בכנסת הנוכחית שניהם שודרגו, והפכו לשרים.

האוצר יורד לרמה של הח"כים?

במשרד האוצר ממשיכים לאחוז בתפיסה שערבויות המדינה לגיוס אג"ח של הבנקים, הן הפתרון לבעיית "מחנק האשראי". כבר הסברנו כאן כמה יפה זה נראה על הנייר. הבנקים יגייסו הון בערבות מדינה, וההון יאפשר להם גם לעמוד בדרישות הלימות ההון וגם להגדיל את האשראי במשק במקום הגופים המוסדיים שצמצמו כמעט לגמרי את האשראי שהם נותנים.

רק שהבנקים מצידם ממשיכים במדיניות של "אל תעשו לנו טובות". מתחילת השנה הם גייסו יותר מ-4 מיליארד שקל, רובם בשבועות האחרונים - רק בשבוע שעבר גייס לאומי 1.2 מיליארד שקל, והפועלים יוצא עכשיו לגיוס - אך אפילו שקל אחד לא גויס בערבות מדינה.

זה אינו רע בהכרח. הבנקים עדיין צריכים לגייס כ-8 מיליארד שקל והערבויות יוצרות אצלם תחושת ביטחון, שאם הם יזדקקו לכך יש להם גב לגיוס ההון הנדרש. אבל מכאן ועד תמריץ להגדלת אשראי הדרך ארוכה מאוד.

ואם בשל החודש האחרון, שבו חברות איכותיות מצליחות לגייס מיליארדי שקלים, חושבים במשרד האוצר שהמשבר בשוק האשראי נגמר, נראה שטעות בידם. החברות שגייסו הן השופרא דשופרא של המגזר העסקי. להן מעולם לא הייתה בעיה לגייס. מי שסובלות ממחנק אשראי הן הפירמות הפחות טובות ושם המשבר לא נגמר, הוא רק התחיל.

המשנה לחשכ"ל באוצר, עמי לנדאו, העלה פתרון אחר לבעיה. לנדאו, שככל הידוע דיבר ברצינות, קרא לבנק ישראל לבטל את מגבלת קבוצת הלווים שלדבריו "היא המצאה ישראלית". "זה מפריע היום, ופוגע ביכולת שלנו לפתור את מחנק האשראי", טען.

לנדאו, יש להניח, מודע לכך שהתקנה המגבילה את חשיפת הבנקים לקונצרנים גדולים היא אחת מנקודות החוזק ומגורמי היציבות של המערכת הבנקאית. ביטולה כדי לאפשר הגדלת אשראי ללווים גדולים מאוד אינה מוסיפה יציבות בעת הזו. אז מה ההיגיון בהצעה הזאת? האם באוצר מנסים ליישר קו עם רמת הדיון וההצעות של חברי הכנסת? *