ביצת הבידור

תקיפת אנשי תקשורת, להבדיל מתקיפת עיתונאים, אין לה קשר עם חופש הביטוי

בינתיים דודו טופז הוא בגדר חשוד, וכל עוד אשמתו לא הוכחה וכו'. אבל מה שכבר אפשר וצריך לעשות זה להבהיר את העיוות והבלבול הקיים לגבי תקיפות אלה - וזאת ללא קשר לעובדה שתקיפת אנשי התקשורת - כמו כל אלימות - היא נפשעת ומחליאה. אבל למרות שמדובר באנשי תקשורת אין מקום לעשיית הקשר עם פגיעה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי.

הבעיה מתחילה בהגדרה כוללנית מאוד, כוללנית מדי, של אנשי תקשורת. כדי שאדם ייחשב כעיתונאי הוא צריך לעסוק בתכנים שהם עיתונאיים. אנשים בתקשורת שעבודתם היא תוכניות בידור - אלה הם בדרנים, או אנשים המועסקים בתעשיית הבידור. עיתונאים הם לא. עיתונאות היא להביא לציבור את המידע שזכותו לדעת, וכדי שאפשר יהיה לממש את זכותו זו של הציבור, חשוב לדמוקרטיה להגן על זכותם של העיתונאים לחופש הביטוי שאחרת הם לא יוכלו למלא כראוי את תפקידם.

ואם תאמרו - ומה עם מהדורות החדשות בטלוויזיה? ובכן, נכון שזה יותר קרוב לעיתונאות. אבל אני מזמין אתכם לעשות ניסיון קטן. קחו מהדורה כלשהי בטלוויזיה המסחרית וראו מה משדרים שם. אתם תגלו שרוב האייטמים דבר אין להם דבר עם מידע שהציבור צריך לדעת - אלא עם מידע שהציבור רוצה לדעת. כלומר, בידור רכילותי, מציצני, עם המון דם, דמעות וסקס. הרבה סנסציה, מעט אינפורמציה. הערכים בבידור הם של אגו, פרסום, סלבריטאות וכסף.

אנחנו עוד לא יודעים מי תקף את אנשי התקשורת, וגם לא על איזה רקע. אבל זה לא משנה לגבי העיקרון שיש לעשות הפרדה בין עיתונאות לבידור. כי חופש הביטוי הוא ערך עליון וקדוש, וצריך להגן עליו בכל האמצעים. אחת מההגנות היא לא לעשות זילות של הערך הנפלא הזה על ידי הדבקתו למקומות שאינם קשורים אליו.

ולבסוף, כדי למנוע כל אי הבנה: מובן מאליו שתקיפת אנשי התקשורת היא נפשעת ומחליאה - אבל חופש הביטוי אינו נפגע מכך יותר מאשר בתקיפתו של כל אדם אחר.