מצעד הצביעות

כל הכבוד לחוקרי המשטרה על שפיצחו את תעלומת תקיפתם של שלושת אנשי התקשורת הבכירים. המשטרה עשתה זאת ביסודיות, במהירות, כשהיא מקצה לכך את כל המשאבים שלרשותה. מה שמוכיח שכאשר חוקרים כמו שצריך מגיעים לתוצאות. מה שגם מוכיח שאת עניין דנה בנט כנראה לא חקרו כמו שצריך.

אם היו חוקרים את פרשת אנשי התקשורת כמו את פרשת דנה בנט, מקסימום היה עוד איש תקשורת או שניים חוטפים מכות. לעומת זאת, אם היו חוקרים כמו שצריך את יחיא פרחאן, כאשר היה בידי המשטרה על עבירות קודמות, כל הסיכויים שדנה היתה היום בחיים. אבל מה לעשות, דנה היתה מטבריה, בעוד שניר, מרגלית ובן ציון הם מהטלוויזיה.

נותני הבמה לטופזים

תוכניותיו של דודו טופז בטלוויזיה המסחרית היו מוצר ירוד שכוון אל המכנה המשותף הכי נמוך. מי שהחליט על שידורן היו מנהלים בטלוויזיה המסחרית שלא הפסיקו להשתבח בכוכב שלהם ולהרוויח עליו הרבה כסף - במחיר זיהום מוחותיהם של הצופים. רק כשזרם הכסף החל לקרטע, הורד טופז מהמסך. אם לבכירי הבידור מגיע עונש כלשהו - בטח לא אלים - זה על העובדה שנתנו לטופז ושכמותו במה, לא על שהורידו אותו ממנה.

המופע של דן מרגלית

5 אנשים טלפנו אליי היום: "מה זה", טענו בפניי, "אי אפשר לפתוח אמצעי תקשורת, ביום ובלילה, בלי להיתקל בדן מרגלית". אחד מהם אמר כי בקצב הזה, יקבל מרגלית את הרייטינג שאבד לדודו טופז. בהחלט אפשר להבין את כאבו של האב על תקיפת בתו שירה, אבל יש הרבה אבות שילדיהם נפגעו, ואפילו הרבה הרבה יותר קשה. אז רואים אותם פעם, פעמיים - אבל לעשות מזה מופע קבוע?

לכולם מטיף מרגלית במופע הטופזי שלו - חוץ מאשר לערוצי הטלוויזיה המסחרית שהם מקדמי האלימות הגדולים ביותר במדינה, ובתוכם הפופוליטיקות השונות שבנה מרגלית על יסודות של וולגריות ואלימות מילולית. קריאתו התורנית של מרגלית היום היא לחיזוק המשטרה - וזה מפיו של האדם שהביא לתוכניתו בערוץ 10 את אריה דרעי על תקן של מומחה קבוע גם לענייני שחיתות. מסתבר שכאב זה דבר אחד, אבל פרנסה זה דבר אחר.