הדילמה של ידין ענתבי

מבוכה גדולה שררה באגף שוק ההון באוצר ביום חמישי, כאשר לאחר בדיקת "גלובס" צפו ועלו המשמעויות של טיוטת חוזר ההון העצמי הנדרש מחברות מנהלות גמל.

לפתע התברר, כי דרישת האוצר שלא להכיר במוניטין כנכס אלא להעמיד מולו הון, תחייב גופים כמו אקסלנס, פסגות והלמן אלדובי להגדיל את ההון שלהם במאות מיליוני שקלים. זאת, ללא קשר לדרישת ההון הנגזרת מהנכסים, אשר לכשעצמה תחייב חברות מנהלות קטנות להגדיל את ההון פי חמישה.

בסך הכל, כדי לעמוד בתקנות יצטרכו חברות המנהלות גמל להשיג עד סוף 2010 מיליארד וחצי שקל - לא סכום של מה בכך. מנהלי הגופים, שלא לציטוט כמובן, עלו על בריקדות, איימו במאבק, שחררו הצהרות מתלהמות ותהו האם באוצר מבינים את משמעות ההנחיות. אבל תקנות ההון העצמי המינימלי אינן גחמה של המפקח על הביטוח, ידין ענתבי, אלא ניסיון למנוע בעיות של יציבות עוד בטרם יצוצו.

1. קטלני לקטנים ומוקש לגדולים
   
   הטיוטה של האוצר קבעה כי ככל שהחברה מנהלת יותר נכסים, כך יידרש ממנה הון עצמי רב יותר. בפנים מסתתרים שני מוקשים: ראשית, נקבע רף הון מינימלי של 10 מיליון שקל, כך שגוף שמנהל 50 מיליון שקל יצטרך להציג הון כאילו הוא מנהל 3.3 מיליארד שקל.
   
   זהו סעיף קטלני לגופים קטנים. ניקח למשל גוף שמנהל 500 מיליון שקל; ההכנסות שלו מגמל הן במקרה הטוב 7 מיליון שקל בשנה, ולאחר הוצאות ומיסים נותר מעט מאוד ביד. גוף כזה צריך עכשיו להגדיל את ההון ב-7 או 8 מיליון שקל, סכום העולה פי כמה וכמה על רווחיו השנתיים.
   
   בפני גופים כאלו מעמיד האוצר ברירה אכזרית: להביא את הכסף או לצאת מהשוק, אם בדרך של מכירת החברה או על ידי מעבר לניהול בהוסטינג. ואל תטעו - הסעיף הזה לא השתרבב במקרה.
   
   באוצר רוצים לצמצם את כמות הגופים הקטנים, מתוך תפיסה עקרונית שבחיסכון פנסיוני יש גודל מינימלי שמתחתיו אין זכות קיום, והבנה שגופים כאלו מתקשים לעמוד בדרישות רגולטוריות. כעת גופים כמו קואטרו, מילניום, תמיר פישמן, אינפיניטי, אפסילון, וויזר ואלומות יצטרכו להחליט על המשך דרכם.
   
   לגופים הגדולים, אלו שרכשו קופות גמל מהבנקים, הכין האוצר את המוקש השני: חישוב ההון המינימלי יכלול נכסים לא מוכרים, וביניהם "יתרות ההפרש המקורי המתייחס לרכישת פעילות וחברות נשלטות", כלומר המוניטין. מדובר במכה קשה, שהרי מאיפה גוף כמו הלמן אלדובי יביא עכשיו 200 מיליון שקל? אפילו עבור גופים גדולים כמו פסגות ואקסלנס, להעמיד 300 או 400 מיליון שקל זה לא פשוט.
   
   
2. מאין יגיע הכסף
   
   כשענתבי נכנס לתפקידו לפני ארבע שנים, הוא העריך שהמאבק העיקרי שלו עם ענף הביטוח יהיה על הניוד החופשי. להפתעתו, הוא גילה שהקרב האמיתי נסוב סביב חיזוק ההון העצמי. במחצית השנה האחרונה הוביל ענתבי מהלך דרמטי להגדלת ההון של חברות הביטוח, ואחרי ששנים היוו החברות 'פרה חולבת', נאלצו פתאום הבעלים לעצור דיבידנדים ולהזרים להן הון. לפיקוח על הבנקים לקח שנתיים לחזק את הלימות ההון במערכת, ענתבי עשה את זה בחברות הביטוח בכמה חודשים.
   
   כך, שמזווית הראייה של האוצר, אין כאן שאלה. במשרד סבורים, ובמידה רבה של צדק, כי עדיף למנוע משבר על פני לפתור אותו לאחר שהוא מתרחש. לאוצר ברור הקושי של הגופים, אבל גם הצורך הרגולטורי בחיזוק היציבות.
   
   'אם גוף יצטרך תוך פרק זמן קצר להעמיד 50 מיליון שקל לתשלום פיצויים, כמו במקרה פריזמה, מהיכן יגיע הכסף?', דואגים באוצר. שלא לדבר על כך שלעיתים קרובות מול הרכישות שמהן נגזר המוניטין, עומדת הלוואה.
   
   
3. תפוח אדמה לוהט
   
   עכשיו מנסים באוצר לטכס עצה ולמצוא פתרונות יצירתיים. "נצטרך לתת לגופים אלו טיפול פרטני", הם מודים. לאוצר ברור שאם יוותרו לגופים הגדולים ויקלו עליהם באורח ניכר את תקנות ההון, יתקשו אחר כך להתמודד עם הגופים הקטנים. כך, שמנסים לרבע את המעגל - לא לסגת מדרישות ההון אבל גם לא לזעזע את הגופים הגדולים.
   
   ובכל מקרה, את ההון יש להעמיד עד סוף 2010, והאוצר מצפה להתייחסות הגופים לטיוטה עד סוף החודש. אחר כך קיץ וחגים, כשענתבי גם אמור לסיים את תפקידו לקראת סוף השנה.
   
   נראה שאת תפוח האדמה הלוהט הזה ישאיר ענתבי למחליפו, או מחליפתו.