מנחם פרי: "ללא מבצעים, קניית הספרים תרד בחצי. כבר הרגלנו את הציבור"

את התפנית הזאת בעלילה איש לא צפה. מנחם פרי, העורך הראשי והמוערך של הספריה החדשה/הקיבוץ המאוחד, איחד כוחות עם הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, הנמנית עם בעלי רשת צומת ספרים, בהסכם שיווק חדש שנחשף בחודש שעבר ושיעניק לספריו בולטות בדוכני הרשת. על פניו, על מה המהומה? עוד שיתוף פעולה מני רבים בין גורמים בעלי אינטרסים בשוק הספרים רווי הבעלויות הצולבות. אולם, כאשר מביאים בחשבון את העובדה שרק בקיץ שעבר היה זה פרי עצמו שקבל בפני רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, על ההרס שגורמת לתרבות העברית השליטה של ההוצאות על רשתות הספרים, ועל תחלואי שיטת הבעלות הצולבת, אפשר להבין למה יש מי שמשפשפים את עיניהם בתדהמה. "כל המו"לים בארץ - פרט לשותפות ברשת צומת, הוצאות כנרת-זמורה-ביתן ומודן - מאוחדים בתביעה לאסור על הוצאת ספרים כלשהי להיות שותפה בבעלות על רשת חנויות ספרים", כתב פרי לקן.

כעת הוא נשמע אחרת. "הממונה הסבירה לי שהיחסים בין כנרת לצומת הם לגמרי תקינים", הוא מסביר בראיון בלעדי ל-G. "לדבריה, 'אם הספרים מוצגים קצת יותר זה פונקציה של היותם בעלים. אולי ההבדל דק כחוט השערה בין הסכם ומציאות, אבל הוא מכריע והתחום תחרותי. אנחנו בעד תחרות לרווחת הציבור, ואם אתה חושב שהתחרות מקפחת וגורמת לך נזקים, תפנה לקבל סעד משפטי או תשפר את התנהלותך התחרותית'".

וכך שיפרת כעת את התנהלותך.

"אני לא צד כספי, לא בעלים וגורף רווחים. הצד הכלכלי בידי הקיבוץ המאוחד, אבל הממונה הביאה לשינוי בראייה שלי. יש צד אמוציונלי מצדם ומצדי, וכבר אמרתי שכיף לעבוד יחד. וזה לא שאחד ניצח והשני נכנע, אלא אינטרס שלהם ושלי, תדמיתי וספרותי. הם לא צריכים אותי בשביל כסף".

על-פי ההסכם שנחתם כבר בפברואר האחרון, פרי נשאר הקובע הבלעדי בכל ההחלטות הספרותיות, ואין מעבר של סופרים שלו לשותפיו החדשים. כנרת-זמורה-ביתן תשקיע חלק מעלות הפקת ספריו של פרי, אולם היא לא קונה כל בעלות על הספריה ואינה שותפה לשאר פעילויות הקיבוץ המאוחד. ההסכם לשנה, והוא עשוי להתחדש.

ההיגיון מאחורי המהלך של פרי ברור לכול: אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם. כנרת העבירו את טיוטת ההסכם לממונה, והיא בודקת. בין היתר ביקשה הממונה משאר המו"לים לצרף את השגותיהם, ויש כאלה. "זה שכל המו"לים כתבו שהם מתנגדים לא רלבנטי", מגיב פרי. "למה, כי סופרים עוברים לכנרת? לא. כי ספרי כנרת מוצגים יותר טוב וכעת גם סופרי החדשה יוצגו טוב? תפעלו אתם לשיפור מעמדכם. אלה מו"לים שהשאירו אותי לבד במערכה. כל מי שהרימו קול צעקה קיבלו ממני מייל 'בגלל חוסר העניין שלך אני פורש לדאוג לעצמי, יותר קל לי'.

אז מה רונית קן בודקת?

"לא יודע מה הממונה מחפשת. היא בודקת מה יעשה שיתוף פעולה שלנו לשוק הספרות, שזה 15 הספרים שהספריה החדשה מוציאה בשנה, מתוך שוק של אלפי ספרים. תחשוב איזה אחוז זה. נכון שהם נמכרים יפה. כולל הבק-ליסט (ספרים שכבר לא בחנויות, ד' ש') אנחנו 1% ממכירת הספרים בארץ. אבל ההסכם הוא פשוט, הכול על השולחן, אני כתבתי אותו, ולא בעברית של עורכי דין. מה יש לבדוק?"

מה הנזק לשאר המו"לים?

"ממש אסון בשבילם", אומר פרי בציניות. "ספרי הספריה החדשה יימכרו יותר. לא 1% אלא 1.5%. תשובותיהם לא רלבנטיות, כי אין מיזוג. וגם השאלות של הממונה נראות לי מוזרות. פתאום עכשיו היא בודקת את השוק שהייתה צריכה לבדוק בספטמבר 2008. היא נתנה לי אז תשובה בכתב. תשובה ועצה. ופעלתי לפי עצתה, ויהיה מוזר כעת אם היא תתכחש לעצתה".

"לא מאמין שלא יאושר"

אין זו הפעם הראשונה שהתחרותיות העזה בין המו"לים בישראל מגיעה אל אפיקי ההגבלים העסקיים. מדובר בתחום שחווה בשנים האחרונות שיתופי פעולה רבים בין ההוצאות הגדולות ורשתות החנויות. ב-2005 נכנסה רשת סטימצקי לתחום המו"לות והקימה חברה משותפת עם הוצאת כתר, שותפות שהתפרקה בינתיים. חודשים אחדים אחר כך רכשה הוצאת מודן 33% מרשת צומת ספרים, ובעקבותיה רכשה גם השותפות המו"לית כנרת-זמורה-ביתן-דביר 33% ממניות צומת; בשליש הנותר מחזיק מנכ"ל צומת, אבי שומר. לכול ברור שבעלות משמעותה גם העדפה בהצגת הספרים על המדפים.

פנייתו של פרי אל הממונה באוגוסט 2008 הביאה בעקבותיה גם התערבות של ח"כ שלי חימוביץ' בדבר הבעייתיות שבבעלות הצולבת של ההוצאות ובשליטת צומת ספרים על שוק הספרים. בתמציתיות, הממונה השיבה כי מכירות הספרים רק מרוויחות, ועמם הקוראים, ולא ראתה פגם. פרי עוד הספיק להתייחס לחוסר הבנתה הבסיסית של הממונה בשאלה מהי תרבות, במכתב שפורסם גם באתר שלו.

אבל אם אז עוד הציג אותם פרי ככוחות הרוע, כעת הוא נשמע כמו היחצן של צומת ספרים. "אלה אנשים שבנו עצמם ביצירתיות כלכלית", הוא אומר. "זמורה התחילו בזה שחיסלו מחסנים. הרבה מו"לים חיסלו בעבר מחסנים אבל לא המשיכו לשלב הבא. זמורה הקימו את צומת, בתחילה לעודפים שלהם ואחר כך לעודפים של מו"לים אחרים, התאחדו עם אבי שומר מיריד ספרים, והקימו את הרשת שצמחה לשלושים ולשישים סניפים, ושכיום היא הרשת המובילה שאחרים נגררים אחריה. התחושה היא שאנשים השקיעו שנות עבודה וכישרון, אז למה שמישהו יגיד להם שיעופו משם".

אולי כי הם מעוותים את השוק?

"מי מונע מחמישה מו"לים להקים רשת לעצמם? זאת לא השקעה אדירה. תפעל מול הצלחה של מישהו שהצליח. מה מפריע לעם עובד, לכתר, לידיעות, להקים רשת מתחרה?"

אבל אתה עצמך תקפת את הדרך שבה ספריך מוצגים ברשתות.

"החנויות לא אשמות במצב. זה גדול עליהן. כשאני תקפתי את התצוגה בחנויות זה היה נכון, וגם עכשיו, אבל מנותק מהקשר, כי אי-אפשר לדבר עם ממונים על הגבלים על רווחת החברה, למרות שכתוב בחוק, כי הם קוראים רק חצי חוק. כוונתי היא שיש שני אספקטים לרווחת החברה: הכלכלי, שהציבור ישיג דברים בזול, אבל גם שמירה על תרבות ועל ערכים ועל טיב המוצר. מי שיש לו אחריות לאומית, יש לו מספיק קולרים בחוק להיאחז בהם כדי להבין שיש לו אחריות לעתיד המדינה, ולא רק לכמה כסף אדם יוציא".

תיפגע אם ההסכם שלך עם כנרת לא יאושר?

"לא מאמין שלא יאושר, אולי בגלל אי-הבנה, וכשהיא תובהר, ההסכם יאושר. מדובר בהסכם לשנה, וכנרת, אולי בטעות, החליטה להעביר אותו לממונה. אם היינו פשוט עושים את זה, איש לא היה מצפצף".

בכל זאת, לצורך הדיון, אם ההסכם לא יאושר, לפי נבואות החורבן שלך, תקרוס?

"אני אדם חופשי, לא חי מספרים, יכול בקלות לצאת מהתחום, אבל אני אומר לך, ההסכם יאושר. תאר לך מצב שיום אחד אני קם ועובר לכנרת יחד עם סופריי. מה עושה הממונה? כלום. מהלך חוקי, אפילו לא צריך לשאול אותה. גרוסמן ממשיך לעבוד איתי, כולם. וזה מהלך הרבה יותר דרמטי, כי הוא מחסל את הקיבוץ המאוחד. ואני מדבר איתך על דבר הרבה יותר פשוט - אני וסופריי בקיבוץ המאוחד, וההסכם הוא על 15 ספרים. לשנה. שלא תאשר? הממונה לא אדם קפריזי, היא משפטנית, וצריכה לתת נימוקים סבירים".

כנרת לא לוקחת סופרים שלך, אבל הבנתי מההסכם שלסופרי כנרת תהיה אפשרות לעבוד איתך.

"עדיין מוקדם לדבר על כך. אני מניח שיהיו סופרים שקשורים בכנרת ומרוצים מהטיפול בתחום השיווקי, אבל חולמים לעבוד עם עורך כמוני. לא הגענו לשלב הזה".

"החנויות מלאות בכאילו-ספרים"

על אף הביקורת סביב הפליק-פלאק הנוכחי, את הניסיון, את האיכות ואת האנרגיה הרבה שהביא לתחום, אי-אפשר לקחת מפרי. הוא נמצא בתחום מתחילת שנות ה-70, בעבר הוציא לאור את כתב העת הנחשב "סימן קריאה", והוא ממקימי החוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב, ומי שעמד עד לאחרונה בראשו (ב-2006 אף איחד אותו עם החוג לספרות עברית), וזה קרוב לעשרים שנה העורך של הספריה החדשה. הוא ערך לקורא העברי היכרות עם ספריהן של אלזה מורנטה, נטליה גינצבורג, טוני מוריסון; אחראי להתקבלותה של יהודית קציר, וחתום על ספריהם של א' ב' יהושע ושל דויד גרוסמן. פרי ידע ליצור סביבו התרחשות ותזזית ספרותית. יחסיו האישיים - פרי, יליד 1942, נשוי בפעם השלישית ואחרי מערכות לא-ממוסדות נוספות - היו חלק מהבאזז סביבו. הוא מרבה להתבטא, וזה שנים אחדות מתנבא על התקרבות השוק לנקודת משבר: נפילת ההוצאות הקטנות.

"בספרות שורר מצב שאין בשום תחום אחר", הוא אומר. "כשהולכים לקנות גבינה, יודעים שיש הבדל בין גבינת תנובה בייצור המוני וגבינת בוטיק משובחת. אותם 250 גרם, אבל אתה משלם פי שלושה ולא אומר 'אבל תנובה עולה פחות'. כנ"ל במכוניות, זה נוסע וזה נוסע, אבל יש עניין של טיב ושל גימור. ואתה גם מוכן לשלם בעד המותג. בספרות זה לא כך, למרות שההוצאה כן משקיעה בגימור. בספרות, אתה יכול לערוך בקפדנות, להשוות תרגום למקור, ולעומתו להוציא ספר שבקושי עבר הגהה, עם דמיון חלקי למקור, והמחיר יהיה אותו מחיר. תחום מוזר. ואני לא יודע אם זה ניתן לתיקון".

מה זה משנה? בסוף כולם מגיעים למבצעים.

"מכירה בכמויות ובזול, זאת הדרך היחידה למכור. מי שלא נכנס למבצעים, כולל ספרי הספריה החדשה, לא נמכר בכלל. הוצאתי יחד עם כתר את 'מחלת האבנים'. בצרפת ובאיטליה זה היה רב מכר, חמישים אלף עותקים בשבוע ראשון, וסך מכירותיו בשתי המדינות ובגרמניה עבר את ה-600 אלף. ספר נעים, קריאה כיפית גם במובן 'ירוד', יצא ונמכר באלפיים עותקים, אבל ברגע שנכנס למבצעים, וחיכינו בסבלנות שלושה חודשים, הוא בין רבי המכר. הבעיה היא מבצעים שאינם מידתיים. אנשים התמלאו בספרים, מבצעים מצליחים פחות, והרשתות אומרות הגזמנו. בשנתיים האחרונות מספר הספרים היוצאים בארץ כמעט הוכפל, בגלל המבצעים".

מי קובע מה נכנס למבצעים?

"אנחנו מציעים והם בוחרים. גרוסמן היה במבצעים מתונים. עלות הייצור של הספר, קרוב ל-700 עמודים, שזה נייר והשכר שלו, מגיעה ל-27 שקלים לעותק, ומגיעים לזה רק אחרי 5,000 עותקים, וכיסוי הוצאות מלאות רק אחרי עשרת אלפים עותקים. אז ברור שספר כזה אי-אפשר למכור ב-30 שקלים. תאר לך שהיינו מוכרים אותו ב-30 שקלים. ההוצאה תקבל 15 שקלים, ותסבסד בעצם את המכירה. יש גבול".

תן לי דיווח על 2008.

"השנה הייתה יוצאת דופן, טובה מאי-פעם, אבל כולה בגלל גרוסמן. מחירו הקטלוגי של 'אישה בורחת מבשורה' היה 98 שקלים, ונמכר גם במבצעים, ב-110 אלף עותקים. אם הייתי מנכה את גרוסמן, זאת הייתה שנה גרועה. אבל הירידה הזאת, כ-30%, משותפת לכולם. אני במו"לות מ-1972, הכי ותיק, ואני לא זוכר תקופה כזאת. היו מיתון והקפאת מחירים בסוף שנות ה-80, ואז השוק פרח. כעת יש ירידה, למרות המבצעים".

על-פי נתוני הספרייה הלאומית, ב-2008 יצאו לאור 6,384 ספרים, עלייה של 10% לעומת 2007.

"יותר מדי. אין ארץ שמתרגמים בה כל-כך הרבה, כי זה קל וזול להוציא, והטיפול בחומר הוא ברמה נמוכה, בוודאי לא שווה לספרות מקור. כל ההוצאות אומרות שמוציאים יותר מדי, ומחכות שהאחרים יוציאו פחות, והשוק מגיב כמו מהמר שמשקיע עוד ועוד, 'אשקיע ב-150 ספרים, אז שניים יתפסו'. כמו התמכרות. וזה נעשה גרוע יותר ויותר.

"על רקע זה יש בעיה לספרים היותר טובים - בעיית החשיפה; כי מה שקרה הוא שהחנויות האלה, שמטבע העניין מלאות בכאילו-ספרים, קצף על המים, ספרים שהשנה יוצאים, חלקם מצליחים ולא נזכור אותם בעוד שנה-שנתיים, והם לא מצטרפים לרצף התרבותי. אין היסטוריה של ספרות, ואני לא מדבר על כך שלא מדפיסים את הקלסיקנים הגדולים. הם גם לא ידועים. אז למדו בבית הספר את 'במשעול הצר' של קבק. אבל הוא כתב המון רומנים. שלא לדבר על אשר ברש ועל ברדיצ'בסקי, שבלעדיו אין עמוס עוז. אתה מתאר לך שברוסיה אין גוגול? אבל אצלנו אין מנדלי. שוק הספרים במצב אקוטי של עץ שמוציא עלים יפים ופרחים, אבל רקוב מבפנים. עצים, לפני שמתים, נותנים לבלוב".

קונים אבל לא קוראים

האלטרנטיבה שעליה מדברים מזה זמן היא החוק הנהוג בצרפת, ובנוסחים שונים במדינות נוספות באירופה, ושלפיו בשנה הראשונה המחיר הקטלוגי מוקפא ואי-אפשר למכור את הספר בהנחה. כך יבוא קץ למבצעים, ויתאפשר מלכתחילה להימנע מניפוח מחירו של הספר, נוהג של ההוצאות כדי להשיג מחיר סביר יותר במבצעים. אבל פרי מתרעם: "אנשים מדקלמים את החוק הצרפתי ולא מבינים במה מדובר. על-פי החוק הצרפתי, בשנה הראשונה אי-אפשר למכור ספר בשום הנחה, למעט 5% לבתי ספר וכדומה, אבל החוק הצרפתי לא גומר במחיר; אם בחוק ואם בתקנות - הוא נכנס לקרביים, והרגולטור קובע מה מקבלים המו"ל, הסופר, העורך, המעצב, הדפס - והמו"לים כאן תומכים בחוק הזה".

והם לא ראו מה שאתה ראית?

"לא. שאלתי אותם. בצרפת ספר עולה 12-13 אירו, זה עדיין לא 84-90 שקלים מחירו בארץ, ואת זה צריך לשקלל במשכורת ממוצעת בצרפת וביוקר מחיה. בצרפת יש גם חנויות ספרים ויש קהל ענקי. אם תעביר את החוק הצרפתי בארץ זה יהיה בכייה לדורות. פרשתי ממאבקי המו"לים, אבל אם יציעו את החוק הצרפתי, אעלה על בריקדות. גם אם נניח שספרים יוזלו ב-10 שקלים".

אז מה אתה מציע לעשות?

אני הצעתי שלספר יהיה מחיר קטלוגי, המו"ל יקבל 51% ממנו, כי זה השחקן העיקרי, עם הסופר, שיקבל X%. זה הרגולציה היחידה, וזה ימתן מבצעים אבל לא ימנע אותם".

מה רע בהקפאת מחירים בשנה ראשונה?

"למה אני צריך לפגוע בבעלי החנויות? אם יש חנות שהוצאותיה בתל אביב הן X ובדימונה Y כי שכר הדירה בה נמוך - שייתן הנחה. יש סדרות מנויים, יש מכירות באינטרנט. אם סטימצקי נותנת 15% הנחה, לא על חשבוני, למה שאאסור עליה בחוק? כדי שלציבור זה יעלה יותר? ספרי עיון, שירה וכדומה נמכרים באירועים, בפסטיבלי שירה. מי שמוכר שם חוסך עלות חנות, למה שאאסור עליו לתת הנחות? יש לנו מועדון 'הספריה', לא מוכר מאות אלפים, אבל מרשים לעצמנו למכור בלי עמלות הפצה וחנות, למה שלא אגלגל הנחה לקונים? החוק הצרפתי לא מאפשר זאת".

ואם יעבירו את החוק, מה יקרה לדעתך לשוק?

"אני לא מאמין, כי הרגולציה קיצונית, אבל אם כן, והספרים יעלו 70-80 שקלים, ללא מבצעים וללא הנחות, קניית הספרים תרד בחצי. כבר הרגלת את הציבור. אנשים יגידו אחכה שנה. דהיינו, מבחינת ההכנסות כאילו שמו"ל נתן לא 50% אלא 70% הנחה. המו"לים יהיו הראשונים שיבקשו לבטל את החוק".

אתה מדבר הרבה על תרבות, אבל רוב האנשים קונים ספרים כמוצר וכלל לא קוראים אותם.

"רוב הספרים שאנחנו קונים, אנחנו לא קוראים. גם אני. יש לי 15 אלף ספרים בספרייה, יש מהם שרק דפדפתי בהם, יום אחד אגיע אליהם. כל ספר יבוא יומו. וכשקונים הרבה, יש שיעור יותר גדול שקוראים. לא מפריע לי. יש גם מי שקוראים ושלא קונים. יש ספריות, חברים. ספר שנקנה נקרא על-ידי יותר מאדם אחד. אימא שלי קנתה לי בילדותי את 'החטא ועונשו' של דוסטויבסקי בתרגום של ברנר. גמרתי לקרוא אותו רק בגיל 18. כי רק אז הבנתי. אז מה? היה לי ספר בבית. אם לא היה, אולי לא הייתי קורא אותו".

מי צריך את שבוע הספר?

אמש יצא לדרך שבוע הספר. שבוע, שנראה כאילו נלקח מעידן אחר, זה שלא היו בו מבצעי חיסול לאורך השנה כולה. "אני לא מתכוון להסתובב, אגיע לכיכר רק כדי לפגוש חברים שיחתמו על ספרים. שבוע הספר ירד מחשיבותו", מאשר פרי.

למה שלא יבוטל? מבצעים יש כל השנה.

"אני אמרתי עוד ב-1990 וצחקו עליי, עד שהפסקתי להגיד, ששבוע הספר גורם נזק לחנויות, שזה יכרות את הענף, ושצריך להחזיר את שבוע הספר למתכונתו בימיו הראשונים. בדוכנים בכיכר יימכרו רק ספרים בני שנה ומעלה, ומו"לים יוציאו מהמחסנים ספרים בהנחה של 40% . לשם זה ברכה פלאי יזמה את שבוע הספר. ובאותו שבוע, בחנויות, ימכרו רק את ספרי השנה האחרונה ובהנחות גדולות. מי שירצה לזה ומי שירצה לזה. אז צחקו עליי שאני נאיבי, ובינתיים נעלמו החנויות הפרטיות, וכך נראה שבוע הספר. בסוף אותו שבוע שואלים, כמה הרווחתם. לא שואלים כמה עלה, כי זה שבוע הפסד, והוא מצטבר והולך. השבוע נותן רק הגדלת הנזילות למשך חודש, אבל רוב המו"לים לא עושים את החשבון".

מה דעתך על הטרנד הזה של עיתונאים שהופכים לעורכים ראשיים בהוצאות ספרים?

"לדעתי יש כאן בלבול מונחים. עיתונאים הפכו למנהלי תוכן בהוצאות ספרים. לא מכיר אף ספר שהם ערכו. בעיניי, עורך זה אחד שעובד שבועות על כתב יד, לא אחד שמנהל את העורכים. המילה עורך שינתה את משמעותה. ברוב ההוצאות היום עורך זה עורך שאינו עורך, ולכן המעבר הזה אפשרי. דב אלפון הוא אדם תרבותי וחובב ספר, אז כנרת לקחו אותו. הוא הדין באיריס מור כעורכת 'גלריה' (מוסף התרבות של 'הארץ', ד' ש') שנלקחה לכתר. חנוך מרמרי ראה שזה לא מקומו".

"בכלל, היום יש דמוקרטיזציה גמורה של השיח התרבותי. אין הבדל בין פורומים לספרות, מוספים ספרותיים וטוקבקיסטים. לא בהכללה גורפת, אבל רוב הכותבים הם בורים חסרי השכלה וידע בספרות, מין טרמפיסטים שעלו לאוטובוס בדלת קדמית ויורדים באחורית, כותבים על סופרים שהם לא מכירים את כל ספריהם, בקושי מצליחים לספר את התוכן. רדוד כמו טלנבולה. יש עלילה, יש דמויות, ואם זה לא לינארי, קשה להם. 'מצוין אבל קשה'. מי יודע מה היו עושים מול ספר מורכב של פוקנר".

מו"לים מתלוננים שבעלי הרשתות רואים ראשונים את נתוני המכירה בחנויות, ומאחר שהם גם מו"לים בעצמם, הם חוטפים למו"ל את הספר הבא של אותו סופר. לא מפריע לך?

"את ארי דה-לוקה וז'וזה סאראמאגו לא ייקחו ממני, הם קשורים אליי. יודעים איך אני עורך אותם. מקובלת נאמנות. ולא שמהוצאות אחרות לא פנו אליהם, אבל הם אמרו להם לא. בעיקרון, זה דבר שלא ייעשה. אנחנו עובדים עם סוכנים, עם זכות סירוב ראשונית. מובן שהם יכולים להעלות תמלוגים ושיש משא ומתן עסקי. אבל לי אין הבעיה הזאת. הסופרים יודעים איך הם נערכים בארץ, ויודעים שהטקסט עבר עבודה, ויודעים שאם הצליחו, יש קבלות. לא יעלה על דעתם לעבור מו"ל. כמו שאני לא קם בבוקר עם הסיוט הזה שמישהו יציע מיליון שקל לסופרים שלי ויעברו אליו, ולא שלא הציעו. הסיוט הוא רק לגבי סופרים שעבדו איתי ושלא הבינו מה שאני".

מי הציע כמה למי?

"לגרוסמן הציעו מיליון שקל, וזה לא הרבה בתור מקדמה, כי זה סכום שהוא מכסה אותו. אני נותן לסופרים שלי מקדמות, אבל לא מיליון. המקדמות אצלי רציונליות, בנויות על תחזית פסימית של מכירות. יש סופרים בטוחים לשלושים אלף עותקים, החוזה הוא של 8-9 שקלים לעותק, וגם אז זה לא אומר שצריך לתת את כל שכר הסופרים מראש".

המקדמה היא דרך לפתות סופר?

"אנחנו לא צדים סופר בכך שנותנים לו כספים שהוא לא יכסה, מה שלפעמים עושות הוצאות אחרות. הייתה סופרת וידידה שלי, שהייתה פעם במצוקה כספית וזקוקה למקדמה שלא יכולנו לשלם לה. נתתי לה את ברכתי. אמרתי, לכי למו"ל פלוני שרוצה את סופרי הספריה, נוותר עליך, הוא ייתן לך 100 אלף שקלים, ותחזרי אלינו בספר הבא".

אמרו עליך שאתה כמו אריק שרון - חסר מעצורים.

"הלוואי שהייתי. זה מהשנים שעוד לא אהבו את אריק שרון. תמיד ייחסו לי כוח שאין לי. התדמית של אחד שמרים טלפונים ומתפעל אנשים היא אצל אנשים שלא מכירים אותי. איזה עבודה מושקעת בכל ספר. אני ישן ארבע שעות בלילה, וכל השאר זה עבודה".